בוכניק נ' פניקס הישראלי בע"מ - חברה לבטו

החלטה

בתיק זה הוגשה בקשה לפסלות,.

התובענה הוגשה על ידי המשיבה. ניתנה על ידי החלטה הדוחה את בקשת רשות להתגונן מטעם הנתבעת/המבקשת, הנתבעת הגישה ערעור לביהמ"ש המחוזי, והערעור התקבל, וביהמ"ש המחוזי הורה על שמיעת התיק לגופו.

משכך הוגשה בקשה לפסילתי מלשמוע את הדיון בתיק זה.

לאחר הגשת הבקשה, התקיים דיון ביום 15.2.12, במסגרת הדיון התייחסתי לבקשה, הצגתי לבאי כוח הצדדים המלומדים את פסק דינו של ביהמ"ש העליון שניתן במקרה אחר, שבו פסלתי את עצמי מלדון בתיק לאחר שקבעתי בפס"ד חלקי ממצאים עובדתיים באשר למהימנותו של אחד העדים המרכזיים, וביהמ"ש העליון קבע באותו העניין שאין המדובר בטעם המצדיק פסילה, וכך קבע ביהמ"ש העליון, בעניין עא 4295/10 אנקר עוזי בע"מ נ' מעוז דניאל חברה קבלנית בע"מ (פורסם בנבו):

"לאחר שעיינתי בערעור על נספחיו ובהחלטות בית משפט השלום, לרבות ההחלטה בדבר פסילתו מלהמשיך ולדון בתביעה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל. אכן, כשמדובר בפסילה עצמית של שופט, יש לתת משקל לתחושותיו של השופט הסבור כי לא ראוי שיידון בתיק (ע"א 7573/08 פלונית נ' פלונית (לא פורסם, 18.12.2008)). ואולם, מן האמור בהחלטת בית המשפט עולה כי אף הוא לא סבר כי קיימת עילת פסלות לגופה, וכי החלטתו לפסול עצמו מונעת "אך מתחושות סובייקטיביות של המשיבה. חרף זאת, פסל עצמו מלדון בתביעה. כבר נקבע בעבר כי לא רגישותו הסובייקטיבית של בעל דין היא הקובעת אלא השאלה היא האם הוכחה אפשרות ממשית, מבחינה אובייקטיבית, של משוא פנים בניהול המשפט (השווה: ע"א 10509/08 פלונית נ' פלוני (לא פורסם, 3.3.2009); ע"א 2852/08 עמרם מצנע נ' ויסולי אביעד, עו"ד (לא פורסם, 19.5.2008)). הטעמים שבהם נקב בית המשפט, למניעת תחושות של חוסר צדק ומראית עין מצד המשיבה, אינם מצדיקים את פסילתו (ע"א 4227/08 חיים ליבוביץ נ' שבתאי מיכאל (לא פורסם, 31.10.2007). כפי שנפסק בעבר, הזכות לשבת בדין היא גם החובה לעשות כן, ובהעדר חשש ממשי למשוא פנים, אין כל מקום לפסילה עצמית מלשבת בדין, אך בשל תחושתו הסובייקטיבית של צד להליך וכדי להסיר חשש מליבו (ע"א 10484/07 מאגנוס הנדסה ואחזקה בע"מ נ' אינגביר הנדסה בע"מ (לא פורסם, 10.3.2008). במקרה דנן לא מתקיים חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט, המצדיק אובייקטיבית את פסילת בית המשפט לפי המבחנים שנקבעו בפסיקה. לכך יש להוסיף את עיתוי הגשת הבקשה, את העובדה שהמשיבה לא ביקשה להחליף מותב עם החזרת הדיון לבית המשפט, ואת העובדה כי בית המשפט פסק לטובת המשיבה בעילה בה נתן לה רשות להתגונן. אין בחוסר שביעות רצונה של המשיבה מהחלטות שניתנו בעבר על ידי בית המשפט, גם אם מבוססות על התרשמותו אותה עת מהעדים שהופיעו בפניו, כדי להצדיק פסילת בית המשפט מלהמשיך ולדון בעניינה של המשיבה. "

לאחר הדיון הוגשה תגובה מטעם ב"כ התובעת, וניתנה על ידי החלטה ביום 20.2.12 כך:

"ב"כ הנתבעת יודיע לביהמ"ש עמדתו בנוגע לטענת הפסלות לאור ההחלטה שניתנה על ידי מותב זה ובוטלה על ידי ביהמ"ש העליון כפי שהוצג לצדדים בדיון."

ב"כ הנתבעת לא הגיב בהתאם להוראות התקנות בתוך 10 ימים או על פי החלטתי, והדיון נמשך, מתוך שסברתי שהנתבעת חוזרת בה מהבקשה לפסילה, ונשמעו העדים ואף הוגשו סיכומים.

אלא שבמסגרת הסיכומים, טען ב"כ הנתבעת כי בקשתו לפסילה לא נדונה ועדיין תלויה ועומדת, ומשכך ניתנת על ידי החלטה. בנסיבות העניין, כאשר עסקינן בתובענה שבמסגרתה ניתנה על ידי החלטה הדוחה את הבקשה לרשות להתגונן, מנימוקים בעיקר משפטיים, ביהמ"ש המחוזי החזיר את התיק לשולחני לדיון וביטל את ההחלטה הנודעת לרשות להתגונן וקבע כי קיימות טענות עובדתיות שעל ביהמ"ש לשומען, וכך נעשה, לאחר שהנתבעת לא הגישה תגובה לתגובה, ולא נתנה כל הודעה כפי החלטתי, ולאחר שהתיק נשמע בפועל לגופו של עניין עד לשלב הסיכומים מבלי שעלתה בשנית טענת הפסלות, וביהמ"ש הניח, כי לאור פס"ד שצוטט לעיל הנתבעת אינה עומדת על טענתה, אני סבורה כי בנסיבות העניין אין מקום לפסול עצמי.

אני דוחה את הבקשה.

לשאלת ההוצאות אדרש במסגרתה פס"ד.

התובעת תואיל להגיש סיכומי תשובה, ופס"ד יינתן בהתאם בהקדם האפשרי.

ניתנה היום, י"ז אדר תשע"ג, 27 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.