בטשב יבגני נ' מדינת ישראל

פסק - דין

ראשית דבר:

1.לפניי ערעור על הכרעת דינו של בית משפט השלום לתעבורה בחיפה, (להלן: "בית משפט קמא"), אשר ניתנה ביום 06/01/13, על ידי השופט שלמה בנג'ו, בתיק תת"ע 8738-07-11.

2.הערעור מופנה כנגד הרשעת המערער בעבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים לפי תקנה 26(2) לתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961 (להלן:"התקנות").

ההליך בבית משפט קמא:

3.המערער הובא לדין בגין עבירה של נהיגה בשכרות לפי סעיפים 62 (3), 64ב(א) וסעיף 39 א' הכול לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א- 1961 ותקנה 169א' לתקנות.

4.בכתב האישום נטען כי המערער נהג ברכב במקום ציבורי בהיותו שיכור. העבירה בוצעה ביום 01/04/11 בצומת קריית אתא מול "בורג המפרץ".

5.המערער כפר בעובדות כתב האישום ובית משפט קמא שמע את ראיות הצדדים והחליט לזכות את המערער מחמת הספק מהעבירה של נהיגה בשכרות ותחת זאת הרשיעו בעבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים.

6.כאמור, הערעור מופנה כנגד הכרעת הדין ובעיקר הרשעת המערער בעבירה של נהיגת רכב תחת השפעת משקאות משכרים.

טענות הצדדים:

7.לטענת המערער, שגה בית משפט קמא משהרשיע את המערער בעבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים. לדעתו, לא היו בפניו ראיות שיש בהן כדי לבסס קביעתו זו.

8.עוד טען המערער כי בית משפט קמא טעה משקבע כי אצל המערער נמצאו תסמיני השכרות שיש בהם כדי להסיק שהוא היה נתון תחת השפעת משקה אלכוהולי.

בא כוח המערער הפנה לשעות שנרשמו בת/5, דין וחשבון על בדיקת שכרות באמצעות הינשוף, בדיקה שבוצעה בשעה 03:35 ולדוח הפעולה באכיפת איסור נהיגה בשכרות, ת/4 - שהתחיל בשעה 03:15 והסתיים בשעה 03:36. לדעת בא כוח המערער, לא ניתן לבצע פעולות אלו בשעות הרשומות.

לטענה דנא, כבר אומר כי אין לה כל משקל ביחס לעבירה בה הורשע. נתונים אלו, היוו בסיס לזיכוי המערער מעבירה של נהיגת רכב בשכרות בעיקר יש בשעות אלו כדי לפגוע באמינות הבדיקה של הינשוף ומכאן זיכויו בדין מהעבירה של נהיגה בשכרות.

9.לדעת בא כוח המערער, דוח המאפיינים מעיד על כך שהמערער עמד בכל המבחנים, למעט הבדיקה בה הוא התנדנד. אין בכך כדי לקבוע כי הוא היה תחת השפעת משקאות משכרים, לדעתו.

10.המשיבה סבורה כי יש לדחות את הערעור הואיל ובית משפט קמא נתן מבטחו בעדות עדי המשיבה, ולא נתן כל אמון בעדות המערער.

11.לדעת המשיבה, היו בפני בית משפט קמא די ראיות שיש בהן כדי לבסס את הקביעה שהמערער נהג תחת השפעת משקאות משכרים. הוא הודה ששתה בקבוק בירה, מפיו נדף ריח של אלכוהול ובמיוחד באחד המבחנים הוא התנדנד. יש בכל אלו, לדעת המשיבה, כדי לבסס את הרשעתו בדין.

דיון והכרעה:

12.לאחר שעיינתי בהודעת הערעור, בהכרעת הדין של בית משפט קמא, בעדויות שהובאו בפני, במוצגים ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לדחות את הערעור.

13.עיינתי במוצגים ובעדויות ובחנתי את טענות הצדדים ולעניין הרשעתו בעבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים אומר כי מת/4 עולה שהמערער הודה כי שעתיים לפני שנהג ברכב שתה בביתו בקבוק בירה. באותו מסמך, ציין עורך המסמך כי מפיו של המערער נדף ריח חזק של אלכוהול. זאת ועוד, בסעיף 5 לאותו מסמך, נאמר כי נמצאה אינדיקציה לשכרות.