תיק רבני
בית דין רבני גדול
|
808548-1
16/09/2009
|
בפני השופט:
1. הרב יונה מצגר דיין - יו"ר 2. הרב אברהם שרמן דיין 3. הרב חגי איזירר דיין
|
- נגד - |
התובע:
מוסדות פלונים
|
הנתבע:
פלונית
|
פסק-דין |
הופיעו בפנינו הצדדים וב"כ בערעור המוסד על החלטתו של ביה"ד האזורי בצפת מיום י"ט באדר א' תשס"ח 25.2.08 בה הורה כדלהלן:
"... על כן מאחר ובנידון דנן העובדת עבדה בגן ילדים שבמוסד וגן הילדים במעמד "מוכר שאינו רשמי", מוטל על המוסד להתעלם מההסכם ולשלם לעובדת פיצויי פיטורין כמקובל", ואנו מורים בזאת למוסד ת"ת [...] להעביר את דמי הפיצויים לעובדת פלונית תוך שלושים יום.
ביחס לשאר מרכיבי השכר הנתבעים על ידי העובדת, על המוסד הנתבע להבהיר את עמדתו המפורטת תוך 20 יום, ביחס לכל אחד ממרכיבי השכר הנתבעים".
אבה"ד נמק הוראה זו ש"מאחר שהמוסד הנידון בפנינו קבל תקציבים ציבוריים על יסוד תנאים מסויימים יש מקום לחייב את המוסד ואת העומד בראשו לשלם לעובדיו עפ"י התנאים שהמוסד התחייב כלפי משרד החינוך דהיינו כנהוג במוסדות חינוך רשמיים, המשלמים פיצויי פיטורין, ולהתעלם מההסכם שנחתם עם העובדים וזאת ככל שהדבר נוגע לאותו חלק במוסד זה שמעמדו הוא כמוסד "מוכר", או ביחס לתקופה שבהם המוסד היה "מוכר".
בנמוקי ההחלטה קובע אבה"ד שעקרונית יש תוקף להסכם שנחתם בין הצדדים שבו העובד ויתר על זכויות תביעת פיצויים. ולמרות זאת יש לחייב המוסד ואת העומד בראשו לשלם מכח ההסכמה והתנאים שהמוסד התחייב כלפי משרד החינוך.
לפני שנתחיל בעיון ובירור הערעור נציין את העובדות הקשורות לנושא הערעור.
מדובר במשיבה (התובעת) שעבדה כגננת בגן הילדים של מוסד מוכר שאינו רשמי - המערערת כארבע שנים ופוטרה ממקום עבודתה אך לא שולמו לה פיצויי פיטורין.
בנספח להסכם העבודה שנחתם בין המערער והמשיבה נאמר:
א. כל בירור או אי הבנה בקשר להסכם עבודה שנחתם בין העמותה לעובד/ת מוסכם בזה שיובא להכרעה אך ורק בדין תורה ובבית דין שיוחלט ע"פ ההנהלה (המעסיק).
ב. עובד/ת שיפסיק עבודתו מכל סיבה שהיא, הן מעצמו והן ע"י פיטורי ההנהלה לא זכאי לפיצויים, והעובד/ת יודע זאת ומוותר ע"כ מתוך הסכמה מלאה.
על מסמך זה חתמה כאשר התחילה עבודתה, וכן בכל שנה ושנה כפו על העובדים לחתום על הסכם זה.
המשיבה פוטרה לפני כשנתים וחצי ותבעה את המערער שישלם לה פיצוי פיטורין, תמריצים, הבראה, וכן שהמוסד ישלים לה את חלקו בקופות הגמל.
ביה"ד החליט ופסק רק בענין תביעת פיצויי פיטורין, וחייב את המערער לשלם למשיבה (התובעת) פיצויי פיטורין כמקובל.
דיין נוסף מהרכב ביה"ד הגר"י אריאל שליט"א צרף לפסה"ד נמוקים ע"פ יש לחייב המוסד מכח דינא דמלכותא דינא, לשלם הפיצויים.
החלטה ופס"ד זה הם נשואי הערעור.
ב"כ המערער המוסד טען בפנינו שאבה"ד לא יכול להשען על תקנות חנוך ממלכתי מוסדות מוכרים תשי"ג 1953 פרק שני סעיף 3 (א) (1) ו - (6) לחייב את העמותה לשלם פיצויים לעובד וזאת משום שבסעיף 3 (א) (6) נאמר: "משכורות המורים והעובדים במוסד הוא לפי השיעורים הכללים הנהוגים במוסדות חינוך רשמיים".
טוען ב"כ המוסד שבסעיף זה מדובר במשכורות ואילו בנדונינו מדובר בפיצויים. ופיצויי פיטורין אינם משכורות ואת הפיצויי הפיטורין המעביד משלם מבחוץ.
בעיקר הערעור עותר ב"כ המערער שיש לאמץ את ההסכם האישי שנערך בין המוסד למשיבה ע"פ היא וותרה על תביעת פיצויי פיטורין, וזאת גם על פי פסיקתו של אבה"ד הגר"א לביא שליט"א שקבע שיש תוקף להסכם והפנה לסעיף הספציפי שיש אפשרות להתנות.
בסיום כתב הערעור טען ב"כ המוסד, כי המוסד והגן ילדים בו למדה המשיבה הוא גן בבעלות פרטית מהמגזר החרדי תורני, אינם מחוייבים ואינם קשורים בתקנון ו/או תקשי"ר משרד החינוך והמוסד לא אימץ את הוראות התקנון המהוה הסדר קבוצי בענף הצבורי ו/או נוהג אחר הקיים במוסדות החנוך הממלכתי.