1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בה"פ 989/04, בגדרה החליט בית המשפט להעביר את הדיון המתנהל בפני המשיבים 3 ו-4 (להלן: בוררי הזבל"א) לבורר יחיד.
2. העמותה למען החבר הוותיק במודיעין (להלן: העמותה) הוקמה לקידום הקמתו של כפר גמלאים לתושבים הותיקים של חבל מודיעין. העמותה התקשרה ביום 30.7.1992 בחוזה יזמות עם החברה המבקשת, הרשומה בארצות-הברית, במטרה שהיא, או גופים מטעמה ישמשו יזמים לשם קידום הפרוייקט. המבקשת והעמותה התקשרו עם המשיבה 1 (להלן - רסקו) כדי שתשמש קבלן הבנייה לבניית הפרוייקט. לצורך כך חתמו שלושת הצדדים על הסכם ביום 30.5.1995 (להלן - הסכם הבנייה).
סעיף 17.1 להסכם הבנייה קובע:
"בוררות
17.1 כל חילוקי הדעות שיתגלו בצוות ההיגוי, או בין הצדדים בכל הקשור והנובע מהסכם זה, למעט מהאמור בסעיפים בהסכם זה בהם נקבע בורר ספציפי, יועברו על ידי הצדדים לבוררות זבל"א. בהעדרה של הסכמה בין הבוררים, יועברו החלטותיהם להכרעת בורר מוסכם שימונה על ידי בית המשפט המחוזי".
3. אף שחלפו שנים רבות מאז הוחל בפרויקט, הוא לא הושלם ובשלב מסוים הופסקה הבנייה בו לחלוטין. בין הצדדים נתגלעו מחלוקות חריפות.
4. עקב הפסקת הבנייה והמחלוקות הקשות שנתגלעו בין הצדדים, פנו הצדדים להליך בוררות זבל"א על פי הסכם הבנייה שבמסגרתו נבחרו שני בוררים: האחד מטעם רסקו והשני מטעם המבקשת. הבוררים נחלקו בדעותיהם במהלך הבוררות ובין עמדותיהם נפער פער ניכר.
5. רסקו עתרה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו במספר עניינים, ובין היתר, ביקשה כי בית המשפט ימנה בורר יחיד במקום שני הבוררים זבל"א שמונו. העמותה הצטרפה לבקשה זו מתוך רצון לקדם את הפרוייקט, ולהביא לפתרון הסכסוך. המבקשת התנגדה לכך. בית המשפט המחוזי נענה לבקשה בנסיבות הענין, והחלטתו זו היא העומדת בבסיס הבקשה שלפני.
6. בית המשפט המחוזי קבע בהחלטתו כי מהנתונים שהוצגו בפניו, אין הסתברות כלשהי בדבר סיכוי להכרעה במחלוקות בין הצדדים בידי בוררי הזבל"א. לפיכך מצא לראוי ולנכון למנות בורר יחיד שיכריע בסכסוך. הוא ציין, בין היתר, כי הדבר עולה בקנה אחד גם עם התכלית הטמונה בסעיף 17 להסכם הבנייה, והוסיף:
"הדברים אמורים מקל וחומר בנסיבות שנוצרו, שכן הבוררים, כפי שברור מהתנהלותם עד כה, לרבות עמדתם כפי שניתן לה ביטוי בערב רב של הבקשות והתגובות בפני, אינם מסכימים בשום דבר, קטן כגדול. מכאן, ברי, כי אין כל סיכוי שיגיעו לפתרון כלשהו בלא התערבות בורר שימונה על ידי בית המשפט. ברוח ההסכמה בין הצדדים בסעיף 17 להסכם הבנייה, סבורתני, כאמור, כי יש למנות בורר דן יחיד במטרה להביא את המחלוקות שבין הצדדים לידי גמר והכרעה, אחרי שנים כה רבות שפרוייקט בנייה בעל היקף נרחב והשלכות כספיות וציבוריות משמעותיות עומד כאבן שאין לה הופכין".
בית המשפט החליט, איפוא, על מינוי בורר כדן יחיד בסכסוך, שאינו נמנה על הבוררים זבל"א.
7. מכאן בקשת רשות הערעור שלפני, בגדרה טוענת המבקשת כי שגה בית המשפט קמא כאשר מינה בורר יחיד, ונמנע מלמנות בורר שלישי אשר יכהן כבורר נוסף על שני הבוררים זבל"א המשמשים בתפקידם. המבקשת תומכת יתדותיה בהוראות סעיף ב' לתוספת לחוק חוק הבוררות, תשכ"ח-1968 בו נקבע כי ב"בוררות לפני מספר זוגי של בוררים ימנו הבוררים על פי דרישת אחד מהם בורר נוסף; נתמנה בורר נוסף, יהיה הוא יושב-ראש הבוררות". עוד נטען, כי שגה בית המשפט קמא משהחליט על זהות הבורר "המוסכם", כביכול, במקום הצדדים עצמם, וזאת מבלי להיוועץ עימם, ובניגוד לאמור בסעיף 17 להסכם הבנייה.
8. מנגד, טוענת רסקו כי יש לאמץ את החלטת בית המשפט המחוזי למנות בורר יחיד, ולהפסיק את הבוררות זבל"א. לטענתה, הבוררים זבל"א הראו בהתנהגותם כי אין בכוונתם להכריע באופן אמיתי במחלוקות בין הצדדים, וביצוע החלטת בית המשפט במינוי בורר יחיד היא הדרך היחידה להביא את הסכסוך לכלל הכרעה.
9. דין הבקשה להידחות.
10. כלל הוא כי רשות ערעור על החלטת בית משפט לפי חוק הבוררות, אינה ניתנת כדבר שבשגרה. שמורה היא למקרים חריגים בלבד, בהם מתעוררת שאלה מיוחדת בעלת אופי משפטי או ציבורי החורגת מעניינם המוגדר של הצדדים למחלוקת, או כאשר נדרשת התערבות משיקולי צדק ומניעת עיוות דין. ריסון שיפוטי זה מגשים את תכליתו של חוק הבוררות, שהצר את הביקורת הערעורית על החלטות בית משפט בענייני בוררות והגבילן לערעור ברשות בלבד. הוא מתחייב ממהותו של מוסד הבוררות, כמנגנון חלופי להכרעה בסכסוכים בדרך מהירה וצודקת, שאינו כפוף בהכרח לכללי סדר הדין ודיני הראיות, ומושתת על רצון הצדדים (סעיף 38 לחוק הבוררות; ע"א 4886/00 גרוס נ' קידר, פ"ד נז (5) 933, 942; רע"א 9041/05 "אמרי חיים" עמותה רשומה נ' ויזל (טרם פורסם)). בענין זה לא מתעוררת שאלה מן הסוג שיש בו כדי להצדיק מתן רשות ערעור. מדובר בקביעה שיפוטית של מסגרת ההכרעה המתאימה לנושא הבוררות ולצדדים המעורבים בו בנסיבות הפרטניות של מקרה זה, ואין מדובר בסוגיה בעלת אופי עקרוני-ציבורי מיוחד המצדיק בירור נוסף בערכאה זו. כמו כן, לא מצאתי בהחלטה נשוא הבקשה עילה להתערבות מטעמי צדק ומניעת עיוות דין, אלא ההפך מכך: בית המשפט בהחלטתו פעל להוצאתה של הבוררות מהמבוי הסתום אליה נקלעה במסגרת הליך בוררות הזבל"א, ובכך תרם תרומה חשובה ליצירת מסגרת הכרעה שתאפשר סיומו של הסכסוך ועשיית צדק בין הצדדים.
בקשת רשות הערעור נדחית, איפוא.
המבקשת תשלם שכר טרחה למשיבות 1 ו-2 בשיעור 20,000 ש"ח שיתחלק ביניהן בחלקים שווים.
ניתנה היום, כ"ד בכסלו תשס"ח (4.12.07).