פסק דין – ביחס לנתבעים 2, ו-6
בפניי תביעה ליתן צו עשה המחייב את הנתבעים להשיב לתובעת יצירת אומנות, ציור של קיסלינג, או לחילופין לשלם את שוויו של הציור בסכום של 199,080 ₪.
תחילתה של הפרשה בהגשת בקשה כנגד מר צבי נועם להורות על מינוי כונס נכסים, לצורך חיפוש ותפיסה של שני ציורים, שנמסרו למר נועם על ידי התובעת, ציור אחד של האמן מואיז קיסלינג נוף בפרובנס, ( להלן: "היצירה או קיסלינג"), וציור נוסף של האמן משה קסטל, בזלת אדומה, ( להלן: "קסטל").
לאחר מינויו של ב"כ התובעת ככונס נכסים, הסתבר, כי הציורים נשוא דיוננו, הועברו ממר נועם לנתבעים אחרים, ומשכך הוגשה בקשה לצירופם כנתבעים לתיק.
במהלך הדיון, הושבה לתובעת יצירת האמן קסטל, ומשכך הוגש כתב תביעה מתוקן ושוויה של היצירה הופחת מסכום התביעה.
לאחר שהנתבע מס' 1 לא התייצב לדיון ההוכחות, ולא מי מטעמו, ניתן פס"ד בהעדר כנגד הנתבע 1.
במועד ההוכחות, לאחר שהוגשו תצהירים, הסתבר כי הנתבעים, מאשרים שציורו של אמן קיסלינג הגיע לידי הנתבעים 2, 6 ימחקו הנתבעים 3, 4, 5, 7, ו-8, ולפיכך בפסק דיני זה נותר לדון בטענות הצדדים, התובעת מחד גיסא והנתבעים 2, ו-6 מאידך גיסא, וביחס ליצירה של האמן קיסלינג בלבד.
מטעם התובעת העידו התובעת בעצמה, ומר אלי כוהן, ומטעם הנתבעים העידו הנתבע 2 בעצמו, ומר נחמני. באי כוח הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה ומשכך ניתן פס"ד זה.
טענות התובעת:
התובעת טוענת, כי באפריל 2009, מסרה למר נועם כמתווך שתי יצירות אומנות לשם מציאת קונה.
לדבריה, לאחר שחלפו מספר חודשים והיא נוכחה לדעת כי מר נועם לא מדווח מה עלה בגורל היצירות, פנתה אליו שאז הסתבר כי היצירות אינן בידיו של מר נועם.
לדבריה במהלך הדיון בביהמ"ש התברר, כי היצירות הועברו על ידי מר נועם לנתבעים 2, ו-6, ( להלן: "הנתבעים"), כאשר הללו מכרו את היצירה למר נחמני, בעוד שהיא לא מקבלת את תמורתה.
לטענת התובעת, לאחר הדיון בביהמ"ש לא קיימת מחלוקת עובדתית באשר לגורל היצירה, שכן הנתבעים אישרו, כי היצירה הגיעה לבית המכירות שלהם.
לטענת התובעת, מרגע שהנתבעים אישרו כי יקבלו לידיהם את היצירה, עובר הנטל עליהם להוכיח מה נעשה עמה, בכמה נמכרה, ואת העובדות שהובילו להעברתה לגורמים שלישיים. התובעת טוענת, כי כל גרסתם קרסה ולכן יש לקבל את התביעה, ולחילופין, גם אם טענותיהם העובדתיות תתקבלנה, הרי יש לקבל את התביעה, משום שהם אינם עומדים בתנאי תקנת השוק.
טענות הנתבעים:
הנתבעים טוענים, כי אין כל קשר ישיר חוזי בין התובעת לבין הנתבעים, וכי הנתבעים מעולם לא התחייבו כלפי התובעת באיזה התחייבות, ולאיזה תשלום.
הנתבעים טוענים, כי מר נועם מסר להם את היצירה וזאת כנגד תמונה אחרת שלקח, ולמעשה כל שהיה מבחינת הנתבעים היה החלפת תמונות דבר שהנו מקובל וידוע ונהוג בין בתי מכירות וגלריות שונים.
הנתבעים טוענים, כי אם נבחן את עילות התביעה, הרי לא ניתן לטעון כלפיהם כי החזיקו ביצירה שלא כדין, וזאת משום שהם החזירו למר נועם המתווך, שווה ערך, יצירה אחרת.
הנתבעים טוענים, כי לא ניתן לטעון כלפיהם כי התעשרו שלא כדין, וזאת משום שחלף היצירה שקיבלו ממר נועם מסרו יצירה אחרת, ולכן לא הייתה מבחינתם כל התעשרות.
הנתבעים טוענים, כי לא ניתן לטעון כלפיהם ולהשגת גבול גזל ועיכוב נכס שלא כדין, וזאת משום שמדובר במצב שגרתי של ביצוע עסקאות בשוק האמנות, שבמסגרתם מוחלפות תמונות, או נמכרות ונמסר כנגדם שווה ערך בכסף או בחלפו של כסף, ובענייננו, כנגד היצירה נשוא הדיון קיבל נועם יצירה אחרת.