השופט י' דנציגר:
בפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 29.10.07 ו-24.12.07 בת.פ. 40123/06 (כבוד השופט ע' מודריק), אשר הרשיע את המערערת בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן - חוק העונשין), חטיפה לפי סעיף 370 לחוק העונשין וחטיפה ממשמורת לפי סעיף 373(א) לחוק העונשין.
העובדות
1. ירון רותם (להלן - ירון), בעל תואר בכלכלה ומנהל עסקים ומרינה בלפר (להלן - מרינה), רופאת שיניים במקצועה, נישאו בחודש אוגוסט 1995 ובחודש ספטמבר 1997 נולדה ביתם, ל', כיום בת 11.
יחסיהם של ירון ומרינה עלו על שרטון ובחודש אפריל 1999 הם התגרשו, כאשר הסכם הגירושין קיבל תוקף של פסק דין בבית המשפט לענייני משפחה מחוז תל-אביב. בין היתר, כלל הסכם הגירושין תניה בדבר הוצאת צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד ל', וביום 20.4.99 הוציא בית המשפט לענייני משפחה צו עיכוב יציאה, כאמור, עד להגיעה של ל' לגיל 18. לאחר הגירושין, נותרו בין מרינה וירון יחסי עוינות, אשר כתוצאה מהם נאלץ בית המשפט לענייני משפחה לאכוף על מרינה הסדרי ראיה שיאפשרו לירון להיפגש עם ל' מספר פעמים בשבוע. על רקע הסדרי ראיה אלו הגישו בני הזוג, בין השנים 1999-2001, תלונות הדדיות למשטרה. תיקי חקירה שנפתחו בעקבות התלונות הללו נסגרו מטעמים שונים.
2. המערערת, אמה של מרינה, ילידת רוסיה בת כ-70, רופאת עיניים במקצועה, עלתה ארצה בשנת 1990 יחד עם אימה ושתי בנותיה, מרינה ואינה. יחד עם אינה עלו ארצה גם בעלה ובתה ובישראל נולד לאינה ולבעלה בן נוסף, שנהרג בשנת 2000 בתאונת דרכים כשהוא בן 6. לאחר מותו של הבן, עזבה אינה את ישראל לארה"ב, עם בעלה ובתה, כשהיא בהריון. יצויין כי לאחר עלייתה ארצה, קיבלה המערערת רישיון לעסוק ברפואה בישראל ועבדה כרופאת עיניים.
השתלשלות האירועים עובר לנסיעה לארה"ב
3. ביום 28.6.01 הגישה מרינה לבית המשפט לענייני משפחה (כבוד השופט גרמן) בקשה לביטול זמני של צו עיכוב היציאה שהוצא כנגד ל'. במסגרת הבקשה, טענה מרינה כי אחותה, אינה, כורעת ללדת, והיא מבקשת להיות לידה בעת הלידה הואיל ואינה, השרויה במצוקה נפשית בשל מות בנה בתאונה, זקוקה לתמיכה. כן ציינה מרינה כי כרופאת שיניים תוכל היא לסייע לאחותה גם בהיבטים רפואיים וכן כי ברצונה להשתתף באזכרה שתערך לבנה המנוח של אינה. מרינה טענה כי ל' הקטנה, שהייתה באותו המועד כבת 4, מצויה במשמורתה ומורגלת אליה, ולא ניתן להשאירה בישראל בזמן היעדרותה. הבקשה הוגבלה בזמן, מיום 29.7.01 ועד ליום 30.8.01. ביום 4.7.01 נתן בית המשפט לענייני משפחה, מבלי שירון התבקש להגיב לבקשה, החלטה "כמבוקש".
4. ביום 26.7.01 יצאו המערערת, מרינה ול' מישראל בטיסה לאמסטרדם, הולנד, ומשם לארה"ב. על פי הכרטיסים שנרכשו, היו צפויות השלוש לשוב לישראל ביום 10.8.01 ואולם, הן לא שבו לישראל. תחת זאת, ביום 10.8.01 טסו השלוש מארה"ב לבולגריה ומשם, למוסקבה שברוסיה.
5. קודם לנסיעתן של השלוש לארה"ב, בוצעו בישראל מספר פעולות "הכנה" לקראת הנסיעה. פעולות אלה תוארו בפרוטרוט בהכרעת דינו של בית המשפט קמא והואיל והמערערת אינה חולקת על עצם ביצוען, להלן אעמוד עליהן בקליפת האגוז:
השכרת דירת המגורים של המערערת. ביום 22.7.01 הושכרה דירת המגורים של המערערת ברחוב בית אל 12 בתל-אביב לתקופה בת שנה עם אופציה להארכת תקופת השכירות בשנה נוספת. הסכם השכירות נערך על ידי עו"ד יוסף פרלוב כאשר מרינה היא שקיימה את המגעים עם השוכר וחתמה בשם המערערת על הסכם השכירות. במועד החתימה הובהר לשוכר שבכל עניין כספי או אחר עליו לפנות לבא כוחה, עו"ד פרלוב, וכך היה בפועל. ביום 25.7.01 נפגש השוכר עם מרינה והמערערת בדירה המושכרת וערך יחד עימן רשימת תחולה שתישאר בדירה המושכרת.
הכנות למשלוח תכולת דירותיהן של המערערת ומרינה לחו"ל. בסוף חודש יוני 2001 בוצעה פניה לחברה "מובאקס" לשילוח חפצים לחו"ל, בבקשה לקבל הצעת מחיר למשלוח חפצים במכולה לקפריסין. ביום 2.7.01, פנה מר רומן קראינין, בעלי "מובאקס", למרינה ומסר לה הצעת מחיר בסך 1,800 דולר ארה"ב למשלוח לקפריסין. בהמשך, שונה היעד לעיר הנמל הרומנית קונסטנצה ובהתאם עלתה הצעת המחיר ל-2,200 דולר ארה"ב.
ביום 20.7.01, נערכה פעולת האריזה כאשר לפי עדותו של רומן, נארזה תכולת דירתה של מרינה ולאחר מכן תכולת דירתה של המערערת כאשר הוא לא נכח בביצוע האריזה אך הגיע לדירתה של המערערת בסוף הליך האריזה כדי לגבות את התשלום ולהחתים על מסמכים, כאשר המערערת היא שחתמה על המסמכים והמשלוח בוצע על שמה, בצירוף שם נוסף בבוקרשט. לדבריו, המערערת ומרינה מסרו לו כי הן נוסעות לארה"ב אך יגיעו לקבל את המשלוח בנמל היעד ברומניה.
פעולות נוספות. ביום 17.7.01 פתחה המערערת חשבון עובר ושב בבנק הפועלים וביום 20.7.01 סגרה חשבון עובר ושב שהתנהל על שמה בבנק דיסקונט. ביום 24.7.01 ניתקה המערערת את קו הטלפון בדירתה. כשבוע וחצי לפני נסיעתן הוציאו המערערת ומרינה דרכונים רוסיים חדשים עבורן ועבור ל'. ביום 21.7.01 דווחה מרינה לחברת האשראי "ישראכרט" כי כרטיס מסוג "לייף סטייל" על שמן של מרינה ושל המערערת, נגנב או אבד ויש לבטלו. בנוסף, ביום 7.8.01 פג תוקפו של כרטיס אשראי על שמה של מרינה והיא ביקשה שלא לחדשו.
כרטיס האשראי של המערערת נותר פעיל, והיא החזיק בכרטיס ויזה נוסף שגם הוא נותר פעיל. המערערת הודיעה למקום עבודתה, שירותי בריאות כללית, כי היא נוטלת חופשה מיום 22.7.01 ועד ליום 10.8.01.
לבסוף, ביום 2.7.01 רכשו המערערת, מרינה ול' כרטיסי טיסה לארה"ב על שמן, ליציאה ביום 26.7.01 וחזרה ביום 10.8.01, כאשר הכרטיסים מומנו על ידי המערערת.
השתלשלות האירועים לאחר הנסיעה לארה"ב
6. המערערת, מרינה ול' יצאו מישראל ביום 26.7.01 בטיסה של חברת KLM לוושינגטון ועצרו לחניית ביניים באמסטרדם, לרבות שהות בבית מלון. יצויין כי קודם נסיעתן, הצטיידה המערערת בסך של 30,000 דולר ארה"ב, אותם נטלה עימה לנסיעה. במהלך חניית הביניים, שילמה המערערת לחברת התעופה KLM סך של כ-900 דולר ארה"ב. ביום 28.7.01 הגיעו השלוש למרילנד. במהלך שהותן בארה"ב, פתחה המערערת חשבון בנק על שמה ועל שם מרינה בבנק Chevychase Maryland המקומי. ביום 4.8.01 או ביום 5.8.01 יצאו השלוש בטיסה מוושינגטון לסופיה, בירת בולגריה, לרבות חניית ביניים בשוויץ. ביום 5.8.01 הגיעו השלוש לבולגריה ושהו בה עד ליום 9.8.01. לבסוף, נסעו השלוש למוסקבה והתמקמו בה.
7. ביום 7.8.01 הוטענה מכולה ובה תכולת דירתה של מרינה וחפצים מדירתה של המערערת על אוניית "צים" שהפליגה לרומניה, כאשר שטר המטען הוצא על שם המערערת. ביום 14.8.01 התקבלה במשרדי "צים" הודעה ממשרדי החברה במוסקבה במסגרתה צוין כי המערערת טוענת שהמטען האמור נשלח לרומניה, בעוד שברצונה כי הוא ישלח לנמל אודסה שבאוקראינה. לאחר שהמערערת מסרה פרטים על שינוי הכתובת והסכמתה של החברה ועמיל המכס לשינוי מועד המכולה, נשלחה המכולה לאודסה ומשם, בהובלה יבשתית, למוסקבה.