ביגון ואח' נ' וייסברוט ואח'

החלטה

1. בפני בקשה לבטול עיקול זמני שניתן נגד המשיבים.

2. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים אני סבור כי, דין הבקשה להתקבל.

3. תקנה 374 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, קובעת כי בית המשפט או הרשם רשאי לתת צו עיקול זמני על נכסים של המשיב אם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין.

4. הלכה פסוקה היא כי בבקשה למתן צו עיקול זמני יש לאזן בין האינטרס של התובע להגשים את זכויותיו כפי שייקבעו בפסק-הדין לבין האינטרס של הנתבע שזכות הקניין שלו לא תיפגע. באיזון זה מוענק לאינטרס של הנתבע מעמד עדיף. עדיפות זאת נובעת משתיים:(1) התובע נושא בנטל ההוכחה (2) זכות הקניין הינה זכות חוקתית. היא מעוגנת בסעיף 3 לחוק-יסוד:כבוד האדם וחירותו הקובע: "אין פוגעים בקנינו של אדם". המעמד העדיף של אינטרס הנתבע בא לביטוי בשני תנאים בהם מותנה מתן צו העיקול: על התובע להציג תשתית ראייתית לכאורית, ולהמציא ערובה לפיצוי הנתבע על נזק שיגרם לו על-ידי העיקול אם תידחה תביעתו (בש"א 4459/94 סלמונוב נ' שרבני, פ"ד מט(3) 479, 483-482; רע"א 8420/96 מרגליות נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ, פ"ד נא(3) 789, 799). בשלב הראשוני של הדיון עוד אין בפני בית-המשפט תשתית עובדתית מלאה, ועל כן על בית-המשפט להיזהר שבעתיים מפגיעה בקניינו של הנתבע (ע"א 00 / 3777 אוחנה נ' קדמת עדן בע"מ (לא פורסם); שלמה לוין,תורת הפרוצדורה האזרחית - מבוא ועקרונות יסוד (תשנ"ט) 36 - 37). עם חקיקת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו שהכיר בזכות הקניין כזכות חוקתית, על בית המשפט לייחס חשיבות רבה יותר מבעבר לאיכותן של הראיות הבאות לתמוך בבקשת העיקול ובכמותן (רע"א 97 / 5935 סיני נ' גלנץ ואח',פדאור 98 (1) 276).

5. יסוד ההכבדה על ביצוע פסק הדין, שהוא ליבה של תקנה 374 לעיל, נבחן על רקע נסיבותיו הפרטניות של כל מקרה תוך התחשבות, בין היתר, בסכום התביעה, ביכולתו הכלכלית של הנתבע ובחשש, אם אכן קיים כזה, מפני הברחת נכסים מצידו (רע"א 07 / 10076 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' ICC Industries Inc. (לא פורסם)). הדגש במתן צו העיקול הינו בצורך למנוע שינוי מצבו של המבקש לרעה עד למועד פסק הדין. לעניין זה רלבנטית השאלה אם אמנם עומד המשיב להבריח את נכסיו או לעשות מעשה אחר שיש בו כדי להכשיל את פסק הדין (רע"א 8420/96 מרגליות נ' משכן בע"מ, פ"ד נא(3), 789 , 799-800). לעיתים, אף גובה סכום התביעה ייחשב כשיקול רלבנטי למתן הצו, זאת "כאשר עלה בידי מבקש צו העיקול להראות כי אמצעיו הכספיים של הנתבע אינם מספיקים כדי לשלם את החוב הנטען" (רע"א 903/06 דלק - חברת הדלק הישראלית נ' אטיאס (לא פורסם) ; רע"א 6614/06 כפרית תעשיות (1993) בע"מ נ' ICC INDUSTRIES INC, תק-על 2007(1), 81 , 84 (2007)).

6. במקרה דנן, לא שוכנעתי ולא הובאו בפני ראיות מהימנות לכך כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו נגד המשיבים יכביד על ביצוע פסק הדין. סכום התביעה נגד המשיבים הוא 908,840 ₪. לא הובאה בפני כל ראיה כי המשיבים עומדים להבריח את נכסיהם או כי שווי נכסיהם אינו מספיק כדי לשלם את החוב הנטען.

אין מחלוקת כי שווי נכסיהם של המשיבים גדול פי כמה מסכום החוב הנטען (ראה: עדותה של המשיבה 2 בעמודים 44-45 לפרוטוקול הדיון ; עדותו של המבקש 1 בעמודים 3-4 לפרוטוקול הדיון).

לא הובאה בפני כל ראיה כי המשיבים עומדים להבריח את נכסיהם. נהפוך הוא, על פי עדותו של המבקש 1 פנה למשיבים עוד בחודש יוני 2008, יידע אותם על העסקה שעשו המבקשים עם בנם ודרש מהם להשיב למבקשים את הכסף. למרות הזמן הרב שחלף ממועד זה ועד למועד הטלת העיקולים על רכושם (7.1.09), לא עשו המשיבים כל פעולה להברחת רכושם. כמו כן, לא השתכנעתי כי המשיבים שיתפו פעולה עם בנם בגזל כספי המבקשים. על פי עדות המשיבה 2 היא האמינה לבנה כי מקור הכספים בהלוואה בנקאית והם נועדו להשבת חובותיו של בנה (עדותה של המשיבה 2 בעמודים 46 לפרוטוקול הדיון). נודע להם על העסקה בין המבקשים לבנה רק לאחר העברת הכספים לפי הוראות בנה. מיד לאחר שנודע לה על מקור הכסף מסרה למשיבים מידע בקשר להעברות הכספים (עדותה של המשיבה 2 בעמודים 58-60 לפרוטוקול הדיון). גם הטענה כי כאילו המשיבים לקחו חלק בהברחת כספי התמורה שקבלה אשת בנם ממכירת ביתה נסתרה בעדותם (עדותה של המשיבה 2 בעמודים 62- 63 לפרוטוקול הדיון ; עדותו של המשיב 1 בעמודים 73-74 לפרוטוקול הדיון). עדותם של המשיבים לא נסתרה ועשתה עלי רושם אמין.

7. אגב אורחא יאמר, כי התרשמתי שהמשיבים פעלו בתום לב . נראה, כי צירופם של המשיבים לעניין זה נעשה לאחר שהמבקשים הבינו כי יכולתם לגבות את החוב מבנם של המשיבים מוטלת בספק (בלשון המעטה).

8. לאור כל האמור לעיל , החלטתי להורות על ביטול העיקול הזמני שניתן נגד המשיבים.

9. הוצאות ההליך בסך 3,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין - יהיו לפי תוצאות הדיון בתובענה.

ניתן היום, כ"ח ניסן תש"ע, 12 אפריל 2010, בהעדר הצדדים.