כב' השופט מ' רביד
מהות ההליך
1. שני ערעורים על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (השופט כרמי מוסק, סגן נשיא) בת"א 6488/02, אשר ניתן ביום 4.6.07. על פסק הדין הגישו ערעורים התובע (להלן - "
שקד") בע"א 11269/07, והנתבע 1 (להלן - "
פירו") בע"א 11256/07. שקד הגיש ערעור נגד שני הנתבעים ופירו הגיש ערעור נגד שקד. החלטנו לדון במאוחד בשני הערעורים.
2. בית משפט קמא קבע, כי פירו והנתבע 2 ברטי ביבאס (להלן- "
ביבאס") פרסמו לשון הרע על שקד וחייב אותם לשלם פיצויים לשקד. פירו חויב לפצות את שקד בסך של 40,000 ש"ח וביבאס חויב בתשלום פיצויים לשקד בסך של 10,000 ש"ח. בע"א 11269/07, מערער שקד נגד אותם ממצאים של הערכאה הדיונית, שבהם נקבע כי לא היה בהם הוצאת לשון הרע ונגד מיעוט הפיצויים שנפסקו לזכותו. בע"א 11258/07 מערער פירו נגד אותן קביעות של הערכאה המבררת שחלק מפרסומיו היו בגדר לשון הרע. עוד מלין פירו על כך שבית משפט קמא חייב אותו לפצות את שקד, למרות שהלה לא הוכיח את נזקו.
3. יום לפני שמיעת הערעור ובמועד שמיעתו, הודיע ב"כ של שקד, עו"ד בועז ארד, כי חזר מן הערעור נגד ביבאס, וביקש כי בית המשפט יורה על מחיקת הערעור נגדו ללא צו להוצאות. לאחר שהוסבר לביבאס, שייצג את עצמו, כי לא הגיש הודעת ערעור מטעמו, אמר: "
אין לי מה להוסיף", ועתר לפסיקת הוצאות לטובתו בנימוק שהגיש עיקרי טיעון. לאחר שעיינו בטענות הצדדים, נחה דעתנו כי יש למחוק את הערעור נגד ביבאס ללא צו להוצאות.
העובדות ופסק דין בית משפט קמא
4. שקד שימש רו"ח של עמותת "מרכז תרבות עמים ונוער" (להלן- "
העמותה"). התביעה התייחסה למספר פרסומים שפרסם פירו, עת כיהן כמנהל העמותה
ואשר כוונו נגד שקד.
הפרסום הראשון הוא מכתב מיום 3.9.00 ששלח פירו לרו"ח חנן, מבקר הפנים של העמותה. הפרסום עסק במספר "פרשיות", אותן ייחס פירו לשקד: הראשונה, ניצול מעמדו כרואה החשבון של העמותה לקבלת טובות הנאה על ידי תשלום מופחת למלונות בהשתלמויות שנערכו על-ידי העמותה; השנייה, קבלת טובות הנאה בכך שהשתתף בחוג ריקוד ללא תשלום; השלישית, שימוש בעדכוני תוכנת שכר ללא הרשאה וללא תשלום; הרביעית, חשד לניגוד עניינים - ניסיון לערוך ביקורת בתיק העמותה כמבקר מטעם רשם העמותות.
5. בית משפט קמא קבע, כי המדובר בפרסום שהוא לשון הרע, כהגדרתה לפי סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן - "
החוק"). עוד קבע בית המשפט, כי עומדת לפירו ההגנה של "
אמת דיברתי" לפי סעיף 14 לחוק ביחס לפרשיות הראשונה והשנייה בלבד. לעומת זאת, דחה בית המשפט את הגנת אמת דיברתי, ככל שהיא מתייחסת לפרשיות השלישית והרביעית. לגבי הפרשה השלישית, קיבל בית המשפט את גרסתו של שקד, כי קיבל את עדכוני תוכנת "מירב" על-ידי גורם בעמותה, ולא נטל את העדכונים ללא רשות וכי לא ניתן להשתמש בתוכנה ללא קבלת גרסת עדכון לשנת 2000 מהחברה. גם באשר לפרשה הרביעית קיבל בית המשפט את גרסתו של שקד, כי החזיר את תיק העמותה לרשם העמותות, כמתחייב, ותוך זמן סביר.
בית המשפט דחה את טענות פירו, כי עומדת לו הגנת תום הלב לפי סעיף 15(2) לחוק, המקנה הגנה למפרסם כאשר "
היחסים שבינו לבין האדם שאליו הופנה הפרסום הטילו עליו חובה חוקית, מוסרית או חברתית לעשות אותו פרסום". הערכאה המבררת קבעה, כי אמנם יחסיו של פירו עם רו"ח חנן הטילו עליו חובה למסור מידע הנוגע להתנהגות שקד, בכל הקשור להתנהלותו המקצועית. ברם, טענותיו של פירו במכתבו לרו"ח חנן, אינן נוגעות לביקורת רואה חשבון חיצוני לעמותה, אלא הן נועדו להכפיש את שקד ולפגוע בשמו. הוא הדין בכל הנוגע לפרשה הרביעית. לא נמצא בסיס לטענת פירו, כי שקד ניסה לערוך ביקורת לעמותה מטעם רשם העמותות.
גם טענת ההגנה לפי סעיף 15(3) לחוק נדחתה. פסקה (3) לסעיף 15 קובעת, כי הגנה זו תעמוד למפרסם כאשר: "
הפרסום נעשה [בתום לב]
לשם הגנה על עניין אישי כשר של הנאשם או הנתבע...". לטענת פירו, העברת המידע למבקר הפנים בוצעה בתום לב ונועדה להגן על עניין אישי כשר של העמותה ולבקר את פעילות רואה החשבון של העמותה, על רקע חילוקי דעות בינו לבין שקד. בנוסף, טוען פירו, כי המכתב היה ממוען רק לרו"ח חנן. בית משפט קמא קבע, כי אין בדברים שפורסמו כדי לשפוך אור על תפקודו המקצועי של שקד במסגרת העמותה, ועל כן אין בכך כדי להכשיר או לא להכשיר את פעילויות העמותה.
טענת הגנה נוספת של פירו היתה, כי עומדת לו ההגנה לפי סעיף 15(8) לחוק. פיסקה זו קובעת: "
הפרסום היה [בתום לב]
בהגשת תלונה של הנפגע בעניין שבו האדם שאליו הוגשה התלונה ממונה על הנפגע, מכוח דין או חוזה, או תלונה שהוגשה לרשות המוסמכת לקבל תלונות על הנפגע או לחקור בעניין המשמש נושא התלונה; ואולם אין בהוראה זו כדי להקנות הגנה על פרסום אחר של התלונה, של דבר הגשתה או
של תוכנה". פירו טען, כי הגיש תלונה על שקד לרשות מוסמכת. הערכאה הדיונית דחתה את הטענה וקבעה כי רו"ח חנן מונה לבקר את פעילות העמותה מבחינה חשבונאית בלבד, ותוכן המכתב אינו חשבונאי ואינו נחוץ לביצוע עבודתו של מבקר הפנים.
הפרסום השני הוא העתק המכתב שנשלח לרו"ח חנן, שבו מלין פירו על ארבע הפרשיות, ואשר הוגש כתלונה למשטרה. על גוף המכתב הוסיף פירו בכתב ידו את המשפט "
מאחר ומר שקד לא שילם הוגשה התלונה למחלקת ההונאה במרחב ירושלים". בית משפט קמא דחה את טענת שקד, כי התוספת לכשעצמה מהווה פרסום נוסף של לשון הרע, מכיוון שמשתמע ממנה כי, כביכול, הוסיף חטא על פשע בכך שלא השיב את טובות ההנאה שקיבל. המדובר, לכל היותר, בהדגשה של הדברים האמורים במכתב לרו"ח חנן.
הפרסום השלישי הוא מכתב מיום 24.10.00 ששלח פירו לרשם העמותות, לסגנו ולעו"ד קמחי, היועץ המשפטי של העמותה. במכתב (נספח ט' לתצהירו של שקד), התלונן פירו על כך ששקד קיבל מרשם העמותות את תיק העמותה לעריכת ביקורת, למרות ששקד רואה חשבון של העמותה "
ויש ניגוד אינטרסים לעריכת ביקורות מטעם רשם העמותות". בסוף המכתב הוסיף פירו: "
מאיר שקד פעל בניגוד עניינים ויש חשד שהוא עושה זאת לעמותות נוספות. .. כמו כן, ברצוני לציין כי רו"ח שקד ניצל את מעמדו לקבלת טובות הנאה במשך כל שנות עבודתו במרכז (תלונה על כך הוגשה ע"י מר אבי פירו המנכ"ל, למשטרת ישראל מחלקת ההונאה)".
הערכאה המבררת דחתה את טענות ההגנה של פירו המתייחסות לפרסום זה. אשר לתחולת ההגנה של סעיף 13(9) לחוק, המקנה הגנה ל"
פרסום שהמפרסם חייב לעשות על פי דין או על פי הוראה של הרשות המוסמכת לכך כדין או שהוא רשאי לעשות על פי היתר של רשות כאמור", קבע בית המשפט, כי אין מדובר בדיווח המתחייב מהוראות הדין או הוראה של רשות מוסמכת או שניתן היתר כל שהוא על ידי רשות מוסמכת כל שהיא. עוד הוסיף בית המשפט, כי גם טענות ההגנה לפי סעיף 15 לחוק אינן עומדות לפירו, מכיוון שהתלונה לרשם העמותות אינה קשורה לניצול מעמדו של שקד לקבלת טובות הנאה ולהגשת תלונה למשטרה בהקשר זה.
הפרסום הרביעי עניינו דברים שנמסרו לאסיפה הכללית של העמותה על ידי פירו באמצעות עוה"ד של העמותה, מר קמחי, על כך ששקד מעכב את מסירת הדוחות הכספיים של העמותה, וכתוצאה מכך נגרמים לה נזקים קשים. הדברים הללו הובאו כרקע להחלטת הוועד המנהל מיום 29.10.00, להפסיק להשתמש בשירותיו של שקד, וההחלטה אושרה על ידי האסיפה הכללית בישיבתה ביום 8.11.00 (נספח י' לתצהירו של שקד). שקד טען כי הדברים שנאמרו לעו"ד קמחי על ידי פירו, הינם בגדר לשון הרע. בית משפט קמא הסיק מעדותו של עו"ד קמחי, שלא בטוח כי היה אז בקשר עם פירו, וכי ניסוח הפרוטוקול אינו משקף, בהכרח, את הדברים שנאמרו, ואין הוא אחראי לניסוח הפרוטוקול. עוד הסיק בית המשפט מהעדויות כי העובדה ששקד מעכב את הגשת הדוחות הייתה ידועה לוועד המנהל ממגעיו עם שקד ולכן לא היה צורך בתיווכו של פירו לקבלת המידע. הוועד המנהל של העמותה החליט להחליף את שקד עוד לפני שעו"ד קמחי נשא את דבריו בפני האסיפה הכללית. כל שעשתה האסיפה הכללית היה לאשר את ההחלטה שהתקבלה על ידי הוועד המנהל. הפועל היוצא הוא, כי עו"ד קמחי פירט את המניעים להחלטה אליה הגיע הוועד המנהל ואלה גרמו לאישור ההחלטה בידי האסיפה הכללית. לאור זאת, קבע בית המשפט, כי אין לראות בדברים הללו לשון הרע.
הפרסום החמישי מתייחס להערותיו של פירו באסיפה הכללית של ארגון "יוניסף", ביום 19.9.00. פירו הוא חבר האסיפה כללית של "יוניסף", ששקד הוא רואה החשבון שלה. לטענתו של שקד, פירו אמר באסיפה כללית כי המאזן הוגש באיחור על-ידי שקד וכי הוא גובה שכר טרחה גבוה מידי. לדעת שקד זהו פרסום של לשון הרע. פירו טען כי מדובר בהרחבת חזית, שכן בכתב התביעה נטען כי פירו איים על חברי הנהלת "יוניסף" שאם לא יפסיקו את העסקתו של שקד תחדל העמותה להשכיר לארגון משרדים. בית משפט קמא קיבל את טענתו של פירו כי מדובר בהרחבת חזית, מכיוון שזו טענה חדשה השונה מהטענה שהועלתה בכתב התביעה. בית משפט קמא קיבל אף את עמדתו של פירו כי שקד זנח את טענתו שבכתב התביעה לגבי פרסום זה. גם לגופו של עניין החליט בית משפט קמא כי אין באמירות אלה לשון הרע.
הפרסומים השישי והשביעי הם דברים שצוטטו בשם פירו בעיתון "ירושלים" מיום 10.11.00 ובעיתון "כל העיר" מיום 22.12.00. הכתבות פורסמו על רקע חקירה שהתנהלה נגד פירו בגין חשדות לניהול בלתי תקין של העמותה, בעקבותיה הוגש נגדו כתב אישום והוא הורשע בדין. בפרסום מיום 10.11.00 מצוטט פירו כאומר שמקור החשדות נגדו נעוץ בנקמנותו של שקד שפוטר מהעמותה- "
המדובר בתלונות ממוחזרות שנבדקו על ידי שני רואי חשבון חיצוניים ולא נמצא בהן ממש". בפרסום מיום 22.12.00 נאמר כי "
שקד חיבר דוח שקרי ממניעים נקמניים לאחר שפוטר מהמרכז". הערכאה המבררת פסקה כי עומדת לפירו ההגנה לפי סעיף 15(10) לחוק, המעניק הגנה כאשר "
הפרסום לא נעשה אלא [בתום לב]
כדי לגנות או להכחיש לשון הרע שפורסמה קודם לכן". בית המשפט קבע, כי אמירות אלו היו בגדר תגובה בתום לב לאותה כתבה שהוציאה לשון הרע על פירו. עוד קבע בית המשפט, כי אין ראיה שפירו הוא העומד מאחורי נוסח הדברים שפורסם.
6. סופו של דבר, בית משפט קמא קיבל את תביעתו של שקד בנוגע לפרסומים הראשון (ביחס לפרשיות השלישית והרביעית), השני והשלישי, ודחה את טענותיו של שקד בנוגע ליתר הפרסומים ולא ראה בהם לשון הרע.