ביטול נישואין

בפנינו בקשת האישה לביטול הנישואין מאחר שאחד העדים הוא מחלל שבת.

הצדדים נישאו בחודש סיון תשס"ו (שנת 2006). לצדדים שלשה ילדים.

המקרה שבפנינו הוא מקרה טראגי עצוב וקשה. הבעל נפצע בפגיעת ראש קשה מאוד, מאז הפציעה הבעל מחוסר הכרה אין כל תקשור עמו ומוגדר בלשון הרפואית מצב "וגטטיבי" - צמח, ולא ניתן לתקשר עמו.

כיום הבעל שוהה ביחידת דיור שנבנתה במיוחד לצרכיו בסמוך לבית הוריו, כאשר צמודים אליו מטפלים מיומנים לטיפול והשגחה 24 שעות ביממה.

יש לציין שהקשר בין האישה והילדים לבין הורי הבעל הוא מצוין ויש שיתוף פעולה מלא ביניהם.

כאמור, הצדדים נישאו בשנת תשס"ו, אבי האישה היה הרב המקדש והוא אשר ערך את החופה וקידושין. במהלך בדיקה שערך בית הדין הועלתה הטענה כי אחד העדים [נ'] היה מחלל שבת. גם היום אינו שומר שבת. עד זה מתגורר בארצות הברית.

בדיון שהתקיים בתאריך י"ד באייר התשע"ו (22.5.2016), בית הדין שאל את אבי האישה שערך את החופה, האם אמר לעדים לפני החופה לחזור בתשובה, תגובתו היתה שלא אמר זאת ואינו נוהג לומר זאת בזוגות דתיים. עוד נשאל האם לא ניסה לבדוק מי הם העדים, השיב אבי האישה שלא העלה על דעתו שהעדים לא דתיים, לא חשבנו על הכיוון הזה שהעדים לא כשרים עד שמישהו המליץ לנו על זה. היו הרבה רבנים בחתונה והעדים נראו דתיים ולא חקרתי לא חלמתי שאחד העדים אינו דתי.

בית הדין הבהיר לעדים את חשיבות עדותם ושמדובר כאן באיסור אשת איש.

הופיע עד ראשון [י'], דתי ושומר שבת, מכיר את הבעל ואת האישה, כמו כן מכיר את העד [נ'] מילדות. העיד שמגיל 14 למדו בישיבה התיכונית ב[ח'] מכיתה י' עד כיתה י"ב. אחר כך הוא עבר ל[ש'] – במסגרת פרויקט של בני עקיבא השולחים נערים לעיירות פיתוח. הוא התגייס לגבעתי. [נ'] רוב הזמן לא היה דתי. [נ'], מהתקופה שאני מכיר אותו "לא מצא טוב את הדת". לדבריו יודע שהעד [נ'] מחלל שבת אך לא ראה אותו מחלל שבת. הוא ראה אותו אוכל במסעדות לא כשרות, ללא כיפה, הוסיף העד ואמר שידוע לו חד משמעית שעד הקידושין [נ'] היה מגלח זקנו בתער בעוד הוא היה מתגלח במכונה. מעיד שראה ש[נ'] אינו שומר מספר שעות מינימלי בין אכילת בשר לחלב.

הופיע העד השני [ז'], יליד [...] נשוי למד בתלמוד תורה [...]. אחר כך עבר לישיבה תיכונית ב[י']. אשתו מאנטוורפן וכיום גר ב[...] שייכים לקהילה של הרב [י'], קובע עתים לתורה, והצהיר שמודע לכל ההשלכות של היתר אשת איש. הכיר את האישה [מ'] ואת הבעל [ח'] כאשר היו באים לבקר בעיר, לדבריו הקשר שלו עם עד הקידושין [נ'] נבע מהיותם שכנים וחברים שגרו אחד ליד השני, שיחקו יחד, בבני עקיבא היו יחד בסניף [...]. עד הקידושין [נ'] למד שנתיים ב[א'] ואחר כך עבר ל[...], הכיר את משפחת העד [נ'] והיה נוהג לבקרם. לדברי [ז'], עד הקידושין - [נ'], השתנה מבחינה דתית לנגד עיניו. כשהגיע היה לו אמנם רקע דתי אך היו לו דעות "ליברליות", והוא השתנה מבחינה דתית. לדבריו, העד [נ'] התחיל להגדיר את עצמו כ"לא דתי" במהלך השירות הצבאי. מעיד שגם כאשר [נ'] חילל שבת זה לא היה לידו. מעיד: אני ראיתי אותו מדבר בטלפון בשבת ליד סניף הדואר [...] זה היה ערב שבת, הוא הלך לצד ודיבר, לא היה לו נעים לידי. ידעתי שבאותו שלב הוא אינו שומר שבת. פעם ראיתי שהוא יצא מהבית בשבת, והיו לו בידו מפתחות של הרכב של המשפחה. הוא אמר שעכשיו הם יוצאים. כיבדתי אותם ולא הגבתי. ידעתי דברים שהוא לא שמר – בעילות אסורות - היו לו חברות, זאת בשנים תשס"ה – תשס"ו. אחר כך הוא עזב את הארץ. אני אתו היום בקשר. קבלתי את הטלפון שלו מאח של [מ']. שנה לא דברנו. פגשתי אותו בין יום כפור לסוכות, שחשבנו ש[ח'] ייפרד מעמנו. מאז נישאתי והוא בשלו, רק צלצלתי לפני החג. עכשיו שזימנו אותי לביה"ד אמרתי לו שאני הולך לומר את האמת. העד סיפר שבליל שבת עד הקידושין [נ'] היה הולך לפאב, היה נזהר שלא להדליק חשמל לידי, וכשהגיע להורי היה חובש כיפה, זוכר שבליל שבת היה נודף מעד הקידושין [נ'] ריח סיגריות ואף ראה סיגריה בפה שלו. היה מקיף פאות ראשו אך אינו יודע אם זה היה בתער, וסיפר לי שבשבתות בצבא מתנהג כמו ביום חול.

יש לציין שגביית העדות לא הייתה בפני עד הקידושין [נ'], כמו כן העד הראשון שהעיד לא ראה את העד [נ'] מחלל שבת אלא רק יודע משמועות, אך ראה אותו מתגלח בתער שהוא איסור דאורייתא, משכך, בית הדין ביקש אם אפשר להביא עד נוסף שיודע וראה את עד הקידושין [נ'] מחלל שבת בתקופה הרלוונטית, ואם אפשר שהעד [נ'] יגיע ארצה כדי שתתקבל עדות בפניו.

עדות שלא בפני עדי הקידושין

כאמור, העדות שהתקבלה בבית דין לפסול את אחד מעדי הקידושין, נגבתה שלא בפני עדי הקידושין, בעניין זה באנו למחלוקת הפוסקים אם אפשר לפסול העדים שלא בפניהם.

מרן הבית יוסף (אבן העזר סוף סימן מ"ב) כתב:

מצאתי כתוב, אודות אחד שקידש אישה בפסולי עדות, והתירה רבי חיים הארוך, וחלקו עליו חכמי טוליטולא מכמה טעמים וכו' ועוד שאפילו אם היו פסולי עדות דאורייתא, אם לא נתקבלה עדות פיסולם בפניהם, עדותם בטלה, ומי שהורה להתירה בלא גט, אם ידע שעדות פיסולם נתקבלה שלא בפניהם - ראוי לנדותו אם לא יחזור בו מיד, שמכיוון שיצא הקול שנתקבלו עדויות פיסולם שלא בפניהם, היה צריך לחקור אחר הדבר.

אולם בשו"ת הריב"ש (סוף סי' רסו) כתב:

וכי תימא העדים המזימין את בונפיל לא הזימוהו בפניו, ואנן קיי"ל בפרק ב' דכתובות (כ ע"א) שאין מזימין את העדים אלא בפניהם, היינו כשבאים לחייבם בגופם או בממונם, דכתיב ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו, והיינו טעמא משום דכתיב והועד בבעליו, אמרה תורה יבא בעל השור ויעמוד על שורו, ומהאי טעמא נמי אמרינן (ב"ק קיב ב) אין מקבלים עדים שלא בפני בעל דין, אבל לבטל עדותם - לא, שהרי זה כאילו פסלום בגזלנותא או בשאר פיסול הגוף, שיכולים לפוסלם ולבטל עדותם אפילו שלא בפניהם, כמו שכתב הרמב"ן ז"ל בההיא דהתם (כתובות כ:) דשנים החתומים על השטר ומתו וכו' שפירש פסולים מחמת קורבה, דאי משחקי בקוביא כפירוש רש"י ז"ל, לא הוה אמרינן תרי ותרי נינהו, דאטו לא מצו למפסלינהו בגזלנותא, ואינהו לגבי נפשייהו לאו כל כמינייהו למימר לאו גזלנין אנן. דאלמא אף על פי שמתו יכולין אלו לפסלן שלא בפניהם. ואפילו לפי מה שקיים פרש"י דכיון שמתו לא אתו למפסלינהו ועל מנה שבשטר לבד מעידין, אבל אם היו חיים, מצו למפסלינהו, משמע דכשהן חיין דומיא דמתו, דהיינו שלא בפניהם מצו למפסלינהו לבטל עדותן.