ביטול צוואת מנוח תוך הוכחת קיומה של השפעה בלתי הוגנת

עניינו של פסק הדין הוא הכרעה בתביעה לקיום צוואה של המנוח א.פ ז"ל שנשא ת"ז  (להלן- " המנוח") שהוגשה על ידי הזוכים על פי הצוואה, מתנדב שטיפל במנוח בערוב ימיו ואשתו, (ת"ע 102960/09) והתנגדות לקיום הצוואה (ת"ע 23835-02-10) שהוגשה על ידי קרובי משפחתו של המנוח.

הרקע ותמצית טענות הצדדים

1.         המנוח יליד 1916 נפטר ב- 16.10.2008, כשהוא כבן תשעים, אלמן וחשוך ילדים.

            המנוח, שהיה יליד אוסטריה, סבל מרדיפות הנאצים ועלה ארצה, לחם, נפצע והוכר כנכה צה"ל. בצעירותו הגיע להישגים בספורט ולפיכך בבגרותו היה פעיל ומתנדב בבית הלוחם.

2.         המנוח השאיר אחריו צוואה מיום 1.11.2005, בה ציווה את כל רכושו לתובע ולאשתו. התובע היה מתנדב אשר טיפל במנוח מטעם ארגון נכי צה"ל.

3.         אציין כי ככל שלמדתי מתיק הרשם לענייני ירושה אשר הועבר לבית המשפט, ארגון נכי צה"ל שקל אף הוא להגיש התנגדות לצוואת המנוח, שכן לטענתו היתה למנוח צוואה קודמת לטובת ארגון נכי צה"ל, אולם בסופו של יום לא הוגשה התנגדות כזו, וגם צוואה קודמת כזו של המנוח לא נמצאה.

4.         לטענת הנתבעים (המתנגדים) המנוח ערך את הצוואה בהיותו כבן תשעים שנה לטובת התובעים, מתנדב מטעם ארגון נכי צה"ל שטיפל בו ואשתו, לאחר שנתיים בלבד של היכרות עם התובעים, כאשר המנוח נעדר כשרות לצוות עקב מצבו הרפואי, הפיסי והמנטלי וכן עקב השפעה בלתי הוגנת שהשפיעו התובעים על המנוח. 

5.         לטענת הנתבעים, ב- 25.11.2005, כ- 24 ימים מיום עריכת הצוואה, אושפז המנוח בבית חולים "איכילוב" במצב פיזי, נפשי ומנטלי, ירודים מאד ואובחן מיידית כלוקה בדמנציה מסוג אלצהיימר, הזקוק לאפוטרופוס לגוף ולרכוש.

6.         יתרה מזאת, הנתבעים טענו כי המנוח לא היה מסוגל להביע דעה לגבי השאלה מי יהיה האפוטרופוס לגופו או לרכושו, ואף לא ציין את שמו של התובע כאפוטרופוס אפשרי, על אף שזה כבר שימש כאפוטרופוס למעשה.

7.         הנתבעים טענו שהמנוח היה נתון באופן מוחלט להשפעה של התובע, והמנוח היה תלוי בו בכל מובן. לתובע היה יפוי כח נוטריוני לטפל במנוח ובכספיו, הצוואה נערכה על ידי עו"ד מטעם התובע, והמנוח לא הצהיר בפני העדים שזו צוואתו וזה רצונו.

            הנתבעים הוסיפו וטענו כי בשנים האחרונות לחייו חלה התדרדרות בלתי מוסברת כלפי הסביבה. התופעה החלה, לטענתם, בעיקר לאחר פטירת רעייתו והוא אף התנתק מהם ולא השיב לטלפונים.

8.         בנסיבות אלה סברו הנתבעים כי יש לבטל את הצוואה ולקבוע כי עזבון המנוח יחולק בהתאם לחוק הירושה, התשכ"ה-1965, ליורשיו על פי דין.

מבוא דיוני

9.         בישיבות הראשונות של קדמי המשפט בתיק זה (23.6.2009 ו- 16.2.2010) התערב ב"כ היועמ"ש, שניסה לאתר את כל יורשי המנוח, וכאשר אלה אותרו הם הגישו את ההתנגדות בת"ע      23835-02-10, ואז "יצא" ב"כ היועמ"ש מן התמונה.

            מן הראוי לציין כאן כי הנתבעים, שהם קרוביו של המנוח, לא היו עמו בקשרים בשנים האחרונות לחייו (לטענתם הוא הסתגר מפניהם ולא רצה בחברתם), והם אף לא ידעו כלל על עובדת מותו. לולא חקירותיו והתערבותו של היועמ"ש, הם, כאמור לעיל, לא היו מתנגדים לצוואת המנוח.

10.        בישיבת קדם המשפט שהתקיימה ביום 5.10.2010 מיניתי כמומחה רפואי, לבקשת הנתבעים (ראה החלטתי בבקשה מס' 7), את הפסיכיאטר הגריאטרי ד"ר אליעזר פלדינגר, אשר התבקש לחוות דעתו באשר למצב המנטלי של המנוח והאם היה כשיר לערוך את הצוואה ב- 1.11.2005, והאם ידע במועד זה להבחין בטיבה של צוואה.

            חוות דעתו של המומחה הוגשה והוא אף נחקר על ידי הצדדים.

11.        עתה, משתמו הראיות וב"כ הצדדים סיכמו בכתב טענותיהם, ניתן פסק דיני.

דיון