השופט א' רובינשטיין:
א. בפסק דין מיום ט"ו באייר תשס"ז (3.5.07) נדחתה עתירה זו, ונותרה על כנה החלטתו של בית משפט השלום בתל-אביב (השופטת דורית רייך-שפירא) מיום 2.5.07 (חסמ 114/05), שלפיה אושרה נתיחתה של גופת המנוחה ורד טויל ע"ה תוך הנחיות לעניין ביצוע הנתיחה. טעם מרכזי להחלטת בית משפט השלום - ולפסק דיננו - היה כי מתקיימת בקשר למות המנוחה חקירה בחשד הריגה שבמסגרתה נעצרו שני חשודים, ושיש למצותה. נציין כי בית משפט השלום סבר שבאיזון בין ערך כבוד המת לבין חשש סביר לביצוע עבירה חמורה, יש ליתן בכורה לאינטרס הציבורי, ועל כן אישר את הנתיחה, ועם זאת נקבעה, בהתאם לפסיקה קודמת של בית משפט זה, שלביות במימושה (ראו גם להלן).
ב. (1) המדובר במקרה עצוב עד מאוד שבו נמצאה המנוחה - בת 18 - ללא רוח חיים בדירה ברמת השרון, ועמה צעירה נוספת, שחייה ניצלו; שני גברים בשנות הארבעים לחייהם שהיו בדירה הוחשדו בהריגה, אספקת סמים והחזקת סמים שלא לצריכה עצמית. הנתיחה נתבקשה מחשש לגרימת המוות בעבירה פלילית על רקע חשד להרעלה, ומקרי מוות נוספים במחוז תל-אביב שנגרמו, על פי החשד, בשל שימוש בסמים מורעלים.
(2) בפני בית המשפט הוצגה תמצית חוות דעת של פרופ' יהודה היס, הרופא המשפטי הראשי במרכז הלאומי לרפואה משפטית, מיום 29.4.07 שלפיה יש צורך בנתיחה מלאה לנטילת נוזלים ורקמות לשם בדיקה טוקסיקולוגית; נאמר כי נטילת דגימות של נוזלי גופה בלבד לא תאפשר לקבוע את סיבת המוות נוכח, בין השאר, הצורך בבדיקת איברים פנימיים.
(3) בעתירה - מטעם בני משפחתה של המנוחה - נטען, כי לא היו סימני אלימות על הגופה, וכי על פי ההלכות הפסוקות חשש שהמוות אינו טבעי אך אין בו חשד לעבירה, רשלנות או הזנחה אינו מקים עילה לביצוע הנתיחה (נציין כבר כאן כי כאמור מעלה, במקרה דנן ישנו חשד לעבירה). ניתנה הסכמה לבדיקה חיצונית, צילומי רנטגן ובדיקה טוקסיקולוגית באמצעות נטילת דגימות, כמו גם בדיקת נוזל העין ומיצי קיבה.
(4) בדיון בפנינו, בנוכחות אם המנוחה, טען בא כוחם המלומד של העותרים, כי די בבדיקות שתן ודם כדי לבדוק חשד להרעלה. נטען עוד, כי רופא אחר במכון לרפואה משפטית (סגן הרופא המשפטי הראשי) סבר שאין צורך בנתיחה, וכי גישת הנתיחה היא מבית מדרשו של פרופ' היס. עוד נאמר, כי משפחת המנוחה היא דתית, ואף לכך משמעות בהכרעה. באת כוח המדינה מסרה בעל פה מפי פרופ' היס, אין די בבדיקה של דגימות, ובדיקת אברים פנימיים נחוצה גם לעניין התפזרות הדם בגוף. עיינו גם בחומר חסוי שהוצג בבית משפט השלום.
(5) ביקשנו כי פרופ' היס יעביר לנו חוות דעת כתובה נוספת אשר תידרש לשאלות שעלו, ולשם כך הופסק הדיון. כן ביקשנו לברר אם אכן נמסרה חוות דעת שונה, מפי רופא אחר.
(6) נתקבלה התייחסות פרופ' היס, שתובא להלן:
"1. נטילת דגימות נוזלי גופה בבדיקה חיצונית לא מאפשרת קבלת דגימות איכותיות הואיל והנטילה מתבצעת באופן 'עיוור' ולא ניתן ליטול נוזל מרה ותוכן קיבה, הנחוצים להשלמת בדיקה טוקסיקולוגית (אותן ניתן ליטול רק אחר פתיחת הבטן).
2. גם על בסיס בדיקה איכותית וכמותית של חומר כימי שנמצא בגופה, אי אפשר להגיע לתוצאות חד משמעיות באשר לסיבת המוות, הואיל וכמויות סם שונות משפיעות באופן שונה על אנשים שונים, ובפרט נרקומנים, אשר רגילים לצרוך סמים. דהיינו, לא ניתן יהיה לקבוע שכמות מסויימת של סם הובילה בהכרח למותה של המנוחה, מבלי לבצע בדיקה של אברים פנימיים לשלילת גורם אפשרי נוסף שעשוי להביא או לזרז את המוות.
3. הוצאת הגופה מן הקבר לאחר שתתקבלנה תוצאות הבדיקות הטוקסיקולוגית (כשבועיים או יותר אחר נטילתן) אינה אופציה ריאלית בשל ההליכים שעוברים על הגופה ובפרט הריקבון של אברים ורקמות, שלא יאפשרו זיהוי סיבות מוות נוספות.
4. רק בנתיחה מלאה ניתן יהיה להגיע להערכה באשר למועד שבו נטלו סמים אפשריים וזאת באמצעות דגימת נוזלים ורקמות במקומות שונים בגופה (כיס המרה, דם, שתן, קיבה, עין מוח וכבד) לאיתור רמות הסם. בהתחשב במהירות התפרקות הסם בתוך הגוף, ננסה להעריך אם הסמים נלקחו שש, שתים עשרה שעות לפני המוות וכו'".
פרופ' היס מסר עוד בכתב, כי סגנו לא שוחח עם גורם כלשהו בקשר למנוחה.
(7) בעקבות זאת, ושקלא וטריא נוספת, ניתן פסק דיננו, שזו לשונו:
"א. לאחר שמיעת באי כוח הצדדים והשלמה שנתבקשה על-ידינו, באנו לכלל מסקנה כי אין בידינו להיעתר לעתירה. הרופא הפתולוגי הראשי סבור - בהשלמה שהוגשה לנו - כי בנסיבות יש הכרח בנתיחה מלאה בקשר לסיבת המוות ולמועד אפשרי של נטילת סמים על-ידי המנוחה. שמענו בקשב את טענותיו של בא כוח העותרים, אך סבורים אנו כי בית משפט השלום איזן כראוי בין השיקולים הצריכים לעניין. נדגיש, כי טעם מרכזי בהחלטתנו הוא החשד להריגה שבגינו עצורים שני אנשים, ואשר ראוי כי ייבדק עד תום ככל משפטו וחוקתו.
ב. עם זאת נבקש את אלה: ראשית, כפי שכתב בית משפט השלום בעקבות הלכות שיצאו מלפני בית משפט זה, על הנתיחה להיעשות במידתיות ובשלבים, תוך שיקול בכל שלב באשר לצורך בהמשך. לענין זה נטעים, כל כל פעולה שניתן לעשותה בדרך שלגביה יש הסכמה, קרי, נטילת דגימות דם ונוזלי גוף אחרים, צריך שתיעשה כך. אנו יוצאים מן ההנחה כי הרופא עורך הנתיחה יקרא החלטה זו ואת החלטת בית משפט השלום בטרם הנתיחה. אנו מבקשים גם, כי הנתיחה תיעשה היום.
ג. בכפוף לכך איננו נעתרים לעתירה. נסיים בהבעת השתתפותנו העמוקה ביגון המשפחה.
ד. יישקל אם יש צורך בהשלמת הנימוקים".
ג. (1) הסוגיה הכאובה דנא באה לא אחת בפני בית משפט זה, והלכותיה נקבעו תוך פרשנות החקיקה (סעיפים 19 ו-26 לחוק חקירת סיבות מוות, תשי"ח-1958, וסעיף 9 לחוק האנטומיה והפתלוגיה, תשי"ג-1953, שלפיו שופט חוקר "לא יצווה על ניתוח גויה אלא אם ראה שיש יסוד סביר לחשש שהמוות נגרם בעבירה או ברשלנות או בהזנחה..."); ראו בין השאר בג"צ 638/82 לוי נ' שופט חוקר אהרן אמינוף, פ"ד לו(4) 780 (מ"מ הנשיא - כתארו אז - שמגר), שם נאמר כי "יסוד סביר לחשש, שסיבת המוות איננה טבעית, ללא קיומו של חשש סביר שהמוות נגרם בעבירה, ברשלנות או בהזנחה, אינו יכול לשמש עילה למתן צו בדבר ניתוח גויה..." (עמ' 784). על פסק דין זה נסמך בא כוח העותרים, אך בעליל ברי, כאמור, כי במקרה דנן יש חשש שמוות נגרם בעבירה. בבג"צ 754/03 בני משפחת שרחה יוסף ז"ל נ' השופט מינץ, פ"ד נז(5) 820, מפי הנשיא ברק, נסקרו החקיקה והפסיקה הנוגעות לנושא דנא ונקבע (עמ' 825-824), כי תנאי ראשון - על פי סעיף 9 לחוק האנטומיה והפתלוגיה, הוא קיומו של חשש סביר כאמור; ותנאי שני - כי הדבר "דרוש לבירור סיבת המוות" (סעיף 26 לחוק חקירת סיבות מוות), לרבות שרשרת הגרימה המובילה לאירוע המוות; לאלה מצטרפים שיקולים כמו כבוד המת ומשפחתו על פי חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו, ובין כל אלה על בית המשפט לאזן.