בטחיש נ' תקשובים - מרכז תקשורת עסקי בע"מ

החלטה

לאחר שההוכחות בתיק זה התנהלו בפני כב' השופטת איריס רש - נאלצה להדיר עצמה מהמשך הטיפול בו, בשל חילופי ייצוג של הנתבעת [החלטה מיום 25.2.13].

ביום 18.4.13 התקיים דיון לפני, במעמד הצדדים, על מנת לבחון כיצד לנהוג - האם לשמוע ראיות מחדש או להמשיך מהנקודה אליה הגיעו, קרי - לסכם על יסוד החומר שהיה בתיק בית-הדין עד אז. התובע, אשר מייצג את עצמו, בחר - לאחר הפסקה להתייעצות - לוותר על תוספת ראיות ולסכם לפי החומר שהיה המצוי בפנינו; עוד ביקש, כי הסיכומים יהיו בכתב ופסק הדין יינתן במותב תלתא, היינו, עם נציגי הציבור אשר ישבו לדין [עמ' 20, ש' 17]. ניתנה החלטה מתאימה, בהסכמה.

דא עקא, שלסיכומים מטעם התובע, צירף התובע מסמכים חדשים. משכך, ביקשה הנתבעת להוציא מתיק בית-הדין את הנספחים שצורפו לסיכומי התובע ולהשית עליו הוצאות משפט לדוגמה, עקב כך. בבקשתה, מיום 2.6.13, הזכירה הנתבעת את בחירת התובע, בין האפשרויות השונות לסיום ההליך, והביעה טרוניה על ניסיונו של התובע "לשרבב לתיק בית הדין ראיות בדלת האחורית, על ידי צירופן כנספחים לסיכומים." [ס' 8 לבקשתה]. לטענתה, בין השאר, ברי מקריאת הסיכומים ומהתנהלותו של התובע, שהוא, לכל הפחות, נעזר בעורך-דין, ועושה בהליכים "כבתוך שלו", על כן, דרשה לחייבו בהוצאות משפט לדוגמה, בשל התנהלות נפסדת.

בהחלטה מיום 10.6.13, ניתנה לתובע זכות תגובה, תוך קביעה מפורשת שיתייחס גם לעניין אי המצאת מסמכיו ישירות לנתבעת, כנדרש, וגם לעניין ההוצאות, שאם לא כן - ייראה כמסכים לנטען.

בתגובתו מיום 26.6.13, טען התובע, ששלח את סיכומיו לנתבעת בפקס' והמתין לקבל העתק עם חותמת כדי לשלוח בדואר, שהוא מעוניין להתקדם בהליך והנתבעת מעכבת אותו, שאינו עורך-דין מוסמך ולא בקיא בסדרי הדין, ועל כן: "כב' ביה"ד מתבקש להתחשב בעובדה זו וככול שישתרבבו אסמכתאות אשר נפסלו על ידי ביה"ד נותר העניין בשיקול דעתו של ביה"ד לקחת אותם בגדר ראיה או לא דבר שלא אמור לעכב את ההליך ו/או דחיית המועד להגשת סיכומים." [ס' 9 לתגובתו];

לטענתו, "תכתובות המיילים", שצירף לסיכומיו, הוגשה במצורף לכתב התביעה [ס' 12 לתגובה];

עוד הביא התובע ציטוט מהפסיקה, למקרה שבית-הדין "... מעדיף את כללי הפרוצדורה על פני גילוי האמת ..." [ס' 13, שם].

את תגובתו סיים התובע בטענות על התנהגות נפסדת של הנתבעת, אשר "עושה מהומה על מאומה!", טען שביכולתה של הנתבעת להתייחס לפסלות ראיות שהגיש בסיכומיה ושבית הדין יכריע לפי שיקול דעתו; על כן, ביקש לחייב דווקא אותה בהוצאות משפט לדוגמה.

על דברים אלה הגיבה הנתבעת בתגובה מטעמה, ביום 1.7.13, בה חזרה על טענותיה - לעניין אי קבלת חומר מהתובע וניסיונו של התובע לחסות בצילו של חוסר הכשרתו המקצועית כעורך-דין -והוסיפה, שגם מסמכים שהתובע טוען כי צורפו לסיכומיו, לאחר שצורפו קודם לכן לכתב התביעה, אינם אותם מסמכים.

בנקודה אחרונה זו ניתן לומר, כי הצדק עם הנתבעת. ראשית, מבין המסמכים שצורפו לסיכומי התובע - אחד מושחר לחלוטין ולא ניתן להבין מה הוא, מהסריקה במערכת הממוחשבת [בקשה 7, עמ' 16]; שנית, רק מסמך קודם [עמ' 15, שם] הינו תכתובת דוא"ל, מיום 7.11.11 - אך, זו אינה מצויה בין הנספחים לכתב התביעה, שהם תכתובות כאלה, ברם, תאריכיהם שונים.

לא רק בשל כך יש לדחות את גרסת התובע - כל התנהגותו, בהקשר זה, לקויה, ואבהיר: כפי שצוין לעיל, בישיבה לפני עלו שתי אפשרויות להמשך ההליך - לנהל דיון הוכחות מחדש או לסכם מהשלב בו אנו נמצאים, שכן, כב' השופטת רש פסלה עצמה מהמשך הדיון לאחר שהחליטה על סיכומים בעל-פה [פרוטוקול מיום 20.12.12]. התובע דיבר על ראיות חדשות, שהוא רוצה להגיש, והנתבעת השיבה, שאם הוא רוצה לתקן דברים, גם היא סבורה שאפשר היה להציג דברים אחרת ולא תוכל להסתפק רק בתוספות שלו [עמ' 19, ש' 25]. ניתנה לצדדים הפסקה, על מנת לשקול עמדותיהם, והתובע הוא שחזר ואמר מפורשות: "לאחר ששקלתי את הדברים אני מוותר על תוספת ראיות ומוכן לסיכומים לפי החומר שנשמע אצל השופטת רש." [עמ' 20, ש' 2]. במצב דברים זה - לא היתה שום הצדקה להוספת מסמך, כלשהו, לסיכומי התובע, אשר ניתנה לו אפשרות להגישם בכתב, למרות ההחלטה הקודמת על סיכומים בעל-פה, אף זאת לבקשתו [שם, ש' 17].

לאחר שחזרתי ועברתי על טענות הצדדים, דעתי היא, כי התובע הוא המתלהם ומטיל דופי בנתבעת, שלא לצורך. אין כל בסיס לעמדתו, שהיה עליה להגיש סיכומים מטעמה ולהתייחס בהם לראיות חדשות שהגיש, מבלי לבקש רשות, והדרך בה נקטה - של בקשה להוציאם – היא הדרך המקובלת.

אף אין מקום להטיל על בית הדין להעדיף את "גילוי האמת", על פני "פרוצדורה" - כטענה סתמית, מבלי שקדמה לכך בקשה מפורשת לאפשר הוספת ראיות חדשות, מטעמים של חשיפת התמונה האמיתית, כפי שראוי היה לעשות, אם סבר התובע שהדבר נחוץ להוכחת תביעתו, תחת להוסיף מסמכים חדשים, לראשונה, עם סיכומיו.

התובע, באמתלה של רצון לקצר את ההליכים, נהג בדרך אשר עלולה לפגוע בהגנתו של הצד שכנגד, ואין להתירה; יחד עם זאת, הואיל ולטענתו מדובר במסמכים, שהוא סבור, כי יש להם חשיבות להצגת התמונה המלאה בפני בית הדין, משמעות הדבר היא, כי הלכה למעשה, הוא מעוניין בהצגת ראיות מחדש, על מנת לערוך "מקצה שיפורים".

ראוי היה לבקש זאת באופן מפורש, ומראש, ולאפשר גם לנתבעת את יומה, לאחר שהבהירה בדיון לפני, כי גם לה יש מה להוסיף. דומה, כי התובע חשש, מחד, ממתן אפשרות לנתבעת לשפר את ראיותיה, ומאידך, לא היה מוכן לוותר על רצונו להוסיף על ראיותיו. הדרך בה בחר אינה יכולה לעמוד.

אשר על כן - תינתן לתובע אפשרות להציג את הראיות החדשות שהוא חפץ בהן, אבל, באמצעות צירופן לתצהיר משלים מבהיר מטעמו, שיוגש לא יאוחר מיום 30.9.13, עם העתק ישירות לנתבעת - בדואר רשום עם אישור מסירה, על מנת למנוע מחלוקות בנקודה זו - והנתבעת תהא רשאית להוסיף על ראיותיה, כהבנתה, עד 30.10.13, עם העתק ישירות לתובע, באופן הנ"ל.

על מנת לחסוך בזמן, לא נשמע מחדש את כל הראיות, אלא, הדיון יתקיים רק לשם השלמת חקירות על התצהירים הנוספים, בפני, יחד עם אותם נציגי ציבור אשר כבר שמעו את הצדדים; לשם כך נקבעת ישיבה ליום 17.3.14, בשעה 11:00.

אם התובע יחזור ויבקש זאת - תינתן לו אפשרות לסכם בכתב, אולם, מומלץ לו לשקול סיכומים בעל-פה, באותו מועד, עם סיכומי הנתבעת, כמובן, ככל שהדבר יתאפשר מבחינת בית-הדין.

הואיל והתובע נהג באופן הפוך מאשר בחר בדיון שלפני, ובכך גרם לבזבוז זמן - ישא בהוצאות הנתבעת, בתשלום 2,500 ₪ שכ"ט עו"ד, לתשלום עם מתן פסק-הדין. חסד אעשה עמו, ולא אחייבו בהוצאות לאוצר המדינה, בהתחשב בטענותיו בדבר מצבו.