ת"ע
בית משפט לעניני משפחה ת"א
|
102251-09,102250-09,102252-09,102253-09
05/05/2011
|
בפני השופט:
טובה סיון סגנית הנשיאה
|
| - נגד - |
התובע:
אקי"ם - אגודה לאומית לקימום אנשים בעלי פיגור שכלי בישראל ע.ר 58-003-4924
עו"ד א. גולן
|
הנתבע:
1. ע. ר.
2. מ.א.
עו"ד נילי גורביץ
עו"ד יוסף סנפיר
|
| פסק-דין |
1. המנוחה א.פ.ש. ז"ל
(להלן:"המנוחה"),הלכה לבית עולמה ביום
12.05.08.
2. המנוחה הותירה אחריה צוואה מיום- 24.06.01
(להלן:"הצוואה"), אשר נערכה ע"י עו"ד ונוטריון מ.נ.
א. ביום 20.07.08 הגיש מר א.נ. (בן דוד המנוחה, יורש על פי דין)
(להלן:
"הנתבע מס' 2") בקשה לצו ירושה בפני הרשם לענייני ירושה בתל-אביב.
ב. ביום 31.08.08 הגיש מר ע.ר. (בן דוד של המנוחה, יורש על פי דין)
(להלן: "הנתבע מס' 1"), בקשה לצו ירושה בפני הרשם לענייני ירושה בתל- אביב.
ג. ביום 21.09.08 הגישה האגודה הלאומית לקימום מפגרים אקי"ם (זוכה ע"פ הצוואה)
(להלן:"אק"ים או התובעת"), בקשה לצו קיום צוואה
(תע 102251/09).
ד. ביום 21.12.08 הגיש הנתבע מס' 1 התנגדות לקיום הצוואה מיום 24.06.01
(תע
102253/09). בד בבד הגיש התנגדות לצו ירושה
(תע 102252/09).
ה. ביום 03.06.09 הגיש הנתבע מס' 2 התנגדות לקיום צוואה מיום 24.06.01
(תע 102255/09).
3. למנוחה היתה בת יחידה בשם י.ט.ש. ז"ל
(להלן:"הבת"), אשר לקתה בתסמונת דאון, היתה חסויה ומונתה לה אפוטרופא עו"ד נ. הבת הלכה לבית עולמה ביום 28.01.08, קרי: לפני המנוחה.
4. המנוחה הלכה לבית עולמה ביום 12.05.08, והותירה אחריה צוואה מיום 24.06.01.
5. על פי סעיף 2 לצוואה, המנוחה הורישה את כל רכושה מכל סוג ומין שהוא לבתה, ואילו בסעיף 8 לצוואה המנוחה קבעה מה יעשה ברכושה לאחר פטירת בתה.
עיקרי טענות המתנגדים:
6.
טענות הנתבע מס' 1:
הנתבע 1 טוען כי יש לדחות את הבקשה לקיום הצוואה, מאחר והיא נערכה על ידי המנוחה במטרה להבטיח את עתידה ושלומה של הבת י., ומאחר והבת י. הלכה לבית עולמה לפני המנוחה, אזי אין לקיים את הצוואה, ויש ליתן צו ירושה.
הנתבע 1 טוען כי כוונתה של המנוחה היתה כי הזוכים על פי הצוואה, יירשו את המנוחה כיורש לאחר יורש. כלומר, הם ירשו לאחר שי. תלך לבית עולמה לאחר המנוחה, ולא לפניה, והזוכים הם שידאגו לה. לטענתו, מאחר והבת י. הלכה לבית עולמה טרם פטירת המנוחה, יש ליתן צו ירושה לפיו הוא, עם הנתבע מס' 2, יהיו היורשים וזאת על פי דין.
הנתבע 1 טוען כי סעיף 10 לצוואה הקובע "הנני מצווה כי השימוש בכספי עזבוני, וכל פירוש שיעשה לצוואתי, יהא תוך שמירה על הבטחת עתידה של בתי, י., שלומה ובטחונה הכלכלי של בתי י.", מהווה הוכחה לכוונת המנוחה כי הצוואה נערכה רק לצורך הדאגה לבתה. לטענתו, לו המנוחה ידעה כי בתה תלך לבית עולמה לפניה, לא היתה עורכת את הצוואה כפי שנערכה והיתה מורישה את הדירה לאק"ים וליתר היורשים.
עוד טוען הנתבע 1 כי, במכתב של עו"ד נ., מיום 10.07.08 אשר נכתב לאק"ים
(להלן:"המכתב לאק"ים"), יש להעיד על כוונתה של המנוחה לא להוריש את הדירה לאק"ים ואת יתר רכושה ליורשים.
לטענתו, ניתן להבין מהמכתב של עו"ד נ. לאק"ים כי המנוחה הורישה את הדירה לאק"ים מתוך דאגה לבתה. דהיינו שהבת תוכל להשאר להתגורר בדירה כל ימי חייה תחת טיפולה של אק"ים. לטענתו, עוד עולה מהמכתב כי לאחר פטירת הבת, המנוחה פנתה לעו"ד נ. לשנות את צוואתה, אולם עו"ד נ. הפנתה את המנוחה לד"ר פ. על מנת לקבוע אם היא כשירה לכתוב צוואה, אך המנוחה נפטרה טרם נבדקה על ידי ד"ר פ.
7.
טענות הנתבע 2: