בוסקילה נ' מדינת ישראל

פסק דין חלקי והחלטה

1.זוהי בקשת הנתבעת להורות על מחיקה על הסף של העילה המתייחסת לטענת התובעת בדבר הפרת הוראות חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין) התשנ"ז – 1997 (להלן: חוק הגנה על עובדים), כפי שהובהרה על ידי התובעת בדיון המוקדם מיום 16/6/10, מפאת התיישנות התביעה.

2. הבקשה הועברה לתגובת התובעת המתנגדת למבוקש הן מן הטעם שבית הדין לא יורה על סילוק תביעה על הסף על נקלה והן מן הטעם שלטענתה המועד הקובע למניין תקופת ההתיישנות הוא מן המועד שבו התקבלה החלטת מבקר המדינה בעניינה, שאו אז הבינה כי פוטרה שלא כדין, מה גם שהתובעת לא היתה מודעת לזכויותיה ועל כן לטענתה, חלות עליה הוראות סעיף 8 לחוק ההתיישנות.

עוד טוענת התובעת כי אין למנות את מועד ההתיישנות ממועד הגשת התלונה על ידיה, בפרט כך שעה שמדובר בהתנכלות מתמשכת, מה גם שלשיטתה אין מקום להורות על סילוק התביעה על הסף בשלב זה שכן על פי הפסיקה נפסקו לעובד פיצויים לפי חוק זה הגם שנקבע כי התביעה התיישנה.

3.לאחר עיון בטענות הצדדים, הפסיקה אליה היפנו ונימוקיהם, נחה דעתנו כי דין הבקשה להתקבל, ונבאר.

4.סעיף 5 לחוק הגנה על עובדים, קובע כדלקמן:

"לא יזדקק בית- הדין האזורי לעבודה לתביעה בשל הפרת הוראות חוק זה שהוגשה לאחר שחלפו שנים עשר חודשים מיום שנוצרה עילת התביעה".

בע"ע 259/06 רפי רותם - מדינת ישראל-משרד האוצר (פסה"ד מיום 20/9/07), עמד בית הדין הארצי לעבודה על התכלית שביסוד הוראות החוק, ובכלל זה קבע כי אחד מהתנאים המוקדמים והמצטברים של ההוכחה הלכאורית הנדרשת מן העובד לקיום הקשר הסיבתי בין התלונה לבין הפגיעה בתנאי עבודתו הוא "דרישת סמיכות זמנים עד שנה אחת בין הגשת התלונה לרשות המוסמכת לבין הגשת התובענה לבית הדין בגין פגיעה בעובד, עקב אותה תלונה".

על דברים אלו חזר בית הדין הארצי בבר"ע 123/09 צביה הכספי – עירית אילת (פסה"ד מיום 4/3/09).

5.הנה כי כן, ובניגוד לסברת התובעת, המועד הקובע להיווצרות עילת התביעה לעניין סעיף 5 לחוק, הוא מועד הגשת התלונה לרשות המוסמכת, אשר בעטיה פגע המעביד בעובד, ולא כל מועד אחר, ולא כל שכן שלא המועד בו קיבל מבקר המדינה את תלונתה של התובעת.

בענייננו, אין חולק כי התלונה אשר בעטיה לשיטת התובעת שונה היחס כלפיה והחלו להתנכל לה, הוגשה על ידיה ביום 15/10/06 (ראה: סעיף 4 ונספח ב' לכתב התביעה).

אף אין חולק כי התובעת קיבלה הודעת פיטורים ביום 9/4/08 וכי פיטוריה נכנסו לתוקף ביום 17/5/10.

כשם שאין חולק כי כתב התביעה שבנדון הוגש ביום 14/7/09, ואף זאת מבלי שננקבה בו עילת התביעה מכח החוק, כאשר רק בדיון מיום 16/6/10 הבהירה התובעת כי היא מכוונת לעילה מכח חוק זה.

6.משכך הם פני הדברים, אין זאת אלא שעל פי ההלכה שפירשה סעיף זה לחוק והנתונים העובדתיים שאינם שנויים במחלוקת בתיק זה, חלפו מעל 12 חודשים, בין מועד הגשת התלונה ע"י התובעת לרשות המוסמכת לבין מועד הגשת התובענה לבית הדין בגין הפגיעה הנטענת בה עקב אותה תלונה, ולמעשה חלפו שנתיים ו-3 חודשים בין מועד הגשת התלונה לבין מועד הגשת כתב התביעה המקורי לבית הדין (בטרם הובהרה עילת התביעה מכח החוק), באופן שאינו מאפשר לבית הדין להיזקק לרכיב זה לכתב התביעה המבוסס על הפרת הוראות חוק הגנה על עובדים.

לא למותר יהיה לציין, כי אפילו היינו רואים את מועד כניסת הפיטורים לתוקף כמועד היווצרות העילה לעניין סעיף 5 לחוק (ולא כך קבענו ולא כך קבע בית הדין הארצי לעבודה), הרי שאף אז חלפו מעל 12 חודשים, בין מועד כניסת הפיטורים לתוקף לבין מועד הגשת התובענה שבנדון לבית הדין.

7.אי לכך ולאור הוראות סעיף 5 לחוק, אין בידינו להיזקק לרכיב זה לכתב התביעה המבוסס על הפרת הוראות חוק הגנה על עובדים, משחלפה התקופה שקבע המחוקק בין מועד היווצרות העילה לבין מועד הגשת התביעה לבית הדין, ודינו סילוק על הסף.

לעניין זה נוסיף, כי אין בידינו לשעות לטענות התובעת בכל הנוגע לתחולת הוראות סעיף 8 לחוק ההתיישנות על ענייננו.

הוראות סעיף 8 לחוק ההתיישנות שכותרתן "התיישנות שלא מדעת" עוסקות בנסיבות בהן "נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן" שאו אז תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה.

מעצם מהותן, הוראות אלו אינן ישימות לעניין חוק הגנה על עובדים, ולו מן הטעם שעילת התובענה לעניין חוק זה נוצרת על ידי מעשה של התובע, היינו הגשת התלונה, ועל כן לעניין חוק הגנה על עובדים לא ייתכן מצב בו ייעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה.

אף אין בידינו לשעות לטענת התובעת לפיה גם אם לא עמדה בתנאי סעיף 5 לחוק, אין מקום להורות על סילוק רכיב זה לכתב התביעה על הסף ויש לדון בטענת הנתבעת שבנדון במסגרת בירור התובענה בכללותה, שכן ניתן לפסוק פיצויים על עוגמת נפש מכח החוק גם אם התביעה התיישנה.