ת"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
|
27485-08
21/09/2010
|
בפני השופט:
ריבה ניב
|
| - נגד - |
התובע:
ביי אנד דרייב מימון (2004) בע"מ
|
הנתבע:
1. בזק ישיר הדפסות איכות 2005 בע"מ
2. ל.ר.מ.א תעשיות דפוס בע"מ
3. ארז אסף
|
| פסק-דין |
ב"כ התובעת- אריאל פופר
ב"כ הנתבעים- עו"ד יוסף ארנון
פסק דין
1. התובעת הינה חברה בע"מ העוסקת בעיקר בהשכרת כלי רכב בשיטת ה"ליסינג". ביום 6/6/06 נחתם בינה לבין הנתבעת 1, חברה בע"מ העוסקת בתחום ההדפסה (להלן "השוכרת")- הסכם ליסינג (להלן "ההסכם").
על פי ההסכם שכרה השוכרת מהתובעת רכב מסוג פולקסווגן פסאט שנת ייצור 2007 (להלן "הרכב"). דמי השכירות הועמדו על 3,711 ₪ למשך 36 חודשים, בנוסף לסכום ראשוני של 21,999 ₪.
2.סעיף 38 להסכם אוסר על השוכרת להציג עצמה כבעלים של הרכב, למסור, להעביר, למכור להמחות או לשעבד את זכותה ברכב על פי ההסכם, לרבות האיסור על שיתופו של צד ג' בהחזקתו ו/או בשימוש בו.
3.השוכרת קיבלה את הרכב לידיה, שילמה את התשלום הראשוני וששה חודשי שכירות נוספים. ביום 18/4/07 בוטלה הוראת הקבע וחדל תשלום דמי השכירות. משפנתה אליה התובעת השיבה כי הרכב איננו מצוי עוד בחזקתה וכי הועבר לחברת י.ש פרנסיסקו בע"מ.
4.התובעת מודה כי בינואר 2007 פנה אליה אחיו של הנתבע 3 וביקש את הסכמתה להעברת הזכויות ברכב לחברת פרנסיסקו הנ"ל, ובתשובה לכך אף שלחה אליו טופס בקשה להעברת זכויות והתחייבויות, אלא שלגרסתה מעולם לא קיבלה את הטופס הממולא ו/או את חתימתו ופרטיו של מי שהזכויות אמורות להיות מועברות אליו, ולפיכך לא נתנה הסכמתה להעברה זו.
5.התובעת איתרה את הרכב ותפסה אותו. לאחר בדיקה נמצא כי הרכב אף עבר תאונה קשה וניזוק בשיעור של 54% משוויו. השוכרת ביקשה לקבל את הרכב חזרה לידיה ולהמשיך בתשלומי השכירות אך התובעת סירבה לכך, בטענה כי ההסכם הופר הפרה בוטה.
6.התובעת הגישה את תביעתה כנגד השוכרת, מנהלה וחברה נוספת, נתבעת 2, אשר החליפה, על פי הנטען ע"י התובעת את הנתבעת 1, העבירה אליה את כל זכויותיה והבריחה את חובותיה.
התביעה הוגשה כנגד הנתבעים בסכום של 167,240 ₪ המורכב מחסרון הכיס שנגרם לתובעת עקב אי תשלום דמי השכירות, פיצוי בגין הפרת ההסכם, ירידת ערך הרכב וחריגה מכמות הקילומטרים השנתית המותרת על פי ההסכם, וההוצאות שנגרמו לצורך תפיסת הרכב ובדיקתו. סכום זה כולל גם 18,474 ₪ שנותרה השוכרת חייבת לתובעת בגין חשבוניות שלא נפרעו ושאינן קשורות להסכם ו/או לרכב.
7.טענות הצדדים
התובעת:
התובעת טוענת כי לא נתנה את הסכמתה להעברת הזכויות ברכב לצד ג' וכי המחאת הזכויות מהוה הפרה יסודית של ההסכם המזכה אותה בסעד של העמדת מלוא יתרת דמי השכירות (בניכוי סכומים ששולמו) לפירעון מיידי- בסכום של 96,486 ₪ וזאת בנוסף לסכום של 7,669 ₪ בגין דמי שכירות שלא שולמו עד תפיסתו.
8.על פי ההסכם נקבעו דמי השכירות החודשיים בהנחה שהרכב יבצע לא יותר מ- 20,000 ק"מ בשנה. חריגה מהמותר מזכה את המשכירה בפיצוי בשיעורים שונים. השוכרת חרגה ב 5,317 ק"מ והיא חיבת בגין החריגה 2,579 ₪.
הוצאות התובעת לאיתור הרכב, תפיסתו, בדיקתו, שחזור מפתח, חוות דעת שמאי, מכון מבדק: כ- 6,000 ₪.
9.ערכו של הרכב ירד עקב התאונה שעבר. הואיל והנהג בו בזמן התאונה היה "נהג צעיר", לא ניתן לו כיסוי ביטוחי והרכב תוקן ע"י השוכרת בצורה פרוביזורית. התובעת טוענת כי עפ"י חוו"ד השמאי שהציגה ,ערך הרכב הופחת ב-17.6% השווים ל 31,357 ₪.
10.התובעת הציגה הודעה ששלחה הנתבעת 1 ללקוחותיה להודיעם על שינוי שמה. שינוי השם כלל בחובו גם שינוי מספר ח.פ. התובעת טוענת כי שינוי השם יש בו משום הטעית נושים והברחת נכסים ולפיכך יש לראות את חובות החברה היוצאת כחובות זו הנכנסת (הנתבעת 2). עוד נטען כי לנוכח כך יש לחייב גם את נתבע 3, מנהל שתי החברות, המנצל את מסך ההתאגדות להונאת הציבור, ולהשית עליו את החוב ביחד עם החברות שאותן הוא מנהל.
11.הנתבעים:
הנתבעת 1 טענה כי לא הפרה את הוראות ההסכם אלא ביקשה וקיבלה את רשותה של התובעת להעברת הזכויות ברכב, וכי הוראת הקבע בוטלה לאחר שנמסר לתובעת שמה של י.ש. פרנסיסקו בע"מ, כמו גם מספר החשבון שלה והסכמתה לשאת בתשלומי השכירות החודשיים.