ביטוח ימי

1.                     המשיבה, שהינה חברה העוסקת בשיווק סיטונאי של פירות וירקות, הגישה בתיק אליו מסונפת בקשה זו תביעה כנגד המבקשת, שהינה חברת ביטוח ימי, בה עתרה לחייבה בתשלום תגמולי ביטוח, לפי פוליסת ביטוח ימי, שהוצאה על ידי המבקשת, בגין נזק, המתבטא באבדן מוחלט, שנגרם למטען עגבניות שייבאה מהולנד. התביעה הוכתרה בכותרת ב"סדר-דין-מקוצר".

2.                     המבקשת הגישה בקשה למתן רשות להתגונן בפני תביעת המשיבה, היא נשוא הדיון בפני. בקשת המבקשת נתמכה בתצהירו של מר בני בנימיני, מנכ"לה. לבקשתה (בהמר' 122446/96 ו - 119022/96), הותר לה לצרף שלושה תצהירים נוספים לתמיכה בבקשתה, תצהיר מטעם השמאי נתן גרין, תצהיר מטעם השמאי מנחם קצן ותצהיר מטעם מר אבי זהר, מנכ"ל החברה שהוציאה את הפוליסה נשוא הדיון בשם המבקשת.

3.                     בתצהירים התומכים בבקשתה העלתה המבקשת מספר טענות הגנה אפשריות בפני תביעת המשיבה, כדלקמן:

            א.         הפוליסה, לפיה בוטח מטען המשיבה, כוללת שלושה מסמכים: הראשון, פוליסת ביטוח מסוג "A", שמספרה 2145, אשר הוצאה ע"י ישלב סוכנות לביטוח בע"מ (להלן: "ישלב"), על שם אילת אתגר (1994) בע"מ (להלן: "אילת-אתגר") ו/או לפקודתה, המכסה את כל הסיכונים שיגרמו למטען ממחסן הספק עד למחסן המוביל, למעט החריגים הקבועים ו/או המצורפים אליה (להלן: "הפוליסה" - נספח א' לבקשתה). השני, נספח לפוליסה, שמספרו 173, מיום 27.12.94 (להלן: "הנספח לפוליסה"), המכפיף את הפוליסה ל - "Institute Cargo Clauses 'A'", הכולל תנאי המכון בדבר יבוא מזון קפוא, לפיו מכוסה נזק כתוצאה מקלקול במערכת הקירור לתקופה של מעל ל - 24 שעות (נספח ב' לבקשה). השלישי, תוספת ביטוח, מיום 15.1.95, להובלת עגבנית מהולנד לנמל אשדוד, על גבי האניה נארטיק (להלן: "התוספת לפוליסה" -נספח ג' לבקשה). לטענת המבקשת, שלושת המסמכים הללו, יחדיו, מהווים את הסכם הביטוח שבין הצדדים ולא רק הפוליסה והתוספת שצורפו לכתב התביעה.

            ב.         מבדיקת השמאי מטעם התובעת, מר מנחם קצן עולה, כי הנזק הנטען נגרם למטען כתוצאה משהותו לתקופה של כ - 48 שעות בהולנד, מבלי שהפעילו את מערכת הקירור ולא עקב כשל במערכת הקירור, אשר רק הוא מהווה ארוע ביטוחי המכוסה לפי הפוליסה. (סע' 7 לתצהירו של מר בנימיני וחוות דעת השמאי קצן). בנוסף, בעת שהות המטען ברוטרדם, הולנד, היתה הטמפרטורה שם, נמוכה באופן משמעותי מהמינימום הנדרש להחזקת המטען הנדון. (סע' 3 לתצהירו של מר קצן מיום 21.4.94 ונספח ב' לתצהירו).

            ג.          מעולם לא נמסר לישלב, שהינה חתמת של המבקשת ואשר הוציאה את הפוליסה, כי המטען נשוא הדיון מוצאו אינו בהולנד, אלא באיים הקנריים. כמו כן, לא ידוע למבקשת כיצד הובא המטען מהאיים הקנריים להולנד וכיצד אוחסן עובר להובלתו מהולנד לישראל. לגבי מטען כאמור, ישלב לעולם לא היתה מסכימה לבטחו, בתנאי המכון "A" בכלל ובודאי ללא בדיקת שמאי, עובר לנטילת הסיכון (סע' 5 ו - 6 לתצהירו של מר אבי זהר, מנכ"ל ישלב).

            ד.         אילת-אתגר, אשר הפוליסה האמורה מכסה גם את לקוחותיה, לרבות המשיבה, לגביה הוצאה התוספת לפוליסה, הינה חברה העוסקת בעמילות מכס ושילוח ואינה משמשת ו/או שמשה כסוכנת המבקשת, אלא סוכנת המשיבה וידה הארוכה, בניגוד לנטען בכתב התביעה. (סע' 3 לתצהירו של מר בנימיני וסע' 3 לתצהירו של מר אבי זהר).

            ה.         בחקירתו הנגדית של מר בנימיני, לגבי תצהירו, אישר הוא: כי אילת-אתגר היא שגבתה הפרמיה בגין הפוליסה מן המשיבה והעבירה אותה למבקשת; כי המבקשת עצמה לא מסרה את הנספח לפוליסה ואת התוספת לפוליסה למשיבה וכי אינו יודע אם אלו נמסרו לה ע"י מישהו אחר; כי ברשימה המצורפת לפוליסה לא מופיע חריג לגבי מזון קפוא, לטענתו, בטעות, הגם שבפוליסה המקורית שבידי אילת-אתגר ובתוספת לפוליסה מופיע חריג זה, לפיו על האחרונה להתייעץ עם המבקשת בכל מקרה של מטען חריג, לרבות מטען קפוא.

            ו.          השמאי קצן, שנחקר אף הוא לגבי תצהירו, הבהיר, כי מסקנתו כי מערכת הקירור לא פעלה במכולות עד 24.12.94, מבוססת על תרגומו של גרף הטמפרטורות, שהיה מצוי בכל אחת משלושת המכולות באמצעות יובא המטען (עמ' 13 לפרטיכל שורה 24 - עמ' 14 לפרטיכל). עוד אישר, שהסיבה להעדר אספקת חשמל למכולות, בהן אוחסן המטען, יכולה היתה לנבוע גם כתוצאה מתקלה במערכת חשמל זו, הגם שסביר יותר, שהדבר ארע כתוצאה מאי הפעלת מערכת החשמל וזאת, נוכח העובדה שבשלושת המכולות היתה בעיה זהה.

            ז.          בחקירתו הנגדית של מר אבי זהר, מנכ"ל ישלב, אישר הוא, כי אחד מסוכני ישלב, הינה אילת אתגר, כי אילת אתגר היא שגובה הפרמיות מהלקוחות וכי ישלב משלמת לאילת אתגר פרמיות. לטענתו (עמ' 17 לפרטיכל), אילת אתגר, במסרה הנתונים לצורך הפוליסה לישלב, לא גילתה כי המטען יצא מהאיים הקנריים ולו היתה מגלה עובדה זו, לא היה ניתן כיסוי ביטוחי ללא בדיקת המטען. לפי השקפת העד, הסוכן (אילת אתגר), הינה מטעם הלקוח ולא מטעם חברת הביטוח.

4.                     ההלכה הפסוקה קובעת, כי לצורך הכרעה בבקשה למתן רשות להתגונן, על בית המשפט להניח כי האמור בתצהיר התומך בבקשה אמת הוא ולברר, האם הטענות המועלות בו מגלות הגנה אפשרית ולו רק בדוחק וזאת, מבלי לפסוק בטיב העדויות והטענות לגופן (ראה בספרו של ד"ר י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 676-677 והפסיקה שהובאה שם ולמשל: ע"א 544,604/81, פ"ד לז (3) 518, 521 וע"א 18/89, פ"ד מו (5) 257, 269-270). תנאי נוסף הוא, קיומו של פירוט מספיק לטענות ההגנה שבתצהיר ובטענות כלליות וסתמיות לא די (ראה למשל: ע"א 444/84, פ"ד מ (1) 440, ע"א 688/89, פ"ד מה (3) 188, 199-200 וע"א 16/89, פ"ד מה (5) 729, 736-7).       אשר להכרעה בשאלות משפטיות, במסגרת בקשה למתן רשות להתגונן, קובע ד"ר זוסמן, בעמ' 680 לספרו הנ"ל:

"מקום שנתבע אינו חפץ להעלות אלא טענה משפטית בלבד, אין הכרח ליתן לו לשם כך רשות להתגונן. אפילו שאלה היא נכבדה, יכול השופט לפסוק בה בדונו בבקשת רשות להתגונן. מקום שבשעת הדיון לא ייגבו ראיות, הואיל ואין עובדות שנויות במחלוקת, אין טעם לדחות את הבירור בשאלת חוק וליתן לשם כך רשות להתגונן. בירור השאלה אגב הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן אינו משתנה מבירור בשעת הדיון בתובענה.

לפיכך, כאשר גורל ההגנה תלוי בפירושו של מסמך, ואין מבקשים להביא ראיות חיצוניות, יכול בית המשפט להכריע בענין כבר בעת הדיון בבקשה לרשות להתגונן."

5.                     ברוח האמור, יש לבדוק את טענות ההגנה האפשריות האמורות, שהעלתה המבקשת.

6.                     אי גילוי עובדות מהותיות:

            א.         לטענת המבקשת, כאמור, לא גילתה לה המשיבה שתי עובדות מהותיות הנוגעות להסכם הביטוח: עובדת מוצאו של המטען, באיים הקנריים ולא מהולנד, ואופן הובלתו מהאיים הקנריים להולנד. עובדות, אשר לו ידעה אודותיהן המבקשת, לעולם לא היתה מסכימה לבטחו בתנאי המכון "A" בכלל ובפרט, ללא בדיקת שמאי, לפי נטילת הסיכון.

            ב.         הטענות שבעובדה הללו, לא נסתרו או הופרכו. טענות ב"כ המשיבה, בסע' 3 לפרק ג' לסיכומיו, לפיהן העובדות האמורות היו ידועות ל"אילת-אתגר" ובהיות האחרונה סוכנת של המבקשת, מייחס הדין את ידיעתה למבקשת - הינן טענות שבעובדה, שלא הוכחו כלל ועיקר ומקום בירורן הוא במשפט עצמו.

            ג.          נשאלת השאלה, האם אם תוכיח המבקשת טענותיה בדבר אי הגילוי האמור, תעמוד לה הגנה בפני תביעת המשיבה?

            ד.         מאחר שמדובר בחוזה ביטוח ימי, לא חלות לגביו ההוראות הנוגעות לאי גילוי עובדות מהותיות, הקבועות בחוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981 (ראה: סע' 72 (א) לחוק זה) והדין החל, הינו, הדין האנגלי וחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973 (להלן: "חוק החוזים"). חובת הגילוי נגזרת, הן מהוראת סע' 15 לחוק החוזים (הדן בהטעיה) והן מחובת תום הלב הכללית, הקבועה בסע' 12 לאותו חוק (ראה: בספרם של פרופ' ד' פרידמן ונ' כהן, דיני חוזים, כרך א' עמ' 578 ואילך וספרה של פרופ' ג' שלו, דיני חוזים, מהדורה שניה, עמ' 55-55 ועמ' 223 והשווה עם: ע"א 282/89, פ"ד מו (2) 339). ב"כ המבקשת מתייחס בסיכומיו להפרת חובת הגילוי, כחלק מחובת המבוטח לנהוג בתום לב כלפי המבטח, בעת כריתת הסכם הביטוח ומביא לענין זה את דברי ח' א' כדורי, בספרו ביטוח ימי ותביעות, מהדורה חמישית, בעמ' 195: