ביטול החלטת נציב שירות בתי הסוהר להפסיק את עבודות השירות-בר"ע נדחתה

רקע והליכים

א.        בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטת ד"ר אבניאלי) מיום 13.12.07 בעע"א 5333/07, בגדרו נתקבלה עתירת המשיב ובוטלה החלטת נציב בתי הסוהר להפסיק את עבודות השירות שהוטלו על המשיב הפסקה מינהלית.

ב.        העובדות הצריכות לענייננו, כעולה מן הבקשה ונספחיה, הן כדלקמן:

המשיב היה מעורב בדצמבר 1999 בתאונה קטלנית בה נהרגה, למרבה הצער, הולכת רגל. ביום 16.6.05 הורשע בגרם מוות ברשלנות ונדון לשישה חודשי מאסר לריצוי במסגרת עבודות שירות, שמונה עשר חודשי מאסר  על תנאי ופסילת רישיון למשך שמונה שנים. ערעורו נדחה בבית המשפט המחוזי ביום 10.5.06.

ביום 15.10.06 החל המשיב בריצוי עונשו בעבודות שירות. לא חלפו תשעה ימים וביום 24.10.06 נתפס המשיב בעודו נוהג בזמן פסילה, ללא רישיון וללא פוליסת ביטוח בת תוקף. נגד המשיב הוגשו כתב אישום (פ (ב"ש) 1095/06) וכן בקשה למעצרו עד תום ההליכים. ביום 29.10.06 שוחרר המשיב בתנאי מעצר בית מלא. ביום 23.11.06 הורשע המשיב בעובדות כתב האישום, על פי הודאתו.

ביום 5.12.06 הגיש המשיב בקשה לעיכוב זמני של ריצוי עבודות השירות. ביום 13.12.06 הודיעה המדינה כי בעקבות כתב האישום פנתה לממונה על עבודות השירות בבקשה להפסקתן.

ביום 31.12.06 נערך למשיב שימוע לצורך הפסקה מינהלית של עבודות השירות. עורך השימוע המליץ לנציב על הפסקת עבודות השירות, בשל פתיחה בחקירה פלילית והגשת כתב אישום.

ביום 8.1.07 התקבלה החלטת הנציב בדבר הפסקת עבודות השירות. רק ביום 28.2.07 נשלחה על כך הודעה למשיב, וצוין כי עליו להתייצב לריצוי יתרת עונשו במאסר ב- 11.3.07.

 ביום 8.3.07 הוגשה עתירת אסיר לביטול החלטת הנציב.

ביום 15.7.07 ניתן גזר דין בפ' 1095/06. בית משפט השלום לתעבורה החליט, נוכח הפער בין העונש המותנה שהיה בן שמונה עשר חודש לבין העונש שהוטל כאמור בגין התאונה הקטלנית, ונוכח התסקיר החיובי שהתקבל בעניינו של המשיב ורקעו הנורמטיבי (עד לפרשת התאונה) - שלא להפעיל את עונש המאסר המותנה בן 18 החודשים, כי תהא בכך "תוצאה בלתי מידתית למעשה שטות שעשה הנאשם ומתחרט עד מאוד על מעשה זה"; כן התרשם בית המשפט כי המשיב הפנים את משגהו בהפרת הפסילה, ועל כן לא גזר עליו עונש מאסר בפועל, אלא קנס של 1,500 ש"ח, פסילה למשך 12 חודש והארכת 18 חודשי המאסר על תנאי לשנתיים, וכן ריצוי 600 שעות שירות לתועלת הציבור.

ביום 10.12.07 הוגשה עתירת אסיר מתוקנת, בה ביקש המשיב כי בית המשפט יאמץ את המלצות התסקיר גם לעניין הפסקת עבודות השירות. המדינה התנגדה.

ג.        בפסק דינו מיום 13.12.07 קבע בית המשפט המחוזי, כי החלטתו מיום 8.1.07 של נציב שירות בתי הסוהר היתה סבירה בעת שהתקבלה על ידיו, בהתחשב בנתונים שהיו בפניו באותה עת. עם זאת, ייתכן שהיה מגיע להחלטה אחרת אילו היו מונחים בפניו גזר הדין בבית המשפט לתעבורה וממצאי תסקיר שירות המבחן, שהתקבלו מאוחר יותר; על כן - כך נאמר - אין מדובר בהתערבות בית המשפט אלא בהתחשבות בשיקולים נוספים, אשר בנסיבות המקרה לא עמדו בפני שירות בתי הסוהר שעה שהתקבלה ההחלטה על הפסקה מינהלית של עבודות השירות. לפיכך נתקבלה העתירה כאמור.

ד.        (1) המדינה פנתה לבית המשפט המחוזי ביום 20.12.07  וביקשה לעכב את ביצוע פסק דינו, על מנת לאפשר לה לשקול הגשת בקשת רשות ערעור. ניתן עיכוב ביצוע כמבוקש. נתבקש עיכוב ביצוע גם עם בקשת רשות הערעור בבית משפט זה. בשגגה, לא דווח תחילה לבית משפט זה על ידי הפרקליטות כי ניתן עיכוב ביצוע בבית המשפט קמא, ועל כן - מתוך ההנחה כי ביצוע עבודות השירות חודש - ניתנה החלטה מיום 31.12.07 שבה לא עוכב הביצוע. בעקבות הבהרה הוחלט ביום 2.1.08 על עיכוב הביצוע.

           (2) נבוא עתה לבקשת רשות הערעור לגופה. יצוין, כי בהחלטה מיום 3.1.08 הורשה המשיב להוסיף על תגובתו הראשונית, כך שניתן יהא לראות בה סיכומים שבכתב, לפי תקנה 7(ד) לתקנות סדרי דין (עתירות אסירים), תש"מ -1980, והמדינה הורשתה להגיב. כך אכן נעשה.

ה.        (1) המדינה סבורה, כי הבקשה מעלה שאלה משפטית כללית, קרי, האם בית המשפט המחוזי בשבתו כערכאת ביקורת שיפוטית על החלטת הרשויות בכל עניין הנוגע למאסר או מעצר, רשאי להפוך החלטה של הנציב הנסמכת על שיקולי גורמי המקצוע, מקום שהוא עצמו קבע מפורשות כי מדובר בהחלטה סבירה. לשיטת המדינה, משקבע בית המשפט מפורשות כי בהחלטת הנציב לא נפל פגם, לא היה מקום לביטולה, ובודאי לא היה מקום שבית המשפט יקבל החלטה חדשה תחת החלטת הנציב; ככל שבית המשפט סבור כי במסגרת ההחלטה יש לשקול חומר שלא היה בפני הרשות המינהלית, עליו להחזיר את העניין לידיה, ולאפשר לה לדון בכך מחדש ולקבל החלטה חדשה.

           (2) עוד נטען, בין היתר, כי החלטת בית המשפט אינה עולה בקנה אחד עם פסיקת בית המשפט  בנוגע להפקעת פריבילגיות הקשורות במאסר, דוגמת שחרור ברישיון, לפיה יש להפריד בין ביטול הטבה שניתנה בגין המאסר הראשון, לבין גזירת הדין בגין העבירה הנוספת שבוצעה. את שיקול הדעת המינהלי בדבר הפסקת עבודות שירות,  כפריבילגיה הנוגעת לאופן ריצויו של עונש מאסר והתכליות העומדות בבסיסו, יש להפריד משיקול הדעת של בית המשפט הפלילי בבואו לגזור את דינו של נאשם, בעבירה אשר בגינה הופסקו עבודות השירות שנגזרו בגין העבירה הראשונה.

           (3) בנוסף מבקשת המדינה לקבוע, כי בהחליטו על הפסקת עבודות שירות על רקע פתיחת חקירה בחשד לביצועה של עבירה פלילית, לא חלה על נציב שירות בתי הסוהר חובה להמתין להגשת כתב אישום, להכרעת הדין או לגזר הדין, ולהתחשב בנתונים אלה בעת החלטת ההפסקה. לשונו של סעיף 51ט(א)(5) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 שעל יסודה מופסקות עבודות שירות בגין פתיחה בחקירה פלילית נגד עובד שירות, נדרשת לפתיחה בחקירה גרידא; ואף שייתכנו מקרים שבהם בסופו של דבר יזוכה האדם בהליך פלילי. ואף מקרים שבהם לאחר השלמת החקירה יוחלט שלא להגיש כתב אישום, מאפשר הסעיף לבטל את עבודות השירות אך בשל עצם הפתיחה; די בחשדות סבירים המצדיקים פתיחה בחקירה פלילית, או בראיות לכאורה המבססות יסוד סביר להרשעה, כדי להורות על הפסקת עבודות שירות. השיקולים העומדים לנגד עיני הנציב בהחליטו על הפסקת עבודות שירות שונים - כך נאמר - מאלה העומדים לנגד עיני בית משפט פלילי אשר גוזר דינו של נאשם  בגין עבירה חדשה שביצע בתוך תקופת עבודות השירות. מעבר לכך, נטען כי היה מקום להביא בחשבון שיקולים נוספים, ועיקרם התכלית של הרתעת אסירים המרצים  מאסרם בעבודות שירות מפני עבירות נוספות בעת ביצוע עבודות השירות. יתרה מכך, כך נטען, הפסקה מינהלית היא הכלי העיקרי המצוי בידי הממונה  על עבודות שירות כדי להגן מפני אסיר המרצה מאסרו בעבודות שירות וממשיך לעבור עבירות פליליות.

           (4) בתגובת המשיב נאמר, בין השאר, כי למשיב נגרם עינוי דין מתמשך, וכי בהכרעתו של בית המשפט המחוזי ניתן מקום לשיקולי צדק, תוך התרשמות ישירה מן המשיב. יתרה מכך, נטען כי אין מקום להגביל את שיקול דעתם של הנציב או של בית המשפט אם לשקול, בין היתר, את עמדת בית המשפט לתעבורה ועל יסודה מתן הזדמנות נוספת לביצוע עבודות השירות.

           (5) בתגובתה המשלימה טוענת המבקשת, כי פסק דינו של בית המשפט קמא מבטל למעשה הוראת חוק ראשית, סעיף 51(ט)(א)(5) הנזכר, לפיה די בפתיחה בחקירה כדי להורות על הפסקת עבודות שירות. עולה הימנו, כנטען, כי על הנציב להתחשב בתסקיר המבחן ובגזר הדין של בית המשפט לתעבורה, גם אם התקבלה החלטתו כדין עקב פתיחה בחקירה נגד עובד השירות והגשת כתב אישום בגינה. בנוסף פסק דינו של בית המשפט קמא יוצר קושי של ממש בעצם היכולת להפעיל את עילת ההפסקה האמורה; בהתאם לפסק הדין קמא מוטלת - לכאורה - על הנציב חובה לעכב את החלטתו בדבר הפסקה מינהלית עד למועד הכרעת הדין וגזירתו בעבירה החדשה. תוצאה זו מסכלת את הרציונל שבבסיס עבודות השירות, ואף פוגעת בעקרון אפקטיביות הענישה, לפיו על העבריין לרצות עונשו בהקדם לאחר סיום ההליכים הפליליים.