'בורר' שהואצלו לו סמכויות בענייני ילדים – 'ידא אריכתא' של ביה''ד ותו לא

לפנינו ערעור האב נגד החלטה בית הדין האזורי שניתנה (נחתמה) ביום כ"א באדר ב' תשע"ו (31.3.16). המדובר בהחלטה שנתן בית הדין האזורי לאחר שהוגש לפניו תסקיר מטעם שירותי הרווחה. בית הדין אימץ את הוראות תסקיר הרווחה, אם כי לא את כולן, ובהחלטה ארוכה ומנומקת היטב ניתח לפרטים את דו"ח התסקיר ואת מסקנותיו וציין את אלו מהן הוא מאמץ ובאלו הוא סבור כי יש להורות אחרת.

מפאת אורכה של ההחלטה נביא כאן את עיקרי הדברים הכלליים בלבד, חלקם מתחילת ההחלטה וחלקם מסופה:

"לפני בית הדין תסקיר עו"ס שירותי הרווחה [ת'] (מיום 9.3.16). לאחר העיון בתסקיר  ובשתי תגובות האב ובתגובת האם לתסקיר, בית הדין מחליט:

א.       בית הדין מביע הערכתו לעו"ס [ת'] על המאמץ המיוחד באיסוף המידע הנדרש מהגורמים השונים לצורך עריכת תסקיר ממצה ומפורט זה.

ב.       בית הדין מאמץ את המלצות העו"ס [ת'] בתסקיר הנ"ל ונותן להם תוקף של החלטה, פרט לנושאים שיפורטו לקמן."

ובהמשך, בסעיף י"ט, נאמר כך:

"בית הדין דוחה עמדת האב שנטל רשות לעצמו להחליט אם יש צורך בתסקיר משלים, ובית הדין מסמיך את שירותי הרווחה ע"פ סעיף 19 ו־68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות התשכ"ב – 1962 להמשיך ולעקוב אחר מצבם של הילדים ומערכת היחסים שבינם להורים ולדווח לבית הדין בכל עת שתידרש החלטה שיפוטית בעניין. שירותי הרווחה יגישו לבית הדין תסקיר משלים בעוד שמונה חודשים." (הדגשה במקור!)

טענות המערער

טענות המערער וב"כ התמקדו בעצם ההחלטה של בית הדין האזורי לבקש תסקיר משירותי הרווחה, וביותר בהחלטה לאמץ החלטות אלו, כאשר לדעת המערער לא היה על בית הדין כלל לפעול בדרך זו. המערער וב"כ פירטו את הנקודות שבהן לדעתם שגה בית דין קמא, כפי שיפורט:

1. 1. סופיות הדיון:

לדברי המערער, בעניין זה של החזקת הילדים וכל הקשור בכך, ניתנו כבר החלטות בעבר בבית הדין האזורי בהרכבו הקודם. לדבריו, אלו "החלטות חלוטות" ולפיכך אין אפשרות שבית הדין האזורי בהרכב אחר ישנה אותן.

2. יומו של המבקש בבית הדין לא ניתן לו:

ב"כ המערער פירט כי לא ניתן לו לחקור את העו"ס. כמו כן, בית הדין קמא לא התייחס גם לטענות של המערער כי בתסקיר נפלו טעויות הן בעובדות והן בפרשנות.

3. התעלמות בית הדין קמא מהתחייבויות הצדדים בהסכם הגירושין:

לטענת המערער, על בית הדין לכבד את התחייבויות הצדדים שקיבלו עליהם בהסכם הגירושין, בכל הנוגע לנאמר שם לגבי מינוי מלווה חיצוני, שהוא יהיה הממונה על חינוך וצניעות. לדבריו, במסגרת ההסכם בית הדין נתן סמכויות לאדם מסוים, שידווח לבית הדין מי צודק ויעשה סדר בכל נושא הסדרי הראיה ובכל נושא החינוך, ולא היה על בית הדין לסטות מכך. לפיכך, לא היה על בית הדין לקבל את המלצות התסקיר ועקב כך לשנות מאומה מחלוקת הזמנים בהסדרי הראיה של האב. כמו כן טען על השינוי בקשר הטלפוני שאימץ בית הדין בעקבות הוראות התסקיר. שוב ושוב חזר על כך שבית הדין לא מינה מתאם בין הורי שגם יהיה הקובע בענייני חינוך, זאת בסתירה לנאמר בהסכם הגירושין. מאידך גיסא, טען ב"כ המערער, עבודת התסקיר והעו"ס נעשתה שלא כהוגן ושלא כדין וכלל לא היה מקום לערב את העו"ס בעניינים אלו. ב"כ המערער טען לפני בית דין קמא וחזר על כך לפנינו, נגד עצם המומחיות של העו"ס לטפל ולהבין בכל הנוגע לילדים במגזר החרדי. מתבקש מכך, לדבריו, כי חוות דעתן אינה מקצועית, בהשוואה לאפשרות לפיה היה בית דין קמא ממנה איש חינוך ממגזר זה, כפי שנקבע בהסכם הגירושין.

למעשה, טוען ב"כ המערער (שורות 153–154 בפרוטוקול):

"כל ההחלטה מנוגדת להסכם – מתחילתה לסופה – כי אם אמרנו שעל החינוך מופקד האבא עם האדם שמונה על ידי בית הדין, על הבורר נשען כל ההסכם, ואם ככה היא חיסלה את ההסכם."

הוסיף  ב"כ המערער וטען (שורות 142–144 בפרוטוקול):