בורנקוב נ' שימונוב ואח'

פסק דין

רקע וטענות הצדדים

בפניי מונחת תביעתה של גב' בורנקוב נטליה ילידת 1972 (להלן: "התובעת") לפיצויים בגין תאונה שארעה לה ביום 31.1.10 עת שנסעה באוטובוס, אשר בלם בפתאומיות והתובעת נפלה על רצפת האוטובוס ועליה נפלו נוסעים נוספים (להלן :"התאונה"). האוטובוס היה מבוטח על ע"י איילון חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת").

ד"ר משה פריטש מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי, קבע כי לתובעת נותרה נכות צמיתה בשיעור של 9%. לאחר שהצדדים הגישו תחשיבי נזק מטעמם, הצעתי ביום 16.5.12 לצדדים כי ינסו להגיע להסדר פשרה על בסיס הצעת בית המשפט. משהודיעו הצדדים כי לא מקבלים את הצעת בית המשפט לא היה מנוס מלהכריע בתיק זה לפי העיקרון של "ייקב הדין על ההר" (מסכת סנדהרין דף ו' עמוד ב'). קבעתי את התיק לדיון הוכחות וביום 20.3.13 העידה התובעת עצמה, וכן העיד מר אריה גורסטיין. הצדדים בקשו לסכם את טענותיהם בכתב, התובעת הגישה סיכומיה ביום 24.4.13 ואילו הנתבעת הגישה את סיכומיה ביום 15.7.13.

ב"כ התובעת המלומד טוען שהתובעת ביום התאונה, עת שנסעה באוטובוס, אשר בלם בפתאומיות, נפלה על רצפת האוטובוס ועליה נפלו נוסעים נוספים. ממקום התאונה הוחשה התובעת לבית חולים "וולפסון" באמצעות אמבולנס, ומאחר ובזמן התאונה הייתה בחודש השישי להריונה, אושפזה באגף נשים ויולדות, שם אובחנו חבלות ושטפי דם בגפיים ובעכוז.

התובעת שוחררה לאחר יומיים, בהמלצה להמשך מעקב אורתופדי, מעקב רופא נשים ומנוחה. בהמשך טופלה התובעת גם בטיפולי פיזיותרפיה (נספח ב לכתב התביעה).

התובעת נבדקה ע"י ד"ר משה פריטש מומחה לכירורגיה אורתופדית מטעם בית המשפט, אשר קבע כי נותרה לה נכות צמיתה בשיעור של 9% לפי חלקיות סעיף 37(7)ב לקובץ תקנות המל"ל.

ב"כ הנתבעת המלומד לא הכחיש את התאונה, אך חלק על סכום הפיצוי, ועל רכיביו, ובכלל על הנכות התפקודית, וכי לתובעת לא נגרמו נכויות פונקציונאליות גם לא מבחינה ספורטיבית.

דיון והכרעה

משאין מחלוקת בין הצדדים בדבר חבותה של הנתבעת לתאונה, אעבור לדון עתה בשאלת הנכות והנזק.

הנכות הרפואית והתפקודית

ד"ר משה פריטש מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי, בדק את התובעת וקבע כי לתובעת נותרה נכות צמיתה בשיעור של 9%.

ד"ר משה פריטש לא זומן לעדות. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי במכלול ראיותיהם, אינני מוצא לסטות ממסקנותיו וקביעותיו של המומחה הרפואי. אינני סבור כי עמדה בפני המומחה הרפואי תשתית לקביעת נכות כפי שהתובעת טוענת, ובהתאם לכך ולאור שאר הראיות לא ראיתי לסטות מקביעותיו של המומחה מטעם בית המשפט.

המומחה הרפואי קבע את שקבע בהסתמך על המסמכים והחומר הרפואי הרלוונטי שעמדו בפניו, התרשמתי כי מסקנתו של המומחה מבוססת כדבעי והיא התקבלה לאחר בחינה ושקילה של מכלול הנסיבות הרלוונטיות.

משכך אני מקבל את הנאמר בחוות דעתו, וקובע כי נכותה הרפואית של התובעת הינה בשיעור של 9 %.

התובעת טענה כי נכותה התפקודית היא יותר מנכותה הרפואית, ואילו הנתבעת טענה כי נכותה התפקודית של התובע הינה נמוכה מנכותה הרפואית, ואפילו כלל לא נגרם לתובעת נכות תפקודית. התובעת לא שכנע אותי שפגיעתו התפקודית עולה משיעור זה והנתבעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח שנכותו התפקודית נמוכה משיעור זה. לפיכך ומונחה על ידי הפסיקה לפיה בדרך כלל הנכות הרפואית משקפת נאמנה את הנכות התפקודית (ראה למשל ע"א 3049/93 גירגיסיאן נ' רמזי ואח' פ"ד נב(3) 792), הנני קובע נכות התפקודית של התובעת תהא בגובה 9%.

הפסד שכר לעבר לעתיד

ככל שמדובר בעבר, עסקינן בנזק מיוחד אשר יש להוכיחו בראיות של ממש, וכפי שנפסק:

"באותם המקרים בהם לאור טבעו ואפיו של הנזק ניתן להביא נתונים
מדוייקים, על הנפגע - התובע לעשות כן ומשנכשל בנטל זה לא ייפסק