עתירה להורות למשרד הפנים ליתן לעותר אשרת כניסה מסוג א/3 (אשרת כניסה לאיש דת) ולעותרת אשרת כניסה מסוג א/4 (אשרה נלווית).
1. תחילת בואם של העותרים לישראל היתה כתיירים. ביום 28.3.2005 נכנסו באשרת תייר שתוקפה לשלושה חודשים, ושהו בישראל לסירוגין עד שלהי שנת 2007, למשך פרקי זמן הקצרים משלושה חודשים. אשרת תייר חדשה ניתנה להם בכל פעם לקראת בואם. ביום 31.10.2007 פנו העותרים אל משרד הפנים בבקשה להאריך להם את היתר השהייה. הם צירפו מכתב המלצה מאת עמותה פרטית, 'מבשר שלום', ולפיו הם מתנדבים אצלה בחלוקת מזון לנזקקים. הבקשה לא אושרה והעותרים יצאו מישראל.
2. ביום 1.4.08 נכנסו לישראל בדרכונים אחרים, וכעבור שבועות אחדים הגישו בקשה לאשרת איש דת עבור העותר ואשרת נלווה לעותרת. בקשתם נסמכה על בקשה שהוגשה מטעם כנסיית 'קורנרסטון', ועמותה ששמה "קהילת הבפטיסטים ברח' נרקיס בירושלים". המלצה מטעם המחלקה לעדות נוצריות במשרד הפנים ניתנה גם כן, כנדרש ב'נוהל אנשי דת' של המשרד. משרד הפנים אישר את הבקשה, ולעותרים ניתנו אשרות שתוקפן לשנה, עד ליום 31.5.09.
3. לקראת תום תוקפן של האשרות, ביום 13.5.09, פנו העותרים בבקשה להאריך את האשרות לשנה נוספת. גם הפעם ניתנה המלצתה של המחלקה לעדות נוצריות במשרד הפנים. אולם כעבור ימים אחדים, ביום 18.5.09, שבו העותרים ופנו אל משרד הפנים והודיעוהו כי בכוונתם לעזוב את ישראל לתקופה בת חודשים אחדים, וביקשו כי בקשת ההארכה שלהם תישאר פתוחה.
לטענת משרד הפנים, ביום 5.7.09 החליט לסרב לבקשת העותרים ולמנוע את כניסתם לישראל עד ליום 31.12.04.
4. כשנה לאחר עזיבתם את הארץ, ביום 5.5.10, הגיעו העותרים לישראל, אולם כניסתם לא הותרה. בדו"ח התשאול שנעשה להם בנתב"ג נכתב כי "מתאריך יולי 2009 ישנה כנגד המשפחה איסור כניסה... בגין פעילות מיסיונרית". עוד נכתב בדו"ח כי הוסבר לעותרים שכניסתם נאסרה בשל חשש להשתקעות והעדר אשרה. סיבת הסירוב, כפי שנכתבה בדו"ח, היא "מוכלל לסרוב כניסה פעילות מיסיונרית" (נספח מש/12 לתשובה לעתירה). העותרים הושבו למולדתם.
5. ב"כ העותרים פנה ביום 20.6.10 אל משרד הפנים, וביקש כי תותר כניסתם לישראל ולמצער כי תימסר הנמקה לסירוב. במענה למכתבו השיבה גברת מיכל יוספוף, ממונה ביקורת גבולות ומעברים במשרד הפנים, ביום 15.7.10, כי בקשתם של העותרים לקבלת מעמד בישראל עודנה תלויה ועומדת (נספח י' לעתירה). חרף תזכורת נוספת ששלח ב"כ העותרים, לא נמסרה להם החלטה חדשה בעניינם.
6. לפיכך הגישו העותרים את עתירתם-זו, והם טוענים כי אין כל הצדקה שלא ליתן להם אשרות כניסה א/3 ו-א/4, בהתאם לנוהל אנשי דת. העותרים טוענים כי התנהלותו של משרד הפנים בעניינם נגועה בכמה פגמים: היא מהווה סטייה מן ההנחיות המנהליות, שהרי התמלאו כל התנאים על-פי נוהל אנשי דת כדי לאשר את מתן הרישיון; היא מבוססת על שיקולים זרים, שכן כל טענת ה'פעילות המיסיונרית' המיוחסת לעותרים אינה מושתתת אלא על שמועות, מבלי שהעניין בורר עם העותרים, בלא שנעשה שימוע, וכלל לא ברור איזו פעילות מיוחסת להם ואיזה פסול חוקי יש בה; היא מהווה הפרת הבטחה מינהלית, שכן העותרים הסתמכו על קיומו של הנוהל ולפיו ניתן להאריך את האשרה עד כדי חמש שנים, ולאורו כלכלו צעדיהם; כי אינטרס ההסתמכות של בני העדה הפנטקוסטלית, שהעותר אמור היה לשמש להם כומר, נפגע אף הוא, ויש בכך אף משום פגיעה בחופש הדת שלהם; וכי ההחלטה אינה סבירה ואיננה מידתית. בהסתמך על כל אלה מבקשים העותרים לקבוע כי החלטת משרד הפנים בעניינם בטלה מעיקרה, ולהורות ליתן להם אשרות א/3 ו-א/4.
7. סוגיית ייחוס "הפעילות המסיונרית" לעותרים אכן מעוררת תהיות. העותרים עצמם לא היו מודעים לתוכנן של הטענות נגדם, ורק עם מתן כתב התשובה לעתירה מאת משרד הפנים התבררו העובדות דלהלן. ראשיתו של העניין במכתב ששלחה עמותת 'מבשר שלום' ביום 1.9.08 אל משרד הפנים. העמותה הזו היא אשר המליצה לאשר לעותרים את הארכת היתר השהייה עוד ביום 31.10.07, המלצה שלא התקבלה כזכור. במכתבה של העמותה נכתב כי "לצערנו למדנו לדעת... כי הנ"ל הונו אותנו במשך תקופה ארוכה כאשר חזרו וטענו שהם אינם מסיונרים. מסתבר כי הם וחבריהם לקהילה... מתפקדים כמסיונרים במשרה מלאה בקרב כל שכבות העם..." (נספח מש/6 לכתב התשובה). למותר לציין כי לעמותת 'מבשר שלום' מערכת ערכים משלה, ומה שאינו כשר בעיניה איננו דווקא מה שאינו כשר בעיני חוק המדינה המחייב את משרד הפנים. מכל מקום, תיוגם של העותרים כ'מסיונרים', לא יכול שייעשה על סמך ליקוטי שמועות מכלי שני או שלישי, אלא רק לאחר חקירה ודרישה כדת וכדין.
8. בהמשך, ביום 27.2.09, התברר למשרד הפנים קשר בין אזרח אמריקני שביקש להיכנס לישראל, הסטנברג שמו, לבין העותרים. בכליו של הסטנברג זה נמצא מסמך שעורר חשד כי נועד להדריך את הסטנברג כיצד להערים על בקרי הגבול ולהסתיר מהם כי מטרת בואו לישראל היא פעילות במסגרת ארגון נוצרי לא מוכר. במהלך התשאול שנעשה להסטנברג התקשר אליו העותר וטען כי הוא חברו. הסטנברג הורחק מישראל כבר למחרת היום. אירוע זה, לדעת משרד הפנים, חיזק חשדות בנוגע לטיב פעילותם של העותרים בישראל, ומשרד הפנים רשם הערה בעניין במערכת הממוחשבת.
9. עניין נוסף שעליו הסתמך משרד הפנים בחשדותיו כלפי העותרים היה רישום בתם של העותרים בישראל. הבת ביקשה מעמד בישראל מכוח נישואין לאזרח ישראלי בארה"ב. בשימוע שעשה משרד הפנים לבני הזוג התברר, כך טען משרד הפנים, כי בן זוגה של הבת עלה לישראל בשנת 2003 לאחר שאימו המירה את דתה בטרם עלייתה. משרד הפנים ציין כי "גורמי המשיב הסיקו כי האמור בשימועים מגביר את החשש כנגד העותרים בכל הנוגע לפעילות מסיונרית" (סעיף 18 לכתב התשובה). הדרך שבה הגיעו אותם גורמים למסקנה זו לא הובררה כל צרכה.
10. הנה כי כן, 'חשדותיו' של משרד הפנים מבוססים על שמועות, זנבות של ראיה ובדלי מסקנות. ניכר כי הקשר בין העותרים לבין פעילות מיסיונרית כלשהי לא הוכח אף לא במידה המספיקה לשם ראיה מינהלית. יתר על כן, כלל לא ברור, וגם משרד הפנים עצמו אינו יודע לומר, איזה פסול חוקי נפל בפעילותם של העותרים. חוק העונשין, התשל"ז-1977 אוסר על מתן וקבלת הטבות כפיתוי להמרת דת (סעיפים 174א-174ב), ועל המרת דתו של קטין (סעיף 368). הא ותו לא. כמסתבר, משרד הפנים לא טרח לברר אף לא לעצמו איזו סוג של 'פעילות מיסיונרית' מיוחסת לעותרים, והאם חוקית היא אם לאו.
11. משרד הפנים טוען כי החלטתו שלא לאשר את כניסתם של העותרים לישראל ולא ליתן להם עוד אשרה נשענת על טעמים נוספים. ראשית, על החשש מפני השתקעות, כפי שנכתב בדו"ח התשאול מנמל התעופה הנ"ל. תקופת שהייתם של העותרים בישראל, במצטבר, מאז שנת 2005, הגיעה כמעט לכדי חמש שנים, אף אם לא היתה רצופה. מדיניותו של משרד הפנים - בהתאם לחוק הכניסה לישראל - היא לא לאשר שהייה ארוכה יותר, בכל סוגי האשרות, כדי למנוע השתקעות, למעט במצבים חריגים.
שנית, משרד הפנים טוען כי העותרים עשו שימוש באשרות התייר שניתנו להם, בתחילה, לצרכים אחרים. תכליתה של אשרת תייר היא לתיירות, והעותרים, ששהו בארץ תקופה מצטברת בת שלוש שנים באשרות תייר, עסקו בפעילות דתית.
למעשה, טוען משרד הפנים, עסקו העותרים בפעילות דתית כחמש שנים בישראל, משך זמן השווה למשך הזמן שניתנת אשרת איש דת, ולפיכך אין עוד עילה להאריכה לתקופה נוספת.
ככלל, משרד הפנים מדגיש כי אין לאיש זכות קנויה לקבלת מעמד בישראל. לאור כל האמור סבור משרד הפנים כי החלטתו שלא להאריך עוד את אשרת איש הדת של העותרים החלטה סבירה היא, ואין הצדקה להתערב בה.
12. הטעמים הללו שהציג משרד הפנים יש בהם ממש, ואין ספק כי אלו הם שיקולים רלוונטיים המצויים בתחום סמכותו. דא עקא, משרד הפנים עצמו מודה בפה מלא כי לא אותם לבדם שקל, כי אם צירף אליהם את עניין 'הפעילות המיסיונרית', ויש רגליים לסברה כי הוא אשר הטה את הכף. שיקול זה, לאור האמור לעיל, לא נשקל כראוי, ולא היה מקום להתחשב בו, כל עוד לא בורר כל צרכו. בנסיבות הללו זהו שיקול זר. לא ניתן להפריד בינו לבין יתר השיקולים, הכשרים כשלעצמם, ולאור דבריו של משרד הפנים - הן בדו"ח התשאול הן בתשובתו לעתירה - ניתן לשער כי הוא היה שיקול דומיננטי, אם לא למעלה מכך. במצב דברים זה יש מקום להשיב את העניין אל משרד הפנים על מנת שידון בו ויקבל החלטה חדשה, המביאה בחשבון שיקולים רלוונטיים כשרים בלבד (ראו בג"ץ 392/72 אמה ברגר נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז חיפה, פ"ד כז(2) 764, 774-773 (1973)).
13. העתירה מתקבלת אפוא, במובן זה שהחלטת משרד הפנים שלא ליתן לעותרים אשרות א/3 ו-א/4 בטלה, ועליו לשוב ולדון בבקשתם של העותרים לקבלת האשרות הללו. החלטת משרד הפנים תינתן בתוך 45 ימים.
משרד הפנים ישא בהוצאות העתירה וישלם לעותרים שכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ש"ח.