ביהמ"ש: אין להטיל על טיפת חלב חובה לברר מדוע אשה הרה לא הגיעה לבדיקות שנקבעו לה

מבוא

1.                   1.                   התובעת, ילידת 1973, תושבת העיר אום אל פחם, ילדה ביום 11.3.99 עובר מת. לטענתה מוטלת האחריות למותו של העובר על הנתבעים: הנתבעת מס' 1, מדינת ישראל (להלן: "המדינה"), המפעילה במסגרת פעילות משרד הבריאות את התחנה לבריאות המשפחה במקום מגוריה של התובעת (להלן: "תחנת טיפת חלב"); והנתבעים מס' 2 ו- 3, רופא ומרפאה בישוב אום אלפחם (להלן בהתאמה: " "הרופא" ו- "מרכז אלנור") שהתובעת פנתה אליהם ביום 27.2.99.

2.                   2.                   מתוך כתב התביעה והרשומה הרפואית עולה כי התובעת פנתה לראשונה לתחנת טיפת חלב בכל הנוגע להריון נשוא התביעה, ההריון השני שלה, ביום 24.1.99 וככל הנראה מדובר היה בחודש הששי להריונה. באותו ביקור נבדקה בבדיקות שונות. היא הופנתה והגיעה לבדיקת רופאה ביום 27.1.99. בהמשך היא עברה בדיקת אולטראסאונד ביום 7.2.99 ונתבקשה להגיע למעקב אצל האחות ליום 21.2.99. ביום 17.2.99 הגיעה התובעת למרפאה ונבדקה על ידי הרופאה אך למעקב אליו הוזמנה ביום 21.2.99, אשר בו היו אמורות להתקיים בדיקות שונות, היא לא הגיעה.  ביום 28.2.99 התקשרה אליה האחות העובדת בתחנת טיפת חלב טלפונית וזימנה אותה למועד חדש -7.3.99. התובעת לא הגיעה גם למועד זה.

3.                   3.                   התובעת מוסיפה כי פנתה ביום 27.2.99 למרכז אלנור והתלוננה על כאבים בחזה, בגב ובין הכתפיים. הרופא בדק אותה ונתן לה כדורי אקמול והמליץ שתמרח שמן זית תוך שהוא משחרר אותה כאשר לטענתה לא נעשתה בדיקה מילדותית מינימאלית ולא נעשתה בדיקה מקיפה כדי לאתר את מקור הכאבים.

4.                   4.                   בחלוף כעשרה ימים ביום 9.3.99 בשעה 22:15 פנתה התובעת שוב למרכז אלנור ונבדקה שם על ידי רופא אחר וזאת לאחר שהתלוננה כי אינה מרגישה בתנועות העובר מזה כמה ימים . הרופא הפנה את התובעת לחדר מיון. למרות ההפניה ולמרות שהתובעת לא הרגישה בתנועות היא הגיעה לבית החולים העמק בעפולה רק בחלוף 21 שעות ביום 10.3.99 בשעה 19:50 ובאותו שלב אובחנה כמי שסובלת מרעלת הריון קשה והיא ילדה, כאמור, עובר מת.

5.                   5.                   לטענת התובעת, הנתמכת בחוות דעתו של פרופ' יוסף שנקר, ההריון היה מסווג כהריון בסיכון גבוה בכלל וכהריון שבו יש חשש לקיום רעלת הריונית בפרט. בהתחשב באותו סיכון הטיפול שניתן בתחנת טיפת חלב לא היה לפי הסטנדרט המקובל. הטענה היא כי היה על צוות התחנה לדאוג באופן אקטיבי להגעת התובעת לבדיקות אליהן הוזמנה וזאת לאחר שהתובעת נרשמה בתחנת טיפת חלב, גם אם באיחור ולמעשה התובעת מלינה על כך שלא ננקטה יוזמה מוקדמת יותר כדי להביא לבדיקתה. עוד נטען כי התובעת לא הועמדה על הצורך החיוני בביצוע הבדיקות. באשר למרכז אלנור ולרופא נטען כי בעת הביקור ביום 27.2.99 היה על הרופא להתייחס לכך שהפונה היא בהריון מתקדם ולבדוק את העובר או לפחות להפנותה לרופא נשים או לתחנה לבריאות האם והילד. לשיטת התובעת חוסר ההתייחסות של הרופא הבודק למצב העובר בעת שהגיעה לבדיקה, גם אם התלוננה תלונות שאינן בהכרח קשורות לעובר, הוא בגדר סטייה רפואית בולטת.

6.                   6.                   הנתבעים חולקים על טענות התובעת: לשיטתה של המדינה לא מוטלת עליה חובה להביא את התובעת לתחנת טיפת חלב מקום בו היא עצמה אינה מגיעה מיוזמתה לתורים שנקבעו לבדיקתה ומכל מקום די בתזכורת הטלפונית שנערכה. המדינה מוסיפה כי מכל מקום שעה שהתובעת לא התייצבה גם במועד המאוחר שנקבע הרי שאין קשר בין אי הזמנתה קודם לכן לבין מה שאירע שכן גם אם הייתה מוזמנת בשלב מוקדם יותר לא הייתה מגיעה.  באשר למרכז אלנור נטען כי התובעת פנתה בתלונות בתחום אחר ללא שאוזכרה כל בעיה הקשורה להריון ולכן הטיפול שקיבלה היה מתאים.

7.                   7.                   השאלות העומדות להכרעה הן עובדתיות ורפואיות וכפועל יוצא מהן נדרשת הכרעה בשאלה של מדיניות משפטית. בכל הנוגע לאחריות המדינה כלפי התובעת יש לבחון את השאלות הבאות:

א.      א.      האם היה מקום לסווג את הריון התובעת כהריון בסיכון בכלל ולרעלת הריונית בפרט.

ב.      ב.      האם, בהתחשב בסיווג ההריון, כאמור, מוטלת על תחנת טיפת חלב החובה לנקוט יוזמה לצורך הבטחת הגעתה של יולדת לבדיקות נוספות לאחר שהיולדת נרשמה בתחנה.

ג.        ג.        בהנחה שמוטלת חובה כאמור, מה היקף החובה והאם היוזמה שננקטה  מעבר (שיחת טלפון בחלוף שבוע וקביעת תור לתאריך שהוא שבוע לאחר מכן) אינה מספיקה לצורך מילוי החובה.

ד.      ד.      האם קיים קשר סיבתי בין הפרת חובה זו לבין פטירתו של העובר. לצורך התשובה לשאלה זו יש להידרש לשאלה מה גרם למותו של העובר שהיה ברחמה של התובעת ומתי נגרם מותו.

8.                   8.                   באשר למרכז אלנור ולרופא נדרשת הכרעה בשאלות נוספות:

א.      א.      האם היה על מרכז אלנור ועל הרופא לנהוג אחרת בעת פניית התובעת למרכז ביום 27.2.99.

ב.      ב.      ככל שהיה על מרכז אלנור ועל הרופא לנהוג אחרת האם יש קשר בין אי עריכת אותן בדיקות נחוצות לשיטת התובעת לבין מות העובר.

9.                   9.                   ככל שימצא שמי מהנתבעים חב כלפי התובעת יהיה מקום להידרש לאשמה התורם וזאת בהתחשב בתרומה שתרמה לקרות הנזק באי הגעתה לבדיקות השונות או בטיב התלונות שהעלתה.

10.               10.               התובעת והמדינה תמכו את טענותיהם בחוות דעת רפואיות: התובעת נסמכה על חוות דעתו של פרופ' יוסף שנקר; המדינה על חוות דעתו של פרופ' יצחק בליקשטיין.

11.               11.               באשר לנזק טענה התובעת לקיומו של נזק לא ממוני ולנזק נפשי. הצדדים הגישו חוות דעת רפואיות בתחום הפסיכיאטריה המתייחסות לנזק שנגרם לתובעת ובעקבות הגשתן מונתה ד"ר ר' דורסט מומחית רפואית בתחום זה מטעם בית המשפט.  המומחית מטעם בית המשפט מצאה כי התובעת הציגה מצג קיצוני ביותר, בלתי אמין אשר אין כל דרך אפשרית לקשור אותו עם ההפלה. המומחית סיכמה את חוות דעתה בציינה כי היא בדעה חד משמעית שהמצג הקליני הפסיכיאטרי שהוצג הוא 'בלתי אמין והקשר היחיד שיש לו עם האירוע הגניקולוגי משנת 1999 בו ילדה עובר מת הוא האפשרות לנצלו לצורך רווחים משניים'.

12.               12.               כל המומחים בתחום הפסיכיאטריה לא נחקרו נגדית על חוות דעתם.  מטעם התובעת העידו היא ובעלה. עוד העידו הרופאה והאחות בתחנת טיפת חלב והרופא, הנתבע מס' 1.