החלטה
מבוא
לפני בקשה לעיכוב הליכים בתא"ק 29556-03-13, מחמת "הליך תלוי ועומד", וזאת עד להכרעת בית המשפט המחוזי- מרכז בת.א 67590-10-13.
התביעה המתנהלת בפני הוגשה ביום 14.3.13 על ידי התובעת (המשיבה בבקשה)- חברת בחרי עסקים ומימון (1994) בע"מ (להלן- "המשיבה"), נגד הנתבעים (המבקשים בבקשה)- מישל אוחיון, עו"ד ומישל אוחיון ושות'- עורכי דין (להלן בהתאמה- "מבקש מס' 1"; "מבקשת מס' 2" ובמאוחד- "המבקשים"), על סך 1,095,766 ₪. התביעה המתנהלת בביהמ"ש המחוזי הוגשה ביום 31.10.13 על ידי מ.מ. אוחיון החזקות 2008 בע"מ נגד גב' עדינה בחרי, על סך 8,762,384 ₪. בהתאם לתגובה לתשובה שהגישו המבקשים, עולה, כי גב' עדינה בחרי הגישה לאחרונה הודעת צד שלישי נגד מנהל המשיבה, מר אברהם בחרי.
המערכת העובדתית הרלוונטית לענייננו, מבלי להיכנס לעובי הקורה, הינה, שהמשיבה שבתקופה הרלוונטית מערכת היחסים בינה לבין המבקשים הושתתה על יחסי עו"ד- לקוח, העבירה למבקשים, סכום של כמיליון ₪ ע"ח שכ"ט עתידי. כל אחד מהצדדים מעלה טענותיו ביחס לסכום זה, ביחס לנסיבות קבלתו, העברתו וביחס לחובה להשיבו.
לגרסת המשיבה, סכום הכסף האמור, ניתן למבקשים כהלוואה על חשבון שכ"ט עתידי, תוך שהוראות הסכם שנכרת בין הצדדים מסדירות את תנאי ההשבה של ההלוואה, אם בפועל ואם תמורת שירותים משפטים, כאשר לטענת המשיבה המבקשים לא פרעו את ההלוואה.
מנגד טוענים המבקשים, כי סכום הכסף האמור, הועבר להם בגין שכ"ט עתידי, כאשר לטענתם ההסכמה בין הצדדים הייתה, כי סכום זה לא יושב בכל מקרה למשיבה, שכן כוונת המשיבה היה להמשיך ולקבל מהם שירותים משפטיים. מעבר לכך, המבקשים מעלים טענות נוספות מהן הם מבקשים ללמדנו, כי הם אינם חייבים בהשבת הכספים כאמור למשיבה. במסגרת כתבי טענותיהם, קושרים המבקשים בין עצם קבלת הכספים כאמור מהמשיבה, לבין פרשת סביון, שעניינה בתמצית, עסקה במקרקעין, שנרקמה בין חברה שבבעלות מבקש מס' 1- מ.מ. אוחיון החזקות 2008 בע"מ- היא התובעת בתביעה שהוגשה בביהמ"ש המחוזי, לבין אחיו וגיסתו (לשעבר) של הבעלים של המשיבה (להלן בהתאמה- "עסקת סביון"; "החברה" ו-"גב' בחרי"). לטענת המבקשים, התביעה דנן, שהינה, לכאורה, תביעה להשבת הלוואה, הינה נדבך אחד מפרשה סבוכה הקשורה לעסקת סביון, אשר נדונה במסגרת התביעה שהוגשה לביהמ"ש המחוזי, ומכאן בקשתם לעיכוב ההליכים בתיק שבנדון עד לקבלת הכרעת ביהמ"ש המחוזי.
טענות הצדדים
טענות המבקשים
לטענת המבקשים יש לעכב את הליכים בתיק שבנדון, לאור העובדה ששתי התביעות עוסקות באותו עניין. לטענתם, שתי התביעות עוסקות באותם הכספים ששולמו והועברו במסגרת עסקת סביון ונסיבות העברת הכספים בתיק דנן, קשורה קשר הדוק לנושאים הנדונים בתביעה המתנהלת בבית המשפט המחוזי. לטענתם, במסגרת התביעה המתנהלת בביהמ"ש המחוזי, יתבררו ויוכרעו בהכרח גם הטענות העומדות לדיון בתביעה דנן ובירור זה ייתר את הצורך לקיים את הדיון בתביעה דנן. משכך, ולשם יעילות הדיון, חיסכון במשאבים ובזמן שיפוטי וכן מניעת הכרעות סותרות, יש לעכב את הדיון בתביעה דנן. מוסיפים המבקשים וטוענים בעניין זה, כי העובדה ששתי התביעות מצויות בשלבים התחלתיים, מעידה על כך שלא יגרם נזק למי מהצדדים מעיכוב ההליך דנן.
המבקשים מציינים את ההלכות הידועות, לפיהן, די בכך ששאלה מהותית דומה היא זו שעומדת על הפרק בשני ההליכים השונים ואין הכרח לחפיפה מוחלטת כדי לקבוע שהתובענות הן באותו נושא, וכן כי אין מקום לזהות מוחלטת בין הצדדים לתובענה.
טענות המשיבה
מנגד טוענת המשיבה, כי אין לעכב את ההליכים בתובענה דנן, שכן הסוגיות העומדות לדיון בשתי התביעות, שונות בתכליתן. התביעה דנן עניינה אי פרעון הלוואה/מקדמה שהמבקשים קיבלו מהמשיבה על חשבון שכ"ט עתידי, בעוד שעניינה של התביעה שהוגשה לביהמ"ש המחוזי, הינו סכסוך בין החברה לבין גב' בחרי בנוגע לרכישת חלק ממקרקעין המהווה חלק מהנכס של גב' בחרי בסביון. מוסיפה המשיבה בעניין זה וטוענת, כי אף אם שתי התביעות היו עוסקות באותה סוגיה, היה צורך ליתן קדימות להליך הראשון מבחינה כרונולוגית, היינו התביעה דנן, בפרט כאשר בתביעה שהוגשה לביהמ"ש המחוזי טרם הוגש כתב הגנה.
מוסיפה וטוענת המשיבה, כי לא קיימת כל זהות בין הצדדים בשתי התביעות.
הכרעה
הפן המשפטי של דוקטרינת הליך תלוי ועומד
עיכוב הליכים הינו סעד שבשיקול דעת ביהמ"ש, ואין מחלוקת כי רשאי ביהמ"ש לעכב הליך כאשר מתקיים הליך אחר המעורר שאלות דומות. סמכות זו הופעלה לא אחת תוך שקילת יעילות הדיון, יעילות המערכת השיפוטית, חסכון במשאבי זמן והוצאות, מניעת הכרעות סותרות, נוחות בעלי הדין, הכרעה מהירה, מאזן הנוחות וכיו"ב.
עקרונות הדיון בטענה נדונו רבות, ולא רק בשיטתנו. יפים לעניין זה דבריה של כב' הש' שטרסברג כהן ברע"א 3765/01 הפניקס הישראלי נ' אלכסנדר קפלן. תק- על 2002 (1) 860, עמ' 861:
"שאלה זו מתעוררת לא רק בשיטתנו, בתי המשפט האמריקאים רואים עצמם מוסמכים להורות על עיכוב הליכים גם כאשר אין מדובר באותם צדדים וגם כאשר פסק הדין בהליך האחר לא יכריע בכל השאלות העומדות על הפרק ובלבד שיהיה בו כדי לצמצמן ולעזור ולהכריע בשאלות של משפט התלויות ועומדות בהליך הנוסף...
אין מניעה להשתמש בכללים דומים לצורך הפעלת שיקול הדעת בענייננו, באשר כללים אלה עולים בקנה אחד עם שיטתנו המשפטית ומתיישבים עם השכל הישר ועם סוג השיקולים אותם בית המשפט שוקל בבואו להפעיל את סמכותו לעכב הליכים...".