השופט ד' חשין:
1. בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטים י' דר, י' כהן וי' עמית) הרשיע את שני המערערים בעבירה של רצח בכוונה תחילה, לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, וגזר עליהם עונש של מאסר עולם. שני המערערים, בערעורים נפרדים, מערערים על הרשעתם.
כתב האישום
2. להלן עיקרי העובדות שנטענו בכתב האישום שהוגש נגד השניים: יורי אברוטין, המערער בע"פ 8005/04 (להלן - יורי), עבד כנהג על מונית שהייתה בבעלותו של שלמה קריספי, המערער בע"פ 8608/04 (להלן - קריספי). השניים עבדו בתחנת המוניות "מצפה" שברחוב בלפור בחיפה (להלן - תחנת המוניות או התחנה). רוברט וניר (להלן - רוברט או עד המדינה), שעבד כסדרן בתחנה, היה בקשרי עבודה וידידות עם המערערים והחזיק אקדח ברשיון. כתוצאה מהימורים, קריספי היה חייב לאנשים שונים סכום כולל של למעלה ממיליון שקלים, ביניהם סך של כ-400,000 שקלים ליואב דיין, הידוע בכינויו "פיצי" (להלן - פיצי או המנוח). פיצי חזר ודרש מקריספי את הכספים שהיה חייב לו.
קריספי ויורי, כך ממשיך כתב האישום, קשרו ביניהם קשר להמית את פיצי. תוכניתם הייתה לשכנע את פיצי לנסוע עם קריספי לתל-אביב, בתואנה כי שם ימסור לו קריספי את הכספים שהוא חייב לו; במהלך הנסיעה, יצטרף אליהם יורי; ובהמשך, יירו המערערים בפיצי. המערערים שיתפו את רוברט בתוכניתם וביקשו ממנו את אקדחו כדי להגשים אותה.
על פי המתואר בכתב האישום, ביום 20.7.02, בסביבות השעה 20:00, מסר רוברט למערערים את אקדחו. בהמשך אותו יום, בסביבות השעה 23:20, פגש קריספי את פיצי, והשניים נסעו ברכבו של פיצי למלון "הולידיי אין" בחיפה, שם התגורר פיצי. בסמוך לשעה 24:00 נסעו השניים לשכונת הדר, שם אספו את יורי, שהמתין על פי סיכום מוקדם עם קריספי, באמתלה שהוא מעוניין לנסוע דרומה. במהלך הנסיעה לכיוון תל-אביב ירו המערערים כדור אחד בעורפו של פיצי וגרמו למותו. המערערים השליכו את גופתו בסמוך לצומת פלי"ם שליד חדרה, גנבו ממנו סכום של לפחות 6,800 שקלים, ונסעו מהמקום בחזרה לכיוון חיפה. הם השאירו את הרכב ברחוב אצ"ל בחיפה, לשם הגיע רוברט כדי לאספם, על פי תכנון מוקדם. השניים החזירו לרוברט את אקדחו ובהמשך מסרו לו סך של כ-6,800 שקלים מכספי המנוח. קריספי ביקש מרוברט למסור חלק מן הכסף לנהגים שלהם היה חייב כסף, ואת חלקו האחר להמיר לדולרים, במטרה להעלים את טביעות אצבעותיו של המנוח מן הכסף. רוברט עשה כבקשתו. ביום 23.7.02 או בסמוך לכך מכר רוברט את אקדחו במטרה למנוע מהמשטרה לאתר את כלי הרצח.
תשובות המערערים לאישום
3. בתשובתו לאישום, כפר יורי בכל העובדות שפורטו בו, בין מחוסר ידיעה ובין כפירה של ממש, למעט העובדה שעבד כנהג אצל קריספי וכי רוברט היה סדרן בתחנה. הוא גם העלה בתשובתו טענת אליבי, לפיה בלילה שבין 20.7.02 לבין 21.7.02 שהה בחיפה עד חצות, אז נסע לחברים בעתלית. משלא מצאם בביתם, חזר לחיפה, ומשם המשיך לביתו שבקרית אתא, בסביבות השעה 1:00. יורי הוסיף, כי לא היה לו כל קשר או עניין עם המנוח וכי לא הייתה לו יד בהמתתו.
קריספי, בתשובתו לאישום, הודה כי היה חייב כספים למנוח ולאחרים, אם כי טען שהסכומים המצוינים בכתב האישום אינם מדויקים. קריספי כפר בכל העובדות המייחסות לו את תכנון הרצח של פיצי ואת ביצועו. הוא הוסיף בתשובתו לאישום, כי ביום 20.7.02 נפגש עם המנוח בשעות הערב המאוחרות, וכי בסיום פגישתם הסיעו המנוח לקריות, בסביבות השעות 24:00-23:00, והורידו בקרבת ביתו. כן טען, כי היה בביתו בשעות שבהן אירע הרצח על פי כתב האישום.
רקע עובדתי שאינו שנוי במחלוקת
4. המנוח (פיצי) עבד אף הוא בעבר הרחוק כנהג מונית בתחנת המוניות. במהלך השנים חדל מעיסוקו זה ועבד כ"מאשר" בבתי קזינו לא חוקיים. "מאשר", בלשון המהמרים, הינו אדם המאפשר לאחרים להמר באשראי. המאשר ערב כלפי בעל הקזינו לכך שהמהמר יחזיר את האשראי שנטל, ומכאן שמו: הוא מאשר בפני בעל הקזינו כי המהמר יכול להמשיך ולשחק במשחקי המזל. אם המהמר מפסיד את האשראי שאושר לו, משלם המאשר מכספו לבעל הקזינו, בעוד המהמר נותר חייב למאשר. כמובן, החוב למאשר נושא ריבית גבוהה, ההולכת ותופחת עם הזמן. פיצי לא היה ידוע כמי שנוקט בשיטות אלימות לגביית חובותיו (להבדיל ממאשרים אחרים), אם כי לא היה מוותר על נשייתו ולא היה מרפה מהחייבים.
במוצאי שבת, בלילה שבין 20.7.02 לבין 21.7.02 נעלם פיצי (להלן - האירוע או ליל האירוע).
5. קריספי, יליד 1963, נשוי ואב לילד, היה בתקופה הרלוונטית בעליהן של שלוש מוניות בתחנת המוניות (מונית אחת בשיתוף עם אדם נוסף). על כל אחת מהמוניות עבדו נהגים שונים, ביניהם קריספי עצמו. בית המשפט קמא התרשם מכלל העדויות והראיות כי קריספי הינו "איש רעים להתרועע, בעל קסם אישי וחביבות כובשת, וככזה, היה דמות דומיננטית בתחנה ואהוד על רבים מהנהגים בתחנה".
קריספי, המגדיר עצמו כ"מהמר כפייתי", החל להמר בגיל 16 ונהג במשך השנים להמר בחו"ל ובבתי קזינו לא חוקיים בארץ. במהלך השנים הפסיד בהימורים כסף ורכוש רב, בשווי של מאות אלפי שקלים ואולי אף יותר. אמו תמכה בו מחסכונותיה ומנכסיה, ונהגה לעזור לו בכיסוי חובותיו, לעתים באמצעות מכירת נכסים.
קריספי הכיר את פיצי במשך למעלה מעשר שנים, עוד מהתקופה שבה עבד פיצי כנהג בתחנת המוניות. בין השניים התפתחו יחסי חברות. בחקירותיו במשטרה ובעדותו הגדיר קריספי את פיצי כחבר טוב שנהג לעזור לו. פיצי היה בין ה"מאשרים" של קריספי, ובנוסף נהג להלוות לו כספים כנגד ריבית מתאימה. כך, למשל, תיאר קריספי את ה"עזרה" של פיצי בכך שכאשר ידע כי קריספי במצוקה כלכלית, עדיין היה מאשר לו בבתי הקזינו סכומים של עשרות אלפי שקלים תמורת ריבית חודשית בשיעור של 5%.
בחקירתו במשטרה סיפר קריספי, כי כשלושה חודשים לפני האירוע הוא "התיישר" ולא היה חייב כסף לאף אחד. אלא שלאחר מכן, בעקבות ההימורים, נקלע לחובות שטרם ידע כמותם, בסך כולל של כשני מיליון שקלים. בחקירתו הראשונה, מספר ימים לאחר ליל האירוע, סיפר קריספי כי היה חייב באותה עת, לאנשים שונים, סכומים של עשרות ומאות אלפי שקלים לכל אחד. לדבריו, שני נושיו העיקריים היו מרדכי ברדוגו (להלן - ברדוגו), לו היה חייב סכום של בין 400,000 ל-500,000 שקלים, ופיצי, לו היה חייב סכום של לפחות 400,000 שקלים. במהלך תקופה זו הפסיק קריספי לעבוד כנהג. נראה כי תקופת שפל זו, מבחינתו של קריספי, הגיעה לשיאה כחודש לפני האירוע. קריספי נטל מהבנק הלוואה בסך של 375,000 שקלים ורשם משכנתא על דירת מגוריו, לצורך החזרת חלק מחובותיו. קריספי הימר בכספי ההלוואה, ואף הרוויח בערב אחד בקזינו סכום של 470,000 שקלים, אך בהמשך אותו ערב הפסיד את כל הסכום הזה ועוד נותר חייב סכום של למעלה מ-100,000 שקלים. כעבור יומיים המשיך לשחק והפסיד את כל סכום ההלוואה. יום-יומיים לאחר מכן אושפז קריספי בבית חולים בשל התקף בכיס המרה. מחומר הראיות שהונח בפני בית משפט קמא עלה, כי השמועה על שאירע את קריספי פשתה בקרב "קהילת המאשרים", וכי פיצי היה עצבני כששמע על כך שקריספי הפסיד את כל כספי ההלוואה מהבנק. בתקופה זו אוים קריספי על ידי ברדוגו ואנשיו. בין היתר, כך קריספי, ברדוגו איים עליו בטלפון ואף הגיע לבית החולים, איים על חייו והוסיף ואיים כי ישרוף את אשתו ואת בנו בן החמש. כשיצא קריספי מבית החולים, הסתתר עם אשתו ועם בנו, נוכח האיומים, בבית מלון בזכרון יעקב, שם השתכנו במשך מספר ימים. כעבור כשבוע (מספר ימים לפני ליל האירוע) מילט את אשתו ואת בנו לרוסיה, אל משפחתה של אשתו. לאחר מכן עזב את בית המלון, אך לא שב לביתו, אלא לן בדירת הוריו, הסמוכה לדירתו. בהמשך הועלו באש דלת דירתו של קריספי והדלת של דירת הוריו, באירועים שונים.
6. יורי, יליד 1956, גרוש, עלה מרוסיה בשנת 1993. החל מאמצע שנות התשעים עבד יורי כנהג בתחנות מוניות שונות. בחודש פברואר 2002 עבר יורי לעבוד בתחנת המוניות, אצל אדם בשם מימון, וכחודש לאחר מכן החל לעבוד כנהג על אחת המוניות של קריספי. יורי עבד כל יום, למעט ימי ששי ושבת, במשמרת משעה 14:00 ועד השעה 2:00 בלילה. אין מחלוקת כי יורי הינו אדם שקט. בית המשפט התרשם ממנו כ"שתקן וקר מזג", "אדם פיקח, ששולט בצורה מרשימה בכל חומר הראיות עד לפרטי הפרטים".
יורי היה במצוקה כלכלית, "בודד ותלוש" כלשון באת כוחו, והיו לו אך חברים ספורים, עולים חדשים כמותו. חודשים אחדים לפני ליל האירוע עבר יורי להתגורר עם אביו ועם אמו החורגת. לדבריו, באותה תקופה היה במצב רוח ירוד, "מר נפש גלמוד ומיואש", בין היתר, לטענתו, על רקע מריבה עזה עם אמו החורגת, שפרצה ימים ספורים לפני ליל האירוע. בראשו אף התרוצצו מחשבות אובדניות. מספר ימים לאחר ליל האירוע, בעקבות המריבה עם אמו החורגת (כך, לטענתו), שכר דירת חדר, שם התגורר כחודש ימים, עד שנעצר בחשד לרצח המנוח. באותו שבוע החליף יורי גם את מכשיר הטלפון הנייד שלו למכשיר חדש יותר.
לטענת יורי, קריספי לא היה חבר שלו, יחסיו עמו מעולם לא חרגו מיחסי עובד ומעביד, והתנאים שבהם עבד אצל קריספי היו אף גרועים מאלו של שאר הנהגים. בית משפט קמא, לעומת זאת, התרשם על בסיס עדויות שבאו לפניו, כי יורי "היה יותר מנהג. הוא היה מעין שומר ראש, עוזרו ואיש סודו של קריספי". כך או אחרת, אין מחלוקת כי יורי ביקר את קריספי בתקופת אשפוזו בבית החולים; כי נהג להסיע את קריספי ואת בני משפחתו, בכלל זה בתקופה בה הסתתרו בזכרון יעקב; כי היה היחיד שידע על מיקומם של קריספי ומשפחתו באותה עת, שעה שאף אמו של קריספי ואחותו לא ידעו היכן הוא; כי היה בין שלושת האנשים שליוו את קריספי ואת אשתו במהלך הסידורים לקראת ההימלטות לרוסיה וגם הסיע את האשה והילד לשדה התעופה.