ע"ב
בית דין אזורי לעבודה ת"א - יפו
|
6199-09
06/08/2009
|
בפני השופט:
אהובה עציון
|
- נגד - |
התובע:
יהונתן ישראלי עו"ד אסף אבישר
|
הנתבע:
שירות התעסוקה ת"א עו"ד עודד סנלדר
|
פסק-דין |
1. לפנינו ערעור מכוח סעיף 43 ל
חוק שירות התעסוקה, התשי"ט-1959, במסגרתו תוקף המערער החלטת ועדת הערר שליד מועצת לשכת התעסוקה תל אביב (להלן: "הועדה") מיום 30/03/09 שהחליטה כדלקמן:
"
העורר בן 28, הופנה לעבודה במחסן כללי להכנת הזמנות, עפ"י גרסת המעסיק העורר טען בפניו כי הוא מתחיל לעבוד כאיש מכירות. עפ"י גירסת העורר הוא לא אמר דבר שעשוי להחשב או להתפרש כסרוב. העורר כתב בערר כי לשאלת המעסיק לגבי תוכניותיו בעתיד אמר כי הוא יתחיל לעבוד כאיש מכירות ביהלומים.
לאור האמור לעיל (שתי הגרסאות), העורר יצר תנאים לאי קבלתו לעבודה, הכשיל את קבלתו לעבודה בנוסף לכך העורר לא עשה מאמץ כן וסביר עמ' לקבל את העבודה, העורר לא יצא ידי חובתו בכך של.. אמר משהו שעשוי להיחשב או להתפרש כסרוב, עליו לעשות מעשה כן וסביר עמ' לקבל את העבודה.
לאור האמנור לעיל, הסירוב נרשם כדין.
לדחות את הערר".
2.
טענות המערער
:
א. המערער הגיע לראיון העבודה במטרה לעבוד, במהלך הראיון נשאל לגבי עברו, לימודיו וכן לגבי תוכניותיו לעתיד. המעביד אף רשם את תשובותיו של המערער ומשנשאל על כך על ידי המערער ענה כי אין זה עניינו.
ב. המעביד לא הסביר לעובד את אופי העבודה ומהו סוג העובד אותו הוא מחפש.
ג. במענה לשאלת המעביד לגבי תוכניותיו העתידיות כאמור, ענה המערער כי מקווה למצוא עבודה במכירות יהלומים, תשובה זו היתה כנה ואין פירושה כי סרב לעבוד אצל המעביד.
3.
טענות המשיבה
:
א. המערער לא הראה רצון כן וסביר לעבוד במקום העבודה אליו הופנה.
ב. במידה ועובד מוסר למעביד מפורשות כי באם ימצא מקום עבודה אחר לא ימשיך בתפקידו, הרי שאין בכך משום מאמץ כן וסביר על מנת לקבל את העבודה.
ג. מדברי המעביד עולה כי המערער הודיע כי "הולך להיות איש מכירות" והלכה היא כי אין יסוד לפקפק בדברי המעביד ומשכך, בין אם נשאל המערער בדבר תוכניותיו העתידיות ובין אם לאו, הרי שהודעת המעביד מדברת בעד עצמה ומצביעה על כך שהמערער לא נהג כמי שמעוניין לקבל העבודה אליה הופנה.
4.
דיון והכרעה
:
א. בפתח הדברים נציין כי הגענו לכלל הכרעה לפיה דין הערעור להתקבל.
ב. הלכה היא כי:
"
הפנית אדם לעבודה על ידי לשכת שירות התעסוקה מחייבת אותו להתייצב במקום העבודה ולעשות מאמץ סביר בתום לב לעבוד
" {ראה
דב"ע (ארצי) נג/3-91
אבו גאמע - שירות התעסוקה, פד"ע כה 297, 299}.
"
הסבירות של המאמץ תלויה, בין השאר, בסוג העבודה, בענף העבודה, במקום העבודה ובמצב של המופנה לעבודה
" {
דב"ע (ארצי) נז/7-91
משייב - שירות התעסוקה, פד"ע ל 361}.
כבר נפסק כי הקריטריון לקביעה אם קיים "סירוב" לקבל עבודה אם לאו, הוא כי
"
יש להציג את השאלה אם ברור שבעבודה שהוצעה מתקיימים התנאים להיותה עבודה מתאימה ומי שבו מדובר אכן נהג כאדם המחפש עבודה, ולא כמי שסומך על כך שבאין עבודה - יקבל דמי אבטלה
"{ראו
דב"ע (ארצי) מא/4-91
אוזיאס מאיר - שירות התעסוקה, פד"ע יג, 61}.
ג. במקרה שלפנינו, בין אם נשאל המערער לגבי תכניותיו לעתיד ובין אם לאו, הרי שלדברי המעביד: "
אדון יונתן הולך להיות איש מכירות ואני לא מחפש איש מכירות".