ביהמ"ש המחוזי מחק על הסף את תביעת אבי אוסקי שהוגשה כנגד המדינה

1.         בפני בקשה לסילוק התובענה על הסף. הבקשה הוגשה על-ידי מדינת ישראל (להלן: "המבקשת" או "המדינה") כנגד אבי אוסקי (להלן: "המשיב" או "אוסקי") וכנגד המשיבה הפורמלית נעמי בלומנטל (להלן: "בלומנטל").

העובדות הצריכות לדיון

2.         אוסקי יליד 1974 שימש כעד מדינה במשפט שניהלה מדינת ישראל כנגד נעמי בלומנטל, משפט אשר בסופו הורשעה נעמי בלומנטל בעבירה על-פי סעיף 10 לחוק בחירות לגופים ציבוריים, התשי"ד - 1954 (להלן: "חוק הבחירות"), ובעבירה על-פי סעיפים 244 ו- 245 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין").  יובהר, כי במסגרת הסכם עד המדינה, לא הוגש כתב-אישום כנגד אוסקי, אולם, לדבריו, "הנתבעת (בלומנטל - ד' ג') אילצה את התובע במעשיה ו/או במחדליה לחתום על הסכם "עד מדינה", על לא עוול בכפו, ובכך הפכה את התובע (אוסקי - ד' ג') לעבריין בפועל" (סעיף 79יב לכתב התביעה).

3.         אוסקי טוען, כי בגין התנהגותן והתנהלותן של בלומנטל והמדינה, נגרמו לו נזקים, הם הנזקים הנתבעים בתובענה נשוא הבקשה.

4.         המדינה הגישה בקשה לסילוק התובענה כנגדה על הסף - היא הבקשה אשר בפני - ועל אף שהדברים אינם מצויינים במפורש, מבוקש סילוק התובענה על הסף כנגד המדינה מחמת חוסר יריבות וחוסר עילה.

טענות המדינה

5.         המדינה טוענת, כי התובענה שהוגשה כנגדה מבוססת על שתי עילות:

            האחת - אחריותה השילוחית של המדינה כמעבידתו ו/או כשולחת של המשיבה 1- בלומנטל.

            השניה - אחריותה הישירה של המדינה כמעבידתו של התובע אוסקי.

            המדינה מפרטת בבקשתה, כי אין מקום לחייבה באחריות לנזקים הנטענים מכוח אחריותה השילוחית, שכן זו לא קמה, לא לפי סעיף 13 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין"), הדן בחבות מעביד, ואף לא לפי סעיף 14 לפקודת הנזיקין, הדן בחבותו של שולח.

            המדינה מפרטת, כי היחסים בינה לבין אוסקי אינם עונים להגדרת יחסי עובד - מעביד בהתאם לדיני הנזיקין, וממילא אין לה אחריות ישירה או אחריות שילוחית כלפי אוסקי. עוד טוענת המדינה, כי בנסיבות המפורטות בכתב התביעה, אין מתקיימים יחסי שליחות בינה לבין בלומנטל, ומשכך, אין היא חבה בנזיקין.

            המדינה מפנה בבקשתה את בית המשפט לעובדת מעורבותו של אוסקי במעשים הפליליים בהם הורשעה בלומנטל, ולעובדה שהוא "ניצל " מהגשת כתב האישום כנגדו בשל חתימתו על הסכם "עד מדינה", ועל-כן לא יהא זה ראוי או יאה לפצותו, שכן הוא שותף לדבר עבירה, ומשום שמעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה. ההיענות לתובענה זו תביא למצב בו "יצא חוטא נשכר", דבר שאל לבית המשפט ליתן ידו לו.

טענות אוסקי

6.         אוסקי מבקש לדחות את הבקשה. לדבריו, לאור המסכת העובדתית אשר פורטה בהרחבה בכתב התביעה,  לא ניתן לקבוע בשלב מקדמי זה, ועוד טרם שמיעת הראיות, כי מדובר בתובענה שהינה משוללת עילה כלפי המדינה.

            אוסקי דוחה מכל וכל את הטענה, על-פיה היה שותף לעבירות בהן הורשעה בלומנטל וטוען, כי אף אם היה מוגש כנגדו כתב-אישום "היה יוצא זכאי בדין" (סעיף 7 לתגובה). משכך, אין מקום להחיל בעניינו את הכלל לפיו "מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה".

            באשר לעילת התביעה המבוססת על חבות המדינה כמעבידתו של אוסקי - אוסקי פירט בתגובתו מדוע לעניות דעתו קיימת עילת תביעה ישירה,  ופרש תשתית עובדתית אשר, לטענתו, יש בה כדי להוות עילת תביעה כנגד המדינה.

            באשר לאחריותה השילוחית של המדינה בשל מעשיה של בלומנטל, גורס אוסקי כי היות ואין מחלוקת כי המדינה היתה מעבידתה של בלומנטל, ובלומנטל עצמה היתה אורגן של המדינה, הרי שברור שקמה למדינה אחריות שילוחית למעשיה של בלומנטל.

            אוסקי שולל מכל וכל את פרשנותה של המדינה, באשר למהותם של יחסי עובד - מעביד בהתאם לדיני הנזיקין, וקובע כי "מדובר בטענה מוזרה ביותר" (סעיף 32 לתגובה), וכי "לאור תפקידה של המשיבה 2 (בלומנטל ד' ג') אשר שימשה כידה הארוכה של המבקשת, במסגרת פעילותה בכנסת ובממשלה, מן הראוי להטיל על המדינה אחריות שילוחית גם מכוח היותה של המשיבה 2 שלוחה של המדינה, אשר עוולה כלפי המשיב במסגרת ביצוע פעולות הקשורות עם שליחותה" (סעיף 46 לתגובה).

דיון