- מונח בפני ערעור בחירות נגד תוצאות הבחירות לנציגות היישוב "יכיני" במועצה האיזורית "שער הנגב". המבקש סבור כי יש לבטל התוצאה לפיה משיב 4 זכה בבחירות וכי זכייה זו באה על חשבונו. משיבים 3-1 - ועדת הבחירות, מנהל הבחירות והמפקח הארצי על הבחירות - המיוצגים על ידי ב"כ המדינה, עו"ד אור אדם מטעם פרקליטות מחוז הדרום, השאירו את העניין לשיקול דעתו של בית המשפט ואילו משיב 4 מתנגד לבקשה.
- טרם יוצג הרקע למחלוקת, נכון יהיה להתייחס לשאלת הסמכות לדון בערעור. המבקש הגיש ערעור בחירות לבית משפט לעניינים מנהליים בבאר-שבע. ברם, וכפי שיוסבר, הסמכות לדון בערעור מוענקת לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע. בשל דחיפות העניין ואופיו, הנני מחליט כי יש לראות בערעור כאילו מוגש בפני בית המשפט המחוזי בבאר-שבע.
לעניות דעתי, שורר אי-סדר בסוגיית הסמכות העניינית בנושא ערעורי בחירות. ראוי להבהיר את התמונה. אי-סדר זה נובע, בין היתר, מכך שנושא ערעור הבחירות אינו מופיע בחוק בתי-משפט לעניינים מנהליים. חוק זה מכיל בתוכו תוספת ראשונה, שנייה ושלישית. הראשונה מתייחסת לעתירות מנהליות; השנייה מתייחסת לערעור מנהלי; והשלישית מתייחסת לתובענה מנהלית. ערעור בחירות אינו מופיע ברשימת העניינים בתוספת השנייה.
חוק הרשויות המקומיות (בחירות), התשכ"ה - 1965 מתייחס לסוגיית הסמכות בהליך בחירות שהתקיים בפני הרשות המקומית. סעיף 20 לחוק קובע שבקשה להיכלל בפנקס הבוחרים לפי סעיף 18 ו-19 לחוק, תידון בעתירה מנהלית. סעיף 42 לחוק קובע כי ניתן להגיש עתירה מנהלית בעטית סירובו של מנהל הבחירות לאשר רשימת מועמדים. סעיף 72 לחוק דן בערעור בחירות בדבר תוצאותיה וקובע כי ערעור כזה ידון כערעור מנהלי. ישנם הליכים המסווגים כעתירה מנהלית וישנם עניינים המסווגים כערעור מנהלי - על כל ההבדלים הנגזרים מכך עפ"י חוק בתי המשפט לעניינים מנהליים והתקנות הרלוונטיות. יתר על כן, היה ועניין שפיט אינו מופיע בסעיפים האמורים וצד מעוניין לאכוף את הדין - דוגמת אי-פרסום הסכם המחייב פרסום לפי סעיף 45 (א) לחוק - יהיה עליו לפנות לבית המשפט המחוזי בדרך של המרצת פתיחה. מסקנה זו נובעת מכך כי המחוקק לחוק הרשויות המקיימות (בחירות) לא קבע כי כל עניין לפי חוק זה ידון בפני בית המשפט המנהלי, אלא קבע עניינים מסויימים בלבד עפ"י הסעיפים המוזכרים לעיל (ר' עת"מ (ב"ש) 421/07).
סעיף 222 לצו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות) קובע כי כל אדם שהיה זכאי לבחור "
רשאי להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי שבתחום שיפוטו נמצאת המועצה האיזורית, על תוצאות הבחירות לאותו מוסד (להלן: "ערעור בחירות")". עולה כי על המסתייג מתוצאות הבחירות במועצה אזורית לפנות לבית המשפט המחוזי, ולא לבית המשפט לעניינים מנהליים כפי שפעל המבקש כאן.
לסיכום נקודה זו, 'אי-סדר' שורר בנושא סמכות ערעור בחירות בשל הוראות הדין בשלושה חוקים שונים. חוק בית משפט לעניינים מנהליים שותק, חוק הרשויות המקומיות (בחירות) מסמיך את בית המשפט לעניינים מנהליים לדון בחלק מהנושאים - לעתים כעתירה מנהלית ולעתים כערעור מנהלי - ואינו מביע עמדה לגבי יתר העניינים, וצו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות) מסמיך את בית המשפט המחוזי לדון בערעור בחירות. יוצא, כי יש לבחון כל הליך אופקית ואנכית.
לכך ניתן להשיב, כי הדין, או ליתר הדיוק הדינים, ברורים. לעתים ה'ברור' הוא כזה במבט ראשון, אך לעתים ה'ברור' הוא כזה רק במבט מאומץ וחוזר. הואיל ועסקינן בסוגיית הסמכות העניינית בנושא ערעור בחירות, שמוגש גם ע"י אדם שאינו מיוצג, ארשה לעצמי לומר כי המצב שתואר אינו רצוי. הייתי משווה נושא סמכות עניינית לנושא תמרור תעבורה: נהג מגיע לצומת ועליו לדעת לאן מותר לו לנסוע ולאן אסור לו. היה והתמרור אינו ברור - כי אז גובר הסיכון שתתרחש תאונה. ככל שהתמרור ברור יותר, כך הוא ממלא את תפקידו טוב יותר. כך הוא המצב, לעניות דעתי, אף בשאלת סמכות עניינית. הרחבתי בנושא במידת מה הואיל ובשבועות האחרונים הוגשו ערעורי בחירות שונים לבית משפט זה ונושא הסמכות תפס מקום בדיון. חבל שכך כאשר עסקינן בהליך שעל בית משפט להכריע בו בהקדם (ראה למשל סעיף 73 לחוק הרשויות המקומיות (בחירות) הקובע שבימ"ש יכריע בערעור בחירות תוך 30 יום).
בכל מקרה וכאמור, הנושא בהליך זה הינו ערעור בחירות לפי סעיף 222 בצו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות), התשי"ח - 1958, (להלן: "הצו") ועל כן הסמכות נתונה לבית המשפט המחוזי.
- לגופו של עניין, הרקע להליך הינו כדלקמן. פרוטוקול מהלך ההצבעה מגלה כי הצביעו 317 מצביעים. עוד מוסכם כי היו 8 קולות פסולים.
לאחר סגירת הקלפי נערכה ספירה שהניבה את התוצאות הבאות: 311 פתקים כשרים - 155 לרשימת 'שינוי' (שאותיותיה י.ש.), ו-156 לרשימת 'תמיד יחד' (שאותיותיה ת.י.). המשיב 4 הינו המועמד מטעם רשימת 'תמיד יחד', והמבקש הינו המועמד מטעם רשימת 'שינוי'. משיב 4 זכה בבחירות עפ"י ספירה זו בקול אחד (להלן הספירה הראשונה). מאחר שהתוצאות לא התאימו למספרים המוסכמים, נערכה ספירה שנייה. התוצאות היו כדלקמן: 316 פתקים כשרים - 155 לרשימת 'שינוי', ו- 161 לרשימת 'תמיד יחד'. יוצא כי עפ"י הרשימה השנייה, זכה המשיב 4 בבחירות בהפרש של 6 קולות.
בדיון שהתנהל בפני הסכימו הצדדים כי תיערך ספירה נוספת, מאחר וכפי שהובהר, התוצאות אינן מתיישבות עם הנתונים המוסכמים. הקלפי הובא לאולמו של בית המשפט. הספירה נערכה בחסות בית המשפט אך לא בנוכחותו (והשווה סעיף 221 (ד) לצו). תוצאת הספירה השנייה חזרה על עצמה. מוסכם בין כל הצדדים כי הספירה השנייה היא הנכונה.
סעיף 223 לצו מסמיך את בית המשפט בערעור בחירות לבטל את הבחירות ולצוות על עריכת הבחירות בשנית - "
אולם לא יבטל בית המשפט בחירות אלא אם כן נראה לו שהליקוי המשמש עילה לערעור עלול היה להשפיע על תוצאות הבחירות". צא וראה, כי בית משפט מוסמך לבטל בחירות במצב בו נפל ליקוי בבחירות שעלול היה להשפיע על תוצאות הבחירות. המבחן כפול ומצטבר - קיומו של ליקוי וקשר סיבתי אפשרי בין הליקוי לבין תוצאות הבחירות.
בענייננו, הפער בין משיב 4 לבין המבקש הינו 6 קולות, כאשר 8 מעטפות נפסלו. הייתי מציג את הטיעון בצורה רחבה יותר - אין מחלוקת כי ישנן 8 מעטפות פסולות. כל מעטפה מצביעה על בוחר. בסך הכל הצביעו 317 בוחרים. כך עולה גם מבדיקת פרוטוקול מהלך ההצבעה. אם נוריד מסך זה את שמונת הבוחרים שהצבעתם נפסלה, נותרו 309 מצביעים. המבקש זכה ל- 155 קולות, והמשיב 4 זכה ל- 161 קולות. מספר המצביעים שהצבעתם לא נפסלה הינו איפוא 316 קולות. רוצה לומר, ישנם לכאורה 324 מצביעים בסך הכל, כאשר אין מחלוקת שהצביעו רק 317 בוחרים.
4. הצדדים לא הצליחו להסביר את הקושי האמור. בדיון התייצב מר דב גילברט, מנהל הבחירות במועצה האזורית "שער הנגב". כמו-כן התייצבה הגברת אורנה שושן, יו"ר ועד הקלפי. היא מסרה בתצהירה כי היא "
משמשת כמזכירת ועדת הקלפי כבר שנים רבות, במספר רב של מערכות בחירות מסוגים שונים, ומעולם לא נתקלתי בתקלה מעין זו. אין לי כל הסבר לתקלה זו". ניתן להציע השערות שונות. הגברת שושן התייחסה, בין היתר, לאפשרות של התערבות פסולה בהוספת פתקים של אחד מחברי ועדת הקלפי. אין כל בסיס לקיומו של מעשה מכוון שנועד להשפיע על הבחירות. העלאת אפשרות כזו עשוייה לעשות אי-צדק עם כל אחד מהמעורבים בקלפי ובבחירות. מהדיון שהתקיים התרשמתי לחיוב מרצינות ההליך. אפשרות נוספת לפערים בספירה הוצעה ע"י ב"כ המדינה. הוא התייחס לאפשרות של פתקים כפולים. עפ"י השערה זו, הפתקים הופרדו בשלב הספירה ונספרו פעמיים. בהקשר זה יצויין כי סעיף 203 (7) לצו המועצות המקומיות קובע כי קול פסול הינו "
מעטפת הצבעה שנמצאו בה שני פתקי הצבעה שונים או שנמצאו בה יותר משני פתקים, לא יובא אף אחד מהפתקים האמורים במניין הקולות
;
נמצאו במעטפה שני פתקי הצבעה זהים יובא אחד מהפתקים במניין הקולות". עולה כי אם בוחר מכניס שני פתקים זהים למעטפה - קולו אינו פסול, אך מובן כי מדובר בהצבעה אחת. הגם שלא ניתן לדעת בוודאות מה גרם לתקלה בספירה - כנראה היא נעוצה בנושא של הקולות הכפולים ובכך ניתן להסביר את עודף הבוחרים.
קיים אפוא ליקוי שעלול היה להשפיע על תוצאות הבחירות, בשל פער הקולות הזעום בין שני המתמודדים - המבקש ומשיב 4 - שקטן יותר מהיקף הליקוי מבחינת מספר הבוחרים שלגביהם אין הסבר. הפער לטובת משיב 4 - שישה קולות הינו קטן יותר ממספר הקולות העודפים - שבעה קולות. ברי, אפוא כי הליקוי טומן בחובו את הפוטנציאל להשפיע על תוצאות הבחירות.
5. מכאן מוסמך בית משפט להורות על ביטול הבחירות. בית המשפט אינו שש להגיע לתוצאה זו. תפקידו של בית המשפט להכריע בסכסוכים משפטיים. אין זה מתפקידו להשפיע על תוצאות הבחירות - נהפוך הוא. הבחירות, או ליתר דיוק, הבחירות שמתנהלות לפי עיקרון טוהר הבחירות ודרישות הדין עומדות בלב לבה של דמוקרטיה. זהו שטח שמוטב כי בית המשפט לא יכנס אליו. יש לאפשר לרוב - ולא לבית המשפט - להכריע. ביטול הבחירות עלול להביא לשינוי הבחירות לכאן או לכאן, ואין ערובה כי בוחר מסויים לא ישנה את דעתו. ברם, מקום בו קיים ליקוי בבחירות, אפילו בספירת הקולות, שבכוחו להשפיע על התוצאה, יש מקום לקבוע כי בית המשפט יורה על ביטול הבחירות. השיקול ביסוד הכלל של אי התערבות על ידי בית המשפט במהלך בחירות זהה לשיקול של התערבות במקרה היוצא מן הכלל. בית המשפט מעוניין שהבוחר יאמר את דברו. מצב בו ייתכן שהתוצאה אינה משקפת את קול הבוחר, מלמד על קיומו של פגם בהליך. לכן, ועם כל הרצון שלא להגיע לתוצאה זו, יהא זה מוצדק בדיעבד להורות על קיומן של בחירות נוספות, כדי להעניק חופש ביטוי לבוחר.
6. הנני מקבל את התובענה ומורה על ביטול הבחירות. תשומת הלב מופנית לסעיף 223 (ב) לפיו "
בחירות שבוטלו... יערכו בשנית תוך 30 ימים מיום מתן פסק הדין שציווה על הביטול, במועד שייקבע השר".
אין צו להוצאות.
ניתן היום י"ט בטבת, תשס"ח (28 בדצמבר 2007) בהעדר הצדדים.