בונדה ואח' נ' תשב"ץ - משאבי אנוש שרותי סיעוד בע"מ

פסק דין

1.בפני תביעה שהגישו התובעים כנגד הנתבעת, חברה להשמת כוח אדם, לתשלום סך של 6,000 ₪ בגין הפרת התחייבויותיה במסגרת התקשרות להשמת עובדת זרה לטיפול באבי התובעים (להלן:"האב").

2.אין חולק כי התובעים התקשרו עם הנתבעת להשמת עובדת זרה אשר תסייע

לאב (להלן:"העובדת") ושילמו לנתבעת דמי התקשרות חודשיים בסך של 70 ₪. העובדת עבדה במשך 4 שנים וכאשר יצאה לחופשה במהלך עבודתה, פנו התובעים לנתבעת בבקשה לקבל עובדת חלופית וכן פנו להשמת עובדת אחרת לאחר שהעובדת הודיעה להם על עזיבתה.

לטענת התובעים הפרה הנתבעת את התחייבותה לביקור של עובדת סוציאלית בבית האב בארבע הזדמנויות בשנה. כמו כן טענו כי הנתבעת לא פעלה כמתחייב בניסיון למנת לספק להם עובדת חלופית, בעת שהעובדת יצאה לחופשה או לאחר שהודיעה על עזיבתה.

הנתבעת טענה מנגד כי העובדת עבדה בבית המשפחה במשך 4 שנים לשביעות רצונם המלאה וכלל הצד המנהלי הכרוך בהעסקתה טופל על ידה במלואו . הנתבעת כפרה כי לא היה ליווי של עו"ס כמתחייב ובהקשר זה טענה בנוסף כי לאור חוזר ממונה (סיעוד ארצי) במשרד הפנים, המדובר בשני ביקורים לשנה, אשר רק אחד מהם מחוייב להתבצע על ידי עו"ס. עוד טענה הנתבעת, כי התובעים פנו למשרדה פרק זמן ממושך מידי טרם יציאת העובדת לחופשה ועל כן הורתה להם לשוב ולפנות אליה בהמשך ואולם בינתיים, מצאו עובדת חלופית בעצמם. כמו כן טענה הנתבעת כי נעשה ניסיון לספק עובד חלופי ממין זכר, בעת שהעובדת הודיעה על עזיבתה, מחמת מצבו הרפואי המורכב של האב ואולם האב סירב לכך.

דיון

התובעים טוענים למעשה להפרה יסודית של הנתבעת את הסכם ההתקשרות ולנוכח כך הינם עותרים להשבת כלל הכספים ששולמו על ידם ובעיקר כדמי התקשרות חודשיים, במהלך כל 4 שנות העבודה של העובדת. במהלך הדיון חזרו בהם התובעים מעתירתם לקבלת התשלום ששולם לחברת השמה אחרת, בעבור עובדת חלופית שכן הוברר להם כי סכום זה אמור היה להיות משולם על ידם בכל מקרה.

נטל הראיה רובץ על התובעים. לא הוצג בפני בית המשפט כל מסמך התקשרות בכתב בינם לבין הנתבעת או כל ראיה אחרת שיהא בה כדי לתמוך בטענותיהם בדבר מחויבויותיה במסגרתה. לכתב התביעה צורף אך מסמך אשר נטען כי הוצא מאתר "רעות אשל" ואולם גם בו לא באו לידי ביטוי כלל ההתחייבויות הנטענות.

אין חולק כי הנתבעת השימה לתובעים את העובדת אשר עבדה בבית אבי התובעים במשך 4 שנים לשביעות רצונם. לא נטען באשר לאי מילוי חובותיה של הנתבעת ככל הנוגע לצד המנהלי של העסקת העובדת ועל כן לא ניתן לקבוע כי לא סופק כל שירות, באופן שיזכה את התובעים, על פני הדברים, בהשבה מליאה של כלל דמי ההתקשרות ששילמו במסגרתו.

גם לגרסת התובעים, היה על הנתבעת לנסות ולמצוא עובדת מחליפה בעת יציאת העובדת לחופשה או עובר לעזיבתה את מקום העבודה .

אין חולק כי התובעים פנו אל הנתבעת למציאת עובדת מחליפה כחודשיים טרם יציאת העובדת לחופשה. הם התבקשו לשוב ולפנות אליה בסמוך למועד המיועד שכן לא ניתן למצוא עובדת מחליפה טרם כך. ואולם עד לאותה העת מצאו התובעים מחליפה בלא צורך בעזרתה של הנתבעת.

באשר למציאת עובדת חלופית טרם עזיבת העובדת את עבודתה, גם לשיטת התובעים נערכו ניסיונות מצידה של הנתבעת לאתר עובד חלופי , באמצעות פניה למשרד הפנים, הגם שלא צלחו.

משכך לא ניתן לקבוע כי הנתבעת הפרה את תנאי ההתקשרות ולא עשתה כל ניסיון למצוא עובדת מחליפה כפי שהתבקשה.

הנתבעת לא חלקה על כך כי היה על עובד סוציאלי מטעמה לבקר בבית האב ואולם טענה כי לאור חוזר ממונה (סיעוד ארצי) במשרד הפנים, המדובר בשני ביקורים לשנה, אשר רק אחד מהם מחויב להתבצע על ידי עו"ס והשני יכול שיתבצע על ידי נציג אחר מטעמה.

הנתבעת הציגה מספר דו"חות כהוכחה לביקורים שנערכו על ידי עובד סוציאלי מטעמה. ייאמר כי זה המתייחס לביקור טרום השמה מוטל בספק, לנוכח המועד הנקוב בו, זמן רב לאחר שהחלה העובדת בפועל את עבודתה אצל האב. התובעים העלו תהיות באשר לתוכן הדו"חות הנוגע למצבו הפיסי, מנטאלי או בריאותי של האב ואולם לא הובאו כל ראיות מצידם להוכיח אותן.

גם אם לא קיימה הנתבעת את התחייבותה לעניין ביקורי עובד סוציאלי הרי שמהראיות התברר שהתובעים לא הלינו על כך במשך כל השנים ויתירה מכך אף ביקשו לחדש את ההתקשרות עם הנתבעת בהשמת עובדת זרה חלופית. בהתנהגות זו גלומה הסכמתם לאופן התנהלות זה של הנתבעת וגם אם היתה להם טענה כלשהי הרי שייחשבו כמי שויתרו עליה.

לאור סך כל האמור לעיל אני מורה על דחיית התביעה ולפנים משורת הדין ללא צו להוצאות.

ניתן היום, י"א חשון תשע"ב, 08 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים.