מונחים בפניי שני עררים שהוגשו מטעם המשיבה (להלן: המדינה). האחד, על החלטתו של בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע בב"ש 20912/04 מיום 19.2.07, והשני, על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בב"ש 92164/04 מיום 20.2.07. בהתאם להסכמה הדיונית אליה הגיעו הצדדים החלטתי עוד ביום 27.2.07 כי הדיון בשני העררים יתקיים בצוותא חדא.
1. הרקע העובדתי הנוגע לשני העררים פורט, ובהרחבה רבה, בהחלטתו של השופט א' לוי מיום 24.1.07 (בש"פ 22/07) ולפיכך איני רואה מקום לחזור על כל מהלך ומהלך מהשתלשלות האירועים בשני התיקים. בקצירת האומר אציין, כי בש"פ 1651/07 נוגע לכתב אישום שהוגש לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע ביום 21.7.04, ובו מתואר קשר שקשרו שני המשיבים - מאיר ז'אנו וישראל גנון - להמית אדם בשם שלום דומרני, על רקע מאבקי כוח בין קבוצות עבריינים הנוגעים לשליטה על תחום גניבת החול באשקלון. במסגרת אחד הניסיונות להוציא אל הפועל תוכנית רצחנית זו, נפצע באורח קשה אדם בשם שי בן-אמו. במהלך ניסיון ההתנקשות השני, מצאה את מותה נערה חפה מפשע, שקד שלחוב ז"ל, כתוצאה מצרור יריות רובה שנורו לעבר המכונית בה נסעה. שני נוסעים נוספים נפצעו אף הם מן הירי. בפרשה זו, יוחסו למשיבים עבירות רצח, ניסיון לרצח, חבלה בכוונה מחמירה וקשירת קשר לביצוע פשע.
2. בש"פ 1688/07 נוגע לכתב אישום שהוגש לבית-המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ביום 23.6.04 ובמרכזו מתואר קשר שקשרו המשיבים 2-1, רפי ומשה אוחנה, לפגוע בכל מי שהיה מעורב ברציחתו של אחיהם, חנינה אוחנה ז"ל. לקשר האמור היה שותפים קבוצת עבריינים, ובהם שלום שטרית (הוא המשיב 3) וירון סנקר. במסגרת הקשר האמור החליטו הקושרים לבוא חשבון עם מספר אנשים שנחשדו כמעורבים ברציחתו של חנינה אוחנה, ולחסלם. המעשים הפליליים השונים המיוחסים לאותם משיבים כוללים, בין היתר, את רציחתם של חיים שאבי, אשר נחשד כמי שסיפק מידע לרוצחי חנניה אוחנה, ואדם נוסף, תומר שבת, הדומה חיצונית לשאבי; ניסיון התנקשות בשמעון זריהן ופציעתו; ניסיון הטמנת מטען ברכבו של יעקב אלפרון וניסיון חיסולו של שלום דומרני, כמפורט בפיסקה הקודמת. בפרשה זו יוחסו למשיבים, בין היתר, עבירות רצח, פציעה בנסיבות מחמירות, ניסיון לחבול בחומר נפץ, הריגה, ועוד.
3. עם הגשת כתבי האישום עתרה המדינה למעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. בחודש נובמבר 2004 הורה בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע על מעצרם של ז'אנו, גנון ונאשם נוסף באותו תיק עד תום ההליכים. הליך דומה התקיים בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניינם של רפי אוחנה, משה אוחנה ושלום שיטרית. שלושתם, נעצרו עד תום ההליכים יחד עם שני נאשמים נוספים בתיק, אשר שוחררו ממעצרם בחלוף מספר חודשים. בשמיעת משפטיהם של המשיבים חל עיכוב משמעותי, שנבע בעיקרו מהתמשכות משפטו של עד התביעה המרכזי במשפטם, ירון סנקר, שהועמד לדין בתיק נפרד. הואיל ובתי-המשפט סירבו להתיר שמיעת עדותו של סנקר כל עוד משפטו לא הסתיים, נאלץ בית-משפט זה, פעם אחר פעם, להאריך את מעצרם של המשיבים. המפנה המשמעותי שחל בשני התיקים הללו, אירע בחודש אוקטובר 2006, עת החליט בית-משפט זה בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק, לקבל עתירה שהגישה המדינה להצהיר על בטלותה של "הלכת קינזי", וקבע, ברוב דעות, כי על דרך הכלל "אין מניעה להעיד כעד תביעה עד הקשור באותה פרשה ומשפטו תלוי ועומד" (בג"ץ 11339/05 מדינת ישראל נ' בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע (טרם פורסם)). בעקבות קבלת העתירה, ניתן היה להמשיך ולהתקדם בשמיעת המשפטים. בתי-המשפט המחוזיים קיימו עשרות ישיבות במהלכן נשמעו עדי תביעה רבים. כמו-כן, סנקר אף נקרא להעיד בתיק ה"באר-שבעי", אולם הוא מילא פיו מים וסירב להשיב על שאלות הצדדים.
4. בתחילת חודש ינואר 2007 הגישה המדינה שתי בקשות נוספות להארכת מעצרם של המשיבים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) (להלן: חוק המעצרים). בקשות אלו נדונו במאוחד, ונדחו על-ידי השופט א' לוי ביום 24.1.07. בהחלטתו, נתן השופט לוי דעתו לכך שהמשיבים עצורים כבר למעלה משנתיים וחצי. הוא העריך, כי אף מנקודת השקפה אופטימית משפטיהם של המשיבים לא יסתיימו לפני סוף שנת 2007, אז הם ישהו במעצרם כשלוש שנים וחצי. בנסיבות אלו נקבע על ידו, כי נקודת האיזון בין הסכנה הנשקפת לציבור מן המשיבים והחשש כי ינסו לשבש מהלכי משפט לבין זכותם לחירות כאשר משפטם טרם הסתיים, וסיומו אינו קרוב, השתנתה. נוכח האמור הוחלט, כי:
"הגיעה השעה להכריע את הכף לטובת זכותם לחרות על פני כל שיקול אחר. אכן, לכאורה, מסוכנים הם המשיבים, אולם בשלב זה יש לאפשר להם להציע חלופות ראויות שינטרלו את אותה מסוכנות, כמו גם את הצורך למנוע מהם השפעה על עדים או הימלטות מאימת הדין" (פיסקה 9).
בהמשך הוחלט אמנם להאריך את מעצרם של המשיבים ב-90 ימים, אולם נקבע:
"חרף האמור לעיל, ישוחררו המשיבים ממעצרם לאחר שיציעו חלופה שתיבחן על ידי שירות המבחן ותימצא על ידי בית המשפט המחוזי ראויה והולמת" (שם).
5. לאור האמור, הורה בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד השופט א' ואגו) ביום 19.2.07 על שחרורם של ג'אנו וגנון לחלופת מעצר, ובכך ביקש הוא לקיים את ההחלטה העקרונית שניתנה בבית-המשפט זה, וליצוק לתוכה תוכן מעשי וביצועי, כדברו. בית-המשפט המחוזי הורה כי המשיבים ישוחררו בתנאים הבאים:
מאיר ג'אנו ישוחרר למעצר בית מלא בביתה של חנה וטורי, אמה של בת זוגו, הנמצא באשקלון. נקבע כי בכל עת יפקחו עליו לפחות שניים מבין הערבים הבאים: חנה וטורי; בת-זוגו - רחל וטורי; אחיו - עוזי ג'אנו ואימו - רחל ז'אנו. כן, חויב הוא לחתום על ערבות עצמית בסך 50,000 ש"ח, וכל אחד מבין הערבים חויב לחתום עבורו על ערבות צד ג' בסכום של 20,000 ש"ח.
ישראל גנון ישוחרר למעצר בית מלא בבית חמותו, רבקה אשוואל, הנמצא באשקלון. נקבע כי בכל עת יפקחו עליו לפחות אחד מבין הערבים הבאים: רבקה אשוואל; אשתו - תמי גנון ואחותו - רות טלקר. כן, חויב הוא לחתום על ערבות עצמית בסך 50,000 ש"ח, וכל אחד מבין הערבים חויב לחתום עבורו על ערבות צד ג' בסכום של 20,000 ש"ח.
בנוסף נקבע, כי כל אחד משני המשיבים יפקיד, כתנאי לשחרורו, סכום של 50,000 ש"ח בקופת בית-המשפט, וכי בכל אחד מן הבתים שבהם ישהו המשיבים במעצר בית יותקן איזוק אלקטרוני. כן הוצא נגד שני המשיבים צו עיכוב יציאה מן הארץ והם חויבו להפקיד את דרכונם בבית-המשפט. על המשיבים אף נאסר ליצור כל קשר עם מי מהמעורבים בפרשיה.
6. בית-המשפט המחוזי בתל-אביב (כבוד השופט ד' רוזן) הורה אף הוא, לאחר שבחן את חלופות המעצר השונות שהוצעו בפניו ולאחר שעיין בתסקירי שירות המבחן, על שחרורם של רפי אוחנה, משה אוחנה ושלום שטרית ממעצר בתנאים הבאים:
רפי אוחנה ישוחרר למעצר בית מוחלט בבית משפחת אוחנה בגן חיים, תחת פיקוח צמוד של אחד מן הערבים הבאים: חביבה אוחנינה, יוסף אוחנינה, יובל מיודובניק; מרסל אנגרסט ורמי חיים.
משה אוחנה ישוחרר למעצר בית מוחלט בכפר סבא, תחת פיקוח צמוד של אחד מן הערבים הבאים: ליאור טנצר, יריב גבריאל, אורנית אוחנה ויהודה קורח.
שלום שטרית ישוחרר למעצר בית מוחלט בכפר סבא, תחת פיקוח צמוד של אחד מן הערבים הבאים: דוד שטרית, אילנה לביא, מירי נסרי ושרה שטרית.
בנוסף חויבו כל אחד משלושת המשיבים להפקיד ערבות עצמית וצד ג' על סך של 100,000 ש"ח ופיקדון כספי בסך 50,000 ש"ח. כן נאסר עליהם ליצור קשר ישיר או עקיף עם מי מהמעורבים בפרשיה והוחלט כי הם ישוחררו אך ורק לאחר התקנת אזיקים אלקטרוניים.
7. מכאן שני העררים שבפניי, בגדרם מעלה המדינה שתי טענות עיקריות. האחת, כי הפרשנות שהעניקו בתי-המשפט להחלטתו של השופט לוי הינה שגויה. בהקשר זה נטען על ידם, כי הערכאות שקדמו לי לא היו מחויבות לשחרר את המשיבים ממעצר, באם עלה מן הנתונים שבאו לפניהם ומתסקיר שירות המבחן, כי החלופות השונות שהוצעו אינן מנטרלות, ולו באורח סביר, את הסיכון שיוטל על הציבור עם שחרור המשיבים. לטענת המדינה, החלטה על בחינת חלופת מעצר אין פרושה הוראת שחרור. עוד מוסיפה המדינה ומציינת כי ראוי היה ליתן משקל רב יותר לאמור בתסקירי שירות המבחן, מהם עולה כי אין בידי שירות המבחן כל דרך מקצועית להעריך אם יש בשחרור המשיבים כדי לנטרל את המסוכנות הנשקפת מהם או למנוע שיבוש מהליכי משפט. טענה המרכזית השנייה של המדינה היא, כי תנאי חלופות המעצר שהוצעו אינם הולמים את המסוכנות הנשקפת מן המשיבים. לעמדת המדינה, בשני המקרים שלפניי אין מקום להסתפק בתנאי השחרור השגרתיים. בפרט טוענת היא, כי לא היה מקום למנות בני משפחה כמפקחים וכי הערבויות הכספיות שהוטלו עליהם הינן נמוכות, ודאי וודאי נוכח החשש להימלטות המשיבים מן הדין. לפיכך סבורה המדינה, כי אין בחלופות המעצר שנבחרו כדי ליתן מענה הולם לעילות המעצר המצטברות בעניינם. כאן אף המקום לציין כי המדינה מביעה ספק אם ניתן למצוא בנסיבות העניין חלופת מעצר ראויה שתנטרל את מסוכנותם של המשיבים ותפחית את החשש להימלטותם מן הדין. לעררים שהוגשו מטעם המדינה צורפה בקשה נוספת להרחבת המותב, בה אדון מייד בהמשך.
8. המשיבים טוענים מנגד, כי חלופת המעצר שהוצעה הינה ראויה והולמת. לעמדתם, הערבויות הכספיות שהוטלו עליהם הינן סבירות והולמות, בהעדר כל אינדיקציה אחרת על מצבם הכלכלי ובהתחשב בכך שהם נמצאים מזה כשנתיים וחצי מאחורי סורג ובריח. עוד נטען, כי הערבים המפקחים על המשיבים הינם אנשים ישרי דרך ואחראים שיוכלו לדווח על כל חריגה מתנאיי המעצר.