1. בפני תביעה לסעד הצהרתי הקובע כי התובעת, הגב' ל.ד., היתה הידועה בציבור של המנוח, י.א. (להלן: "המנוח"), ככל שהדבר נוגע להוראות סעיפים 55 ו - 57 לחוק הירושה תשכ"ה - 1965.
2. לטענת התובעת, הכירו היא והמנוח בסוף שנת 1986 וניהלו מערכת יחסים הדוקה, במשך עשרים שנה, תוך שהם גרים תחת קורת גג אחת, מנהלים משק בית משותף וחיי זוגיות מלאים, כידועים בציבור.
3. מעמדם של בני זוג שלא נישאו כדת וכדין, לעניין זכויות וחובות מסוימות, הוכר בחוקים רבים, אולם החקיקה לא קבעה הגדרה אחת ויחידה למושג הידועים בציבור. למעשה כל דבר חקיקה שפונה גם לידועים בציבור, העניק למושג זה הגדרה משלו, או הפנה להגדרה בחוק אחר, וקבע את ההשלכות הנובעות מאותו חוק בלבד לגבי היותו של אדם ידוע בציבור.
4. החוק החל בישראל קובע שמעמדה של אישה נקבע אך ורק על פי הדין האישי החל עליה, והמחוקק לא התכוון ליצור "סטטוס" חדש בעת שזיכה ידועה בציבור בזכויות כאלה או אחרות (וראה ע"א 384/61 מ"י נ' פסלר, פ"ד טז 102).
5. סטטוס הוא מושג משפטי הנוצר ומתקיים על פי דין כלשהו. "תכונות החותם המשפטי המדינתי" ליצירת הסטטוס, קיומן או ביטולן, מהוות "סימן היכר ראשון במעלה של הסטטוס" (וראה לעניין זה א' שאקי, "הגיל במשפט" (תשכ"ח) עמ' 26). רוב שיטות המשפט נוהגות להצמיד את עניני הסטטוס המסורתיים של אדם לדינו האישי, ולראותם ממוקמים במדינת האזרחות (או הדומיסיל) לפי השיטה המשפטית.
6.
א. היותם של בני זוג "ידועים בציבור", אינו מקנה להם כל סטטוס עפ"י הדין הנוהג, אלא מדובר במצב עובדתי, הגורר אמנם תוצאות משפטיות שונות, אך יצירתו, המשכו וביטולו תלויים רק ברצון כל אחד מבני הזוג ובהתנהגותו בלבד. לפיכך, בהיעדר גושפנקא של הדין ליצירתו, והעדר אופי של קבע, אין בו כדי להוות סטטוס (וראה לעניין זה מ' שאווה, "הידועה בציבור כאשתו - הגדרתה, מעמדה וזכויותיה", עיוני משפט ג' (תשל"ג) 484, עמ' 501). כמו כן, בפסיקה הודגש כי היותם של אנשים ידועים בציבור הוא עניין שבעובדה, שיש להוכיחו בראיות, כמו כל עובדה אחרת.
ב. מערכת הזכויות העולה ממצב עובדתי של ידועים בציבור אינה נושאת אופי אוניברסלי. ההכרה במוסד היא מקומית ומתייחסת לזכאות ספציפית כלפי גורם ספציפי, ואינה פועלת כלפי כולי עלמא, אלא אך ורק כלפי האדם או הגוף שעימו מתדיין מי שמבקש כי יוכרו זכויותיו כידוע בציבור לצורך מסוים כלשהו.
7. בתמ"ש (ת"א) 92270/98 ג' ז נ' קרן מקפת, מרכז לפנסיה ותגמולין אגודה שיתופית בע"מ (פורסם באתר נבו, המאגר המשפטי הישראלי) נקבע ע"י חברי כב' השופט גרניט כי על ביהמ"ש להימנע מלתת פס"ד הצהרתי כללי בעניין ידועים בציבור:
"
כידוע ההלכה הפסוקה קבעה כי מוסד הידועים בציבור אינו בגדר סטטוס... היותם של שני אנשים ידועים בציבור כנשואים הוא בגדר עובדה שיש להוכיחה;
כל ערכאה רשאית לקבוע אותה גם בגררה לצורך העניין הנדון בפניה...
לפיכך בית המשפט צריך להימנע מליתן פסק דין הצהרתי הקובע כי הצדדים הם ידועים בציבור." (ההדגשה שלי. י.כ.)
8.
א. בתמ"ש (ראשל"צ) 12040/06 ביטון נ' דומברובסקי (לא פורסם) דחיתי בקשה בהסכמה של בני זוג למתן פסק דין הצהרתי הקובע כי הנם בני זוג ידועים בציבור, וקבעתי כי:
"קביעה עובדתית כי בני זוג מסוימים הינם ידועים בציבור תיעשה, לפיכך, כהחלטה שבגררה בלבד, במסגרת בקשת סעד של צד הנסמכת על עובדה שכזו כחלק מעילת התביעה."
ב. הצהרה "כללית" בדבר היות של בני זוג "ידועים בציבור" אינה יכולה להינתן מעשית על ידי בית המשפט גם עקב ההבדלים הבולטים בין חוקים שונים לעניין הגדרת הידועה בציבור. כך לדוגמא הכיר חוק שירות המדינה (גימלאות) תשט"ו - 1955 בזכויותיה של ידועה בציבור, חרף היותה "אשת - איש" בעוד וחוק הירושה מקנה זכויות רק לידועים בציבור שהיו פנויים אף רשמית בעת חייהם המשותפים שנמשכו עד לפטירת אחד מהם.
ברור לפיכך כי הצהרה בהתאם לאחד מחוקים אלה, אינה ישימה לעניין החוק האחר.
9. בענייננו הוגשה ביום 9.2.06, לרשמת לענייני ירושה בחיפה, בקשה לצו ירושה אחר המנוח.
ביום 1.3.06 הוגשה על ידי התובעת התנגדות לצו הירושה. לאור התנגדות התובעת, העבירה כב' הרשמת לענייני ירושה בחיפה את התיקים לבית המשפט לענייני משפחה בחיפה, שם התנהל תיק עזבון המנוח י.א. ז"ל (תע 2000/06) בפני כב' השופט בנציון ברגר.
10. מעיון בהתנגדות לצו הירושה עולה כי העילה היחידה להתנגדות של התובעת למתן צו הירושה היא טענתה בדבר היותה הידועה בציבור של המנוח.
הגשת התביעה לפס"ד הצהרתי לצורכי הוראות חוק הירושה, בנוסף להתנגדות שהוגשה, יוצרת לפיכך כפילות מיותרת וגוזלת זמן שיפוטי שלא לצורך.