ת"ע
בית משפט לעניני משפחה מחוז ת"א
|
107173-04,107174-04
10/12/2006
|
בפני השופט:
יהושע גייפמן
|
- נגד - |
התובע:
אולייניק אלישע עו"ד גילה פרלמוטר - נגריס
|
הנתבע:
1. קיפן זהבית 2. קיפן נחום
עו"ד ניר בר
|
פסק-דין |
1. המנוח הלך לבית עולמו ב- 2.9.04 בהיותו בגיל 93.5 שנים, ולא הותיר אחריו אישה וילדים.
הוגשה בקשה לקיום צוואת המנוח מ - 25.3.02 . על פי הצוואה ירש את העיזבון בן אחיו של המנוח - התובע. הנתבעים הגישו התנגדות לקיום הצוואה . אביהם של הנתבעים היה אחיין של המנוח. עיקר טענות ההתנגדות הן : א) אי כשירות לערוך צוואה . ב) השפעה בלתי הוגנת.
ג) תחבולה כהגדרתה בסעיף 30 לחוק הירושה (ראו עמ' 5 ש' 6-5) .
הנתבעים הגישו כנגד בקשה לקיום צוואה קודמת של המנוח שנערכה
ב - 19.11.95. הצוואה נערכה בפני נוטריון. על פי הצוואה הקודמת ירשו את העיזבון הנתבעים 2-1.
2. במועד עריכת הצוואה המאוחרת ב - 25.3.02 היה המנוח בגיל 91 . הונחו בפני בית המשפט ראיות למכביר המצדיקות פסילת הצוואה מ - 25.3.02 בעילה של אי כשירות לערוך צוואה.
גם אם עילת אי הכשרות לא היתה מוכחת, ניתן היה לפסול את הצוואה בעילה של תחבולה מצד התובע, כהגדרתה בסעיף 30 לחוק הירושה או בעילה של השפעה בלתי הוגנת.
ב"כ הצדדים הצהירו בקדם המשפט: "אם ההתנגדות תתקבל - ניתן ליתן צו קיום צוואה לצוואה מנובמבר 95".
3. נתחיל את דיוננו בבחינה של טענת הפסלות בדבר העדר כשירות לערוך צוואה. המבחן הפונקציונלי הוא מבחן גמירת הדעת הנקודתית במועד עריכת הצוואה. מטעם זה יכול וההוראה בסעיף 26 לחוק הירושה בדבר "לא ידע להבחין בטיבה של צוואה" מקומה הראוי בסעיף 30 לחוק הירושה, הדנה בפגמים בגמירת הדעת בדיני צוואות, ולא בהוראת סעיף 26 לחוק הדנה בכשרות לצוות.
המצווה אינו מסוגל להבחין בטיבה של צוואה כאשר המרכיבים הקוגניטיביים הבסיסיים פגועים. לצורך כך יש להרכיב "פרופיל ביצועים" מליקויים שהוכחו, כאשר עיקר הפרמטרים: קשב, זיכרון, שפה, תפיסה, חשיבה - יכולת שיפוט, השתנות של האישיות, אמוציונליות, קשיי חישוב.
עיקרה של השאלה האם נותרה למצווה יכולת מספקת להבחין ולשפוט את העניינים בנסיבות הרלבנטיות לצוואה.
מוסד גמירת הדעת בענייני צוואות דורש מודעות של המצווה לעובדה שהוא ערך צוואה, מודעות של המצווה על היקף רכושו ולמי הוא אמור להנחיל את רכושו, ואת מי הוא מבקש להדיר מהירושה, ומודעות המצווה לתוצאת עשיית הצוואה על יורשיו. על המצווה להתייחס למציאות הסובבת אותו ולגבש רצון חופשי.
4. עדי הצוואה במועד עריכת הצוואה ב - 25.3.02 (עו"ד עופר שטריקר והגב' חנה אוחוביצקי) מחקו על גבי הצוואה שנחתמה את המילים ש"המנוח היה בדעה צלולה".
עד הצוואה עו"ד עופר שטריקר העיד בעמ' 27-23: "זה היה ב - 25.3.02 בביתו. בבית נכחו המנוח, אני והשכנה מלמעלה... הייתה גם הפיליפינית...
ראו שהוא מבולבל, אומר משפט ושוכח, הסתכלנו אני על חנה (עדת הצוואה השניה - י.ג.) וחנה עלי, ולא ידענו מה לעשות. אמרתי לחנה - אנו לא יכולים לאשר שהוא צלול. אז לא נאשר שהוא צלול. הוא חתם על הצוואה ואנחנו חתמנו מתחתיו אבל גם מחקנו את המילים בדעה צלולה מהצוואה...
בפגישה הוא היה מבולבל ואמר דברים סותרים, הוא היה לא ממוקד, הוא שכח שאמרתי לו שלוש פעמים שאני לא רוצה לאכול את עוגת הדבש הזאת. הוא המשיך לחשוב שהצוואה הנוטריונית מזויפת. הדיבור שלו היה של אדם מבולבל... השכחה והפרנויה שלו הייתה של אדם לא ממוקד... ברור שלהשאיר את המילים בדעה צלולה שהיו מודפסות על הצוואה זה להעיד עדות שקר...
אם נתן (המנוח - י.ג.) היה מודע מאוד למה שקורה הוא לא היה מפספס את זה שמחקתי בדעה צלולה במיוחד שנתתי לו עותק ליד. הוא ישב צמוד לידי והגשתי לו את זה... הוא לא אמר לי איך אתה מוחק לי את המילים בדעה צלולה או מה זה המחיקה.
כשדיברתי אליו הייתי צריך ... לדבר איתו ... בעוצמה כדי שהוא יהיה ממוקד אלי . שיחת
צד ביני לבין חנה בחדר שבו אנחנו מחליטים למחוק את המילים בדעה צלולה לא נקלטה אצלו (אצל המנוח - י.ג.) ... הוא לא טרח להעיר לגבי שיחת צד כזאת. הקראתי לו את הצוואה. הוא לא קרא אותה".
עוד העיד עו"ד עופר שטריקר, עד הצוואה בעמ' 23: "ש. פרטי רכוש שמופיעים בצוואה בסעיף 2 נמסרו לך על ידי המנוח? ת. ... לא הייתה לי אינפורמציה מוקדמת. ש. האם המנוח ידע שיש לו דירה ושיש לו רכוש?
ת. אני לא יודע". בנוסח הצוואה אין אזכור לפריטי רכוש והנוסח הוא שכל הרכוש יועבר לתובע. עוד עולה מעדותו של עו"ד שטריקר, שהוא בחר להחתים את המנוח על הצוואה כדי שהמנוח יפסיק להטריד אותו בעניין זה ויפסיק להתקשר אין ספור טלפונים למשרדו (ראו: עמ' 22 לפרוטוקול וסעיף 16 לתצהיר עו"ד שטריקר).
גם לגבי פניות קודמות של המנוח בעניין עריכת הצוואה, הצהיר עו"ד שטריקר בסעיף 12 לתצהיר עדותו הראשית: "במהלך השיחה שאלתי את מר אולייניק (המנוח - י.ג.) מספר פעמים מי הוא מבקש שיקבל את רכושו לאחר מותו.
מר אולייניק נתן לי תשובות סותרות, ואיזכר ברגע מסויים את השם קיפין (הנתבעים - י.ג.), ומאידך גיסא איזכר ברגע אחר את השם אלישע (התובע - י.ג.)". המנוח נתן הוראות מבולבלות וסותרות גם בפנייה הקודמת אל עו"ד שטריקר שערך את הצוואה.
5. ב - 20.5.03, כשנה לאחר עריכת הצוואה המאוחרת, הוגשה תובענה למינוי אפוטרופוס לגוף ולרכוש למנוח (תמ"ש 21340/03). לתובענה צורפה תעודה רפואית של ד"ר ראובן זיו, פסיכיאטר מומחה. הפסיכיאטר בדק את המנוח בביתו ב - 24.4.03. בחוות הדעת שהוגשה לתיק האפוטרופסות, מציין הפסיכיאטר: "אינו מתמצא... בתאריך... אינו זוכר את שם אחייניתו... אינו זוכר שלוש מילים שנתבקש לזכור לאחר שלוש דקות... סיכום מידע רפואי... מתאריך אוקטובר 98, נמצא כי בבדיקות דאז נמצאה כבר אטרופיה מוחית (קלה)... מהנתונים מכרטיסו הרפואי ומהבדיקה היום עולה שהנ"ל סובל מתהליך דמנטיבי, קרוב לוודאי על רקע צרברו ווסקולרי. כיום במצבו אינו יכול לדאוג לענייניו ולכן ממליץ על מינוי אפוטרופוס על גופו ועל רכושו. חוסר התמצאות. פגיעה קשה בריכוז ובזיכרון... חוסר תובנה למצבו".
לתיק האפוטרופסות גם הוגש שאלון מידע רפואי סיעודי שמולא על ידי האחות נירה סטף ב - 5.5.03 ובו נאמר: "הולך רק בעזרת הזולת, הולך בעזרת הליכון, אכילה - זקוק לעזרה, הלבשה - זקוק לעזרה, רחיצה - זקוק לעזרה, ללא שליטה על סוגרים, מדבר בקושי, לא מתמצא במקום ובזמן, לא שקט, ראיה לא תקינה, שמיעה לא תקינה, מטפלת 24 שעות".