החלטה
1.בפני התנגדות לביצוע שיק ע"ס 41,465 ש"ח, שהוגש לביצוע בהוצאה לפועל על ידי המשיב, עוה"ד אילן בומבך, נגד המבקש, מר אלי אביעד.
2.על פי ההתנגדות, ניהל בנו של המבקש, מר רן אביעד ("רן"), הליך של בוררות בפני המשיב, נגד אחד, עמוס מור. כתנאי לשחרור פסק הבורר, דרש המשיב את תשלום מלוא שכרו. לפיכך, שילם לו רן ביום 16.9.08 את שכרו המלא (41,465 ש"ח) ב-4 שיקים, לזמ"פ 20.9.08 עד 20.12.08 – ואלה נפרעו כולם. השיק נשוא תיק זה (להלן – "השיק") נמסר במקביל, להבטחת פרעון 4 השיקים. משנפרעו – על המשיב להחזיר את השיק למבקש.
להוכחת טענותיו, מפנה המבקש למכתב הדרישה של המשיב מיום 18.8.08, שם נכתב, כי הוא מחייב את בעלי הדין ב-100 שעות עבודה ביחד (50 שעות כל צד), ומאחר והתעריף שנקבע בהסכם הבוררות הוא 100$ לשעת עבודה לכל צד, הרי הסכום הכולל הוא 10,000$ ומע"מ, השווה לסכום ששולם בפועל.
3.ההתנגדות נתמכה בתצהיריהם של המבקש ושל רן, ושניהם נחקרו. התברר מחקירת רן, כי זמן הפרעון של השיק הראשון היה 16.9.08 ולא 20.9.08. מכאן, כי השיק הראשון נועד לפרעון בו ביום. הוא התקשה להסביר מדוע, אם כך, היה שיק הבטחון (כנטען) על מלוא סכום 4 השיקים, ולא רק על 3 השיקים המעותדים.
4.מסיכום טענות הצדדים ברי, כי המשיב מבקש לטעון, שיש להבין את מכתבו מיום 18.8.08 כמתייחס לסך כולל של 20,000$, שכן ההסכמה היא ל-200$ לשעה, זאת בניגוד לעמדת המבקש, כי אם נקבע שכל שעת עבודה היא 100$ לכל צד, והמשיב דרש 50 שעות עבודה מכל צד, הרי שכל צד צריך לשלם 5,000$, דהיינו: 10,000$ בסך הכל. פרשנותו של המבקש מתחזקת, לדידו, לאור ההסכמה שהוא מייחס למשיב, לקבל את התשלום בפריסה כפי שנעשה, ביחד עם שיק ביטחון. מובן, כי עצם ההסכמה שנויה במחלוקת, אולם בשלב דיוני זה יש לבחון רק את גרסת המבקש, שכן ההלכה היא (ע"א 248/89 החברה הכללית למוסיקה נ. Warner Home Video, פד"י מ"ו (2) 273, בעמ' 277-278), כי:
"אכן, הדין הוא כי בתביעה המוגשת בסדר דין מקוצר יש ליתן לנתבע רשות להתגונן, כל אימת שיש בתצהירו כדי להצביע על הגנה לכאורה, ולו בדוחק, מפני התביעה...
"בשלב בחינת הבקשה למתן רשות להתגונן בית המשפט אינו בודק את מהימנות הנתבע או את הראיות לגופן, אלא בוחן הראיות על פניהן, כפוף למה שמתגלה בחקירה שכנגד על האמור בתצהיר.... [על הנתבע] לטעון את העובדות המבססות את הגנתו. עובדות אלה, אם עברו את מכשול החקירה הנגדית, מוחזקות כנכונות, ובית המשפט בוחן על יסוד הנחה זו, אם קיימת אפשרות שהנתבע יזכה במשפט, אם יתברר המשפט בסדר דין רגיל. יפים לכאן דברי בית המשפט בע"א 469/87, אשר בהתייחס להלכה הנ"ל אמר, בעמ' 121:
'אך יש להוסיף ולהדגיש, כי באומרנו "בהנחה שהעובדות נכונות" אין כוונתנו להנחה בעלמא. כך, למשל, יכול שההנחה העובדתית שטוענים לה תקרוס לחלוטין בעת החקירה הנגדית של המצהיר... כך גם יכול שההנחה העובדתית הנטענת תקרוס אל מול חומר הראיות כולו, כפי שהובא לפני בית המשפט, וזאת כאשר בחינתו של החומר אינה מצריכה לבחון שיקולי מהימנות, וכאשר אין אנו נדרשים להכריע בין גירסאות נוגדות, אלא עניין לנו בגירסה אחת, המופרכת מעצמה'."
5.לא ניתן לקבוע, כי גרסת המבקש הופרכה מאליה. אמנם, לא היו בפי המבקש הסברים משכנעים להעדר תגובתו למכתב דרישה מאוחר יותר שקיבל מהמשיב (אם כי בהמשך החקירה גם ניסה לטעון כי לא בטוח אם קיבל אותו בכלל), והגרסה עצמה מעוררת קשיים, למשל נוכח מועד פרעון השיק הראשון, כנזכר לעיל. עם זאת, אין בתהיות אלה כדי לדחוק את ההגנה שבפי המבקש אל מעבר לגבולות אותה "הגנה לכאורה, ולו בדוחק", כלשון בית המשפט העליון לעיל.
6.מכאן, כי דין הבקשה להתקבל. אני נותן, איפוא, למבקש רשות להתגונן בפני התביעה השטרית. הוצאות הבקשה, בסך של 1,800 ש"ח בצירוף מע"מ, תשולמנה לפי תוצאות ההליך העיקרי.
7.לאור סכום השיק, יידון התיק בסדר דין מהיר.
המשיב יגיש השלמת מסמכים מטעמו, בהתאם להוראות תקנה 214 ב1 לתקנות סדר הדין האזרחי, בתוך 30 יום, עם העתק ישירות למבקש.
המבקש יגיש השלמת מסמכים מטעמו בהתאם להוראות אותה תקנה, בתוך 30 יום מקבלת מסמכי המשיב, עם העתק ישירות למשיב.
תצהירי עדות ראשית יוגשו בו זמנית בתוך 30 יום מהגשת מסמכי המבקש.
המזכירות תקבע את התיק לישיבה מקדמית בהתאם.
ניתנה היום, י' תמוז תש"ע, 22 יוני 2010, בהעדר הצדדים.