1. מונח בפניי ערר שעניינו בהוראת סעיף 13 לחוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים), התשס"ב - 2002, לפיה נאסר פרסום תיעוד חזותי או קולי של חקירה, בחלקו או במלואו, בלא רשות בית המשפט.
בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטת י' וילנר) דחה את בקשת העוררת, מפעילת אתר החדשות המקוון Ynet, מבית ידיעות אחרונות, להתיר לה לפרסם קלטות שעליהן שיחזור רצח החיילת דפנה כרמון ז"ל (להלן: הקלטות). מדובר בקלטות אשר הוגשו לבית המשפט המחוזי לפני כשני עשורים, במסגרת ת"פ 353/84, שבסופו הורשעו כמאל ומחמד סבייחי (להלן: המורשעים או הנידונים) ברצח.
ליבת הדיון תיסוב אפוא סביב היחס שבין האיסור על פרסום תיעוד חזותי או קולי מחקירה לבין עקרון פומביות הדיון וחשיפת חומר הראיות לעיני הציבור.
2. בית המשפט המחוזי קבע כי סעיף 13 לחוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים), התשס"ב - 2002 (להלן: חוק חקירת חשודים או החוק), לפיו נאסר כאמור פרסום של תיעוד חזותי או קולי מחקירה בלא שניתנה לכך רשות מבית המשפט, חל במקרה זה, למרות שהוא נחקק לאחר ביצוע העבירה בה הורשעו הנידונים ולאחר חקירתם שתועדה, היות שתחולת החוק מתייחסת למועד פרסום הקלטות ולא למועד עריכתן. בית המשפט עמד על האינטרסים המתנגשים במקרה הנוכחי וסבר כי נוכח הגשת הבקשה למשפט חוזר ייתכן שההליך מצוי שוב בנקודת ההתחלה, שכן אם תתקבל בקשת המורשעים למשפט חוזר, יחל משפטם מחדש, לרבות שמיעת העדויות. במצב דברים זה קיים חשש כי פרסום הקלטות ישפיע על העדויות שטרם נשמעו ויביא לפגיעה בהליך השיפוטי. במצב זה, סבר בית המשפט, נדרשים טעמים מיוחדים וחריגים המצדיקים את התרת פרסום הקלטות, אך טעמים שכאלה לא נמצאו בענייננו. לפיכך דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המערערת.
נגד החלטה זו מופנה הערר.
3. העוררת גורסת כי מתקיימים במקרה דנן כל הקריטריונים שנקבעו בפסק הדין המנחה לעניין זה, ע"פ 10994/08 מדינת ישראל נ' תורג'מן (טרם פורסם, 14.5.09) (להלן: עניין תורג'מן), ומטים את הכף להתרת פרסומן של הקלטות. זאת, שכן מדובר בראיות שהוגשו במסגרת הליך פומבי שהסתיים לפני שנים רבות ועל כן אין חשש להשפעה על ההליך או לחשיפת הראיות בטרם עת; קיים עניין ציבורי רב בפרסום נוכח טענת המורשעים בבקשה למשפט חוזר שהגישו לאחרונה, כי מן הקלטות ניתן ללמוד על ליקויים חמורים בחקירתם ועל עיוות הדין שנגרם להם, אשר מצדיקים קיומו של משפט חוזר; המורשעים כולם הביעו הסכמתם ורצונם בפרסום הקלטות ואין חשש לפגיעה בצדדים שלישיים. העוררת מדגישה כי אין בכוונתה לחשוף קטעים שיש בהם כדי לפגוע במשפחת הקרבן וטוענת כי החלטת בית המשפט המחוזי פוגעת בחופש הביטוי ובפומביות הדיון. כן נטען כי המשיבים עושים שימוש בסעיף 13 לחוק כ"עלה תאנה" להסתרת מחדלי חקירה.
לשיטתה של העוררת, הנמקת בית המשפט המחוזי מעוררת קושי, שכן על-פי ההלכה הנוהגת, בהיות ההרשעה חלוטה, ניתן לעקרון פומביות הדיון משקל מכריע. ואולם, לפי החלטת בית המשפט המחוזי, דווקא במצב בו קיים אינטרס ציבורי קונקרטי בפרסום נוכח הבקשה למשפט חוזר, וההרשעה עודה חלוטה, נדחים שיקולי פומביות הדיון בשל האפשרות למשפט חוזר. העוררת סבורה כי מכיוון שבכל מקרה של הרשעה קיימת אפשרות שתוגש בקשה למשפט חוזר, מדובר בתוצאה בלתי-מתקבלת על הדעת. לשיטתה, המועד הקובע להפעלת שיקול הדעת השיפוטי אם להתיר את פרסום הקלטות הוא המועד בו מוגשת הבקשה להתרת הפרסום, כאשר בענייננו נכון למועד זה ההרשעה חלוטה. העוררת מטעימה, כי בניגוד לקביעת בית המשפט המחוזי, בקשה למשפט חוזר אינה מחזירה את ההליך לשלב שלפני הגשת כתב אישום אלא לשלב שלאחר הגשת כתב האישום ותחילת המשפט. לדבריה, החששות שהועלו להשפעה על המשפט הינם ערטילאיים ומחוסרי בסיס.
באת כוח העוררת מדגישה כי קיימת חשיבות לסיקור התקשורתי בעניין זה בזמן אמת, בעוד שבית המשפט יושב על המדוכה, ולכן יש לבחון האם יש טעמים טובים שלא לפרסם, ולא לבחון האם יש טעמים לפרסם.
4. המשיבה מכירה בחשיבות הפרסום כחלק מעקרון פומביות הדיון, אך מדגישה כי שיקול זה אינו עומד לבדו. לדברי בא כוח המדינה, בבקשה למשפט חוזר שהגישו המורשעים טוענים הם לכשלים בחקירתם ומסתמכים על הקלטת המתעדת לטעמם כשלים אלה. הוא מסביר כי אם יוחלט על עריכת משפט חוזר, תעמודנה הקלטות בלב המשפט החוזר. לפיכך, ברי שפרסום הקלטת עתה, עלול לפגוע בניהול ההליך. לטעמו, לא מתקיימים טעמים מיוחדים שיצדיקו הפרסום דווקא עתה והמערערת לא הניחה הסבר משכנע מדוע דווקא עתה מתחייב הפרסום. לטענת המערערת כי בעניינו של כל נאשם יכול שתוגש בקשה למשפט חוזר הוא משיב כי לא דומה האפשרות התיאורטית למצב בו אכן הוגשה בקשה והיא עודה תלויה ועומדת. הוא מטעים כי לאחר שתינתן החלטה בבקשה למשפט חוזר יוכל בית המשפט להידרש לנושא הפרסום, לרבות לפגיעה שתיגרם למשפחת הקרבן שבעבורה יהיה הפרסום כפתיחת הפצע מחדש.
דיון
5. המסגרת הנורמטיבית לדיון נמצאת בין גדריו של חוק חקירת חשודים. החוק נועד להבטיח את תקינותם של הליכי חקירת חשודים ואת זכותם של אלה ליחס הוגן ואנושי בחקירה. מימושה של תכלית זו נעשה על דרך של תיעוד חזותי או קולי של חקירת חשוד בכל מהלכה של החקירה (סעיף 4 לחוק). תיעודה בכתב של החקירה מאפשר לבית המשפט לעמוד על גרסתו של החשוד ועל התפתחויות תוכניות, אם חלו התפתחויות שכאלה בגרסה שמסר החשוד. לעומת זאת, תיעוד חזותי או קולי של החקירה מאפשר לבית המשפט לעמוד באופן חד ומדויק יותר על הדינמיקה של החקירה ומהלכה, על האופן בו התנהלה. הוא מאפשר לבית המשפט את היתרון שבהתרשמות ממראה עיניים וממשמע אוזניים, אותו לא ניתן לדלות מן הדף הכתוב. התיעוד מאפשר לבית המשפט לעמוד על דרך השגתן של הודעות ולהעריך נכונה את משקלן. במילים אחרות, תיעוד חזותי או קולי של החקירה מאפשר לבית המשפט להתרשם במישרין מאופן ניהול החקירה ולהבטיח כי הכללים החלים באשר לניהול חקירה משטרתית יקוימו (והשוו להצעת החוק המקורית, הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (מס' 15)(הודאת נאשם בעבירות חמורות), התשס"א - 2000, הצ"ח 2928, 30.10.2000, עמ' 54)).
6. סעיף 13 לחוק, שהוא הניצב במוקד הדיון בערר, אוסר על פרסום תיעוד חזותי או קולי של חקירה בלא רשות בית המשפט:
13. איסור פרסום קלטת - עונשין
המפרסם תיעוד חזותי או קולי של חקירה, כולו או חלקו, בלא רשות בית משפט, דינו - מאסר שנה; לענין סעיף זה, "חקירה" - לרבות חקירה בידי רשות אחרת המוסמכת לחקור על פי דין, שהוצא לגביה צו לפי סעיף 16(ג).
סעיף זה הינו בבחינת הסדר משלים להוראה על תיעוד חזותי או קולי של חקירת חשוד שבסעיף 4 לחוק. הוא מטיל מגבלה על השימוש בתיעוד שנוצר על-פי הוראת סעיף 4 לחוק. טיבו של האיסור על פרסום תיעוד חזותי או קולי של חקירה לפי סעיף 13 לחוק נבחן בפירוט בעניין תורג'מןוב-בש"פ 4275/07 רשות השידור נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 17.9.07) (להלן: עניין זדורוב)). בפרשות אלה הותוו העקרונות המנחים ליישומה של הוראת סעיף 13 לחוק ועל כן לא אחזור על הדברים מראשיתם, אלא כדי הצורך להכרעה בערר שבפניי.
7. בעניין תורג'מן עמדה השופטת פרוקצ'יה על טיבו של האיסור על פרסום תיעוד חזותי או קולי של חקירה לפי סעיף 13 לחוק:
"...ענייננו באיסור פלילי מכוח חוק חקירת חשודים לפרסם תיעוד חזותי או קולי של חקירה משטרתית, המשתרע על כל סוג של חקירה, וחל על כל סוגי הנחקרים, ואינו מוגבל לחשודים או נאשמים בלבד. האיסור אינו מוגבל בזמן, ואינו מותנה בקיום משפט פלילי. הוא חל ומחייב, בין אם המשפט טרם החל, ובין במהלכו או לאחר שהסתיים; הוא חל גם מקום שהתיק הפלילי נסגר בלא שנוהל משפט כלל. על כל המצבים האלה חל איסור פרסום על-פי סעיף 13 לחוק, אשר אין לחרוג ממנו אלא אם ניתנה רשות מיוחדת לפרסום על-ידי בית המשפט, המשמש ערכאת ביקורת ופיקוח על פרסום כזה. החובה לקבל אישור מבית המשפט קודם לפרסום קלטת חקירה היא חובה כללית שאין לצמצמה רק לשלב מסוים בהליך הפלילי לאור נוסחו הרחב והכוללני של סעיף 13 לחוק" (עניין תורג'מן, פסקה 40).
האיסור על פרסום תיעוד חזותי או קולי לפי סעיף 13 לחוק הוא אם כן איסור רחב, גורף. אין הוא מייחד את עצמו לשלב מסוים של ההליך הפלילי, אין הוא מחריג מתחולתו את השלב שלפני הגשת כתב אישום או את השלב שלאחר הפיכת פסק הדין הפלילי לחלוט. יחד עם זאת, המחוקק הותיר לבית המשפט שיקול דעת לסטות מכלל זה ולהורות על התרת הפרסום. לאמור: הכלל הינו של איסור הפרסום. התרת הפרסום היא בבחינת החריג לכלל (עניין זדורוב; עניין תורג'מן). אישורו של בית המשפט לפרסום נדרש בכל שלב משלבי ההליך ומכאן גם החשיבות שייחס המחוקק לפיקוח השיפוטי על פרסומם של חומרים מסוג זה מחדר החקירה.
7. ההכרעה בבקשה לפרסם תיעוד קולי או חזותי מחקירה היא פרי איזונים בין ערכים, עקרונות ואינטרסים. מלאכת איזונים זו אורגת מספר מישורי בחינה לכלל הכרעה מוגמרת. היא מחייבת איזון בין הערכים והעקרונות הניצבים ביסוד סעיף 13 לחוק, אל מול ערכים ועקרונות רלוונטיים אחרים, תוך מתן המשקל היחסי הראוי לכל אחד מהם. איזון עקרוני זה יש להחיל על נסיבותיו הקונקרטיות של המקרה ולחשוף באמצעותו את נקודת האיזון הראויה למקרה הקונקרטי. מהם הערכים המתגוששים ביניהם בזירת הבקשה להתרת פרסומו של תיעוד חזותי או קולי מחקירה?