ביה"ד לעבודה הרים את מסך ההתאגדות וחייב מנהל חברה בחובות החברה כלפי עובד

1.         האם יש להרים את מסך ההתאגדות בין שלושת הנתבעים, ולחייב את כולם בתשלום זכויותיו של התובע?

            זו השאלה בה נדרשנו להכריע בפסק דין זה.

הרקע העובדתי וטענות הצדדים

2.         הנתבעת 1 היא חברה שעסקה בדריכת בטון, ובהנחה ומתיחה של תקרות יצוקות בטון במבני ציבור, בדירות פרטיות ובגשרים מעל כבישים.

            חברה זו נוסדה ביום 12.1.93 ע"י הנתבע 3, עומרי נגב, והוא היה בעל השליטה בה ומנהלה. הנתבעת 1 איננה פעילה עוד היום.

3.         הנתבעת 2 נוסדה בתאריך 28.6.04 ע"י פז נגב, בנו של הנתבע 3. פז נגב הוא בעל השליטה בנתבעת 2 ומנהלה היחיד. כיום עובד הנתבע 3 כעובד שכיר בנתבעת 2.

4.         התובע עבד בנתבעת 1 החל מינואר 1997 עד 1.4.05.

עובר לסיום עבודתו בנתבעת 1, "הושאל" התובע על-ידה לעבודה בנתבעת 2 למשך 3 חודשים.

לאחר שסיים התובע עבודתו בנתבעת 1, עבד במשך 3 חודשים נוספים עבור הנתבעת 2 ואז התפטר מעבודתו עבורה.

בתקופה בה עבד התובע עבור הנתבעת 1 קיבל תלושי שכר ממנה בלבד, ובתקופה בה הועסק ע"י הנתבעת 2 - קיבל את תלושי שכרו ממנה בלבד.

5.         אין חולק, והנתבעים הודו בכך בכתב ההגנה, כי הנתבעת 1 נותרה חייבת לתובע סך 23,000 ש"ח בגין פיצויי פיטורים, וכן סך נוסף של 8,075 ש"ח בגין שכר עבודה.

            בנוסף, הנתבעת 1 לא חלקה על כך שהיא חייבת להחזיר לתובע הלוואה בסך 50,000 ש"ח שנתן לה במהלך תקופת עבודתו עבורה.

6.         עם זאת, התובע טען כי לא רק הנתבעת 1 חבה לו את הסכומים הללו, אלא כל הנתבעים, ביחד ולחוד: לטענת התובע, הנתבע 3 הינו הרוח החיה מאחורי פעילותן של הנתבעת 1 והנתבעת 2, והקמת שתי החברות הללו היוותה אך כסות לפעילותו העסקית.

התובע המשיך וטען כי הנתבע 3 ניהל את עסקיו בשיטת המימון הדק, ובעקבות זאת נקלע לקשיים כספיים אשר גרמו לכך שהנתבעת 1 לא שילמה כספים לספקים ולעובדים שלה.

            התובע הוסיף כי הנתבע 3 הגדיל עשות וביקש מהתובע, במאי 2002, הלוואה אישית, והתובע, שחשש למקום עבודתו, נאלץ להיענות לבקשה. עם זאת, למרות הבטחות הנתבע 3 כי יפרע חובו כלפי התובע תוך חודשיים, הוא לא החזיר את ההלוואה עד היום בטענה כי נקלע לקשיים כספיים, וזאת, כשבינתיים הקים בנו של הנתבע 3 חברה נוספת - היא הנתבעת 2.

7.         התובע טען כי שלושת הנתבעים היוו יחידה עסקית אחת, בניהולו של הנתבע 3. לאור העובדה שהנתבע 3 ניהל עסקיו באופן שיש בו כדי לקפח את זכויות התובע, הוא ביקש לייחס את חובות הנתבעת 1 לכל יתר הנתבעים.

            התובע תבע יתרת פיצויי פיטורים בסך 23,000 ש"ח, יתרת שכר עבודה מהנתבעת 1 בסך 8,075 ש"ח, יתרת שכר עבודה מהנתבעת 2 בסך 6,000 ש"ח, והחזר ההלוואה בסך 50,000 ש"ח.

8.         הנתבעים טענו, מנגד, כי כל אחת מהחברות - הנתבעות 1 ו-2 - ניהלו עסק משלהן, בתחום שונה, תוך קיום הנהלת חשבונות נפרדת וחשבון בנק נפרד, ומבלי שהיה עירוב או שיתוף כלשהו בפעילויותיהן או בעסקיהן.

כמו כן, לא התקיימה זיקה משפטית כלשהי בין הנתבע 3 ובין הנתבעת 2, שכן הנתבעת 2 נוסדה ונוהלה ע"י בנו של הנתבע 3 וללא כל קשר אליו.