פסק דין
לפניי תביעה ותביעה שכנגד שעניינן תאונת דרכים שהתרחשה בין רכב התובעת למונית הנתבע 1 אשר בוטחה על ידי נתבעת 2 (להלן – מונית הנתבעים).
על פי גרסת נהגת התובעת, עמדה ברמזור אדום מכיוון מעלות דפנה לכיוון שכונת שיח ג'ארח, והחלה בנסיעה רק לאחר שהרמזור התחלף לירוק. מעט לפני שהשלימה חציית הצומת, הגיחה מונית הנתבעים מצד שמאל, ופגעה ברכב בדופן שמאל.
על פי גרסת נתבע 1, הוא הגיע לצומת בנסיעה רצופה מכיוון דרך בר-לב, כאשר בנתיב מימינו, ובמקביל אליו, נסעה משאית. בשלב מסוים, ובסמוך לכניסה לצומת, החל בעקיפת המשאית כאשר במהלכה שמע צפירות מהמשאית. כאשר חלף על פני המשאית, גילה כי רכב התובעת נכנס לצומת מצד ימין, ואירעה התנגשות. נתבע 1 מסביר כי נכנס לצומת באור ירוק.
שני הצדדים הגישו חוות דעת בוחני תנועה מטעמם (ללא צורך בהעדתם) ושני הנהגים העידו.
המחלוקת המרכזית נוגעת למקום ממנו נכנסה מונית הנתבעים לצומת.
לו תתקבל טענת התובעת לפיה המונית הגיעה מכיוון מחנה מג"ב (ראה תרשים בעמ' 5 לדו"ח הבוחן מטעם התובעת, וכן התמונה ת/4 ליד האות "ב"), ופנתה שמאלה, דין התביעה להתקבל שכן אין חולק שמונית הנתבעים לא הייתה רשאית לפנות שמאלה בצומת אלא הייתה יכולה להמשיך ישר בלבד, והתאונה לא הייתה מתרחשת.
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בחנתי את חוות הדעת, ושמעתי את עדויות הנהגים, החלטתי לקבלת את התביעה תוך קביעת אשם תורם לתובעת, ולדחות את התביעה שכנגד.
מצאתי כמהימנה את עדות נהגת התובעת. העדה העידה כי עמדה ברמזור אדום והחלה בחציית הצומת רק לאחר שאור התחלף לירוק. על פי עדותה תכננה לחצות את הצומת ולהמשיך ישר לכיוון שכונת שיח ג'ארח. נתון זה בדבר כיוון נסיעתה מתאמת נוכח סימני הנזק בדופן רכבה, ואף נתבע 1 תיאר בתרשים את רכבה ככזה החוצה את הצומת בנסיעה ישרה (תרשים נ/3, הסימון X המסמל את כיוון נסיעת רכב התובעת). התובעת, ובהחלט יש בכך אינדיקציה למהימנותה, ציינה כי לא ראתה מאיזה כביש הגיעה המונית, אולם היא מסיקה כי המונית נכנסה לצומת מכיוון בית מג"ב, שכן ראתה את כלי הרכב משני צידי הכביש עומדים (פרו' עמ' 2 ש' 7), והמקום היחיד ממנו יכולה הייתה לצאת המונית הוא מהכיוון אותו תיארה, שאף מתיישב עם נסיבות התאונה ועם תיאור נתבע 1 כי נכנס לצומת באור ירוק - ראה סימון העדה על גבי התמונה ת/3).
אוסיף ואומר כי לא מצאתי כל נתון בנתוני הצומת אשר יכול היה לגרום לעדת התובעת להתבלבל ולהתחיל בנסיעה ממצב עצירה, באור אדום. לא התרשמתי כי העדה מיהרה, טעתה בהבנת הרמזור, או בחרה להיכנס לצומת באור אדום.
אל מול עדותה של עדת התובעת, מצאתי קשיים בעדותו של נתבע 1.
ראשית, בעדותו בבית המשפט התייחס נתבע 1 למשאית שנטען שהייתה מימינו, האטה, וצפרה – כביכול כאזהרה לרכב התובעת שחצתה את הצומת. נתבע 1 הקפיד לציין כי רק לאחר שעקף את המשאית ונכנס למרכז הצומת, הבחין ברכב התובעת. התרשמתי כי נתבע 1 נתן למשאית מקום נכבד בתיאורו על מנת להסביר כיצד לא ראה את רכב התובעת עד כניסתו למרכז הצומת (הסבר ברוח זה אף נמסר לבוחן התנועה מטעם הנתבעים – ראה סעיף 3.4 לחוות דעת הבוחן מטעם נתבעים). בנסיבות אלה, ניתן היה לצפות כי הגרסה בדבר משאית אשר נסעה מימינו, נכנסה לצומת במקביל אליו, צפרה וכמעט פגעה ברכב התובעת, תימסר על ידו למבטחת מטעמו, אולם בדיקת תיאורו הראשוני של נתבע 1 כפי שנמסר לנתבעת 2 (ת/5) מלמדת כי המשאית כלל לא הוזכרה בו.
סבורני כי לו נכנסה לצומת משאית אשר נסעה מימין ומעט מאחורי מונית הנתבעים, ניתן היה לצפות כי אף המשאית תהיה מעורבת בתאונה (באופן של פגיעה עם פינה שמאלית של חזית המשאית שהייתה קרובה וכמעט מקבילה לחזית מונית הנתבעים, בדופן שמאל אחורי של רכב התובעת), או לפחות תיעצר שעה שתאונה קשה מתרחשת ממש לפניה. נתבע 1 הסביר כי המשאית פשוט המשיכה בנסיעה (פרו' עמ' 4 ש' 1). "עדה פוטנציאלית" נוספת שיכולה הייתה לתמוך בתיאור נתבע 1, ואינה בנמצא, הינה הנוסעת במונית, אולם נתבע 1 הסביר את היעדרותה בכך שיצאה מהרכב ללא שרשם את פרטיה שכן "היא מיהרה" (פרו' עמ' 4 ש' 2-3).
כחיזוק נוסף למסקנתי בדבר העדפת גרסת התובעת אציין כי בגרסה למבטחת (ת/5) ציין נתבע 1 כי רכב התובעת נכנס לצומת "משמאל". רק לאחר הגשת התביעה, ובמסגרת התיאור שמסר לבוחן התנועה מטעם הנתבעים ציין כי רכב התובעת נכנס לצומת מימין. התיאור הראשוני שמסר נתבע 1 מתיישב עם מסקנת התובעת כי הנתבע נכנס לצומת בפניה שמאלה ולא בנסיעה ישרה, שכן רק במצב זה, בעת פניית המונית שמאלה, נמצא רכב התובעת שכבר בתוך הצומת - "משמאל למונית הנתבעים".
לא מן הנמנע כי האופן בו נכנס נתבע 1 לצומת, היה פועל יוצא של שיפוץ הצומת באותה העת ושינויים תכופים בהסדרי התנועה.
לאור כל האמור לעיל, קיימת עדיפות מסוימת לעדות עדת התובעת על פני עדות הנתבע 1, ומאחר ומדובר בהליך אזרחי המוכרע על פי מאזן הסתברויות, אני מקבל את התביעה ודוחה את התביעה שכנגד.
לצד קביעה זאת, ובשים לב לעובדה כי התאונה התרחשה במרכז הצומת, ומונית הנתבעים נדרשה לעבור מרחק ניכר עד למקום הפגיעה, מצאתי לקבוע כי לתובעת אשם תורם בשיעור של 20%.
עד יסוד הקביעות דלעיל, ישלמו הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, לתובעת סך של 24,636 ₪ נושא הפרשי הצמדה מיום 17.9.08, אגרה כפי ששולמה, הוצאות עדת התובעים בסך 250 ₪, ושכ"ט עו"ד בשיעור 10% מהסכום הפסוק בתוספת מע"מ.
התשלום יבוצע תוך 30 יום.
המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים.