בוטבול נ' פורת ואח'

החלטה

זוהי בקשת המשיבים לביטול צו עיקול שניתן במעמד צד אחד. בכתבי הטענות ובדיון עלו מספר שאלות. אתייחס אליהן להלן:

טענת חוסר סמכות עניינית – התביעה שהוגשה היא תביעה כספית בגין הפרת חוזה. לא התבקשו סעדים של פירוק שיתוף, מתן חשבונות וכדומה. כידוע, הסמכות לדון בתובענה נקבעת על פי הסעד המבוקש, וסעד זה הוא בסמכות בית משפט השלום.

גם על פי אופי ההתקשרות בין הצדדים, מן הראיות שהובאו בשלב מקדמי זה אני מסופקת אם מדובר במקרה זה בשותפות על פי פקודת השותפויות, וסביר בעיני כי מדובר בהתקשרות לניהול משותף של עסק, שאינה עונה על הגדרת שותפות.

עילת תביעה וסיכויי תביעה – בין הצדדים נכרת הסכם לתפעול משותף של החנות נשוא התביעה במשך תקופה מסויימת (להלן: ההסכם). ב"כ הנתבעים תקף נחרצות את ההסכם וכינה אותו הסכם לתשלום דמי חסות, כיון שלטענתו על אף שהתובע לא תרם דבר למיזם, הובטחו לו בחוזה הכנסות ממנו.

אין זה השלב להכריע בשאלת מעמדו של ההסכם, כיון שהתמונה שבפני חלקית ביותר. עם זאת אציין כי לטענת התובע הוא "תרם" לחוזה זכות בלעדיות שהיתה לו כלפי הנהלת הקניון להפעלת חנות לאביזרי אורטופדיה, וכנגד תרומה זו זכה להכנסות, כך שהחוזה בכללו אינו בלתי סביר. עוד אציין כי טענות המשיב לפיהן התקשר בהסכם בשל איומים שהופעלו נגדו היו כלליות, ואינן מתיישבות עם העובדה שנוהל משא ומתן לגבי תנאים שונים של החוזה. על מנת לבסס טענות כה חמורות של כפיה ועושק בהתקשרות בחוזה, יש לעמוד ברף ראייתי גבוה. גם בשלב מקדמי זה היה על המשיב להראות דבר מה מעבר לאמירות סתמיות גרידא, ובהעדר כל ראיה לא ניתן לייחס משקל של ממש לטענות הכפיה והעושק בהתקשרות בחוזה.

הבקשה להטלת העיקול הזמני התבססה בעיקר על כוונת המשיבים למכור את מלאי החנות, באופן שהפסיק את ניהול החנות על ידי המשיבים, וממילא הביא לסיום את החוזה בין הצדדים. מכירה כזו מהווה לכאורה הפרה של ההסכם, בעיקר כשהיא נעשית ללא ידיעתו של המבקש.

קיומה של עילה להטלת עיקול – הכבדה על מימוש פסק הדין שיינתן – מכירת מלאי החנות, שמשמעותו הברורה היא הפסקת הפעלת החנות על ידי המשיבים, באופן שאינו מתיישב עם ההסכם בין הצדדים, מעלה חשש להברחת נכסים, והיא שהביאה למתן צו עיקול זמני נגד המשיבים.

בבקשה לביטול העיקול הזמני צורף מכתב מיום 28.2.10 ששלח ב"כ הנתבעים לתובע לאחר שהצדדים הסתכסכו בנוגע לדרך ניהול החנות. במכתב טענו המשיבים כי המבקש הפר הפרה יסודית את ההסכם ביניהם, והמשיבים נתנו הודעת ביטול להסכם. כמו כן דרשו מהמבקש להדיר רגליו מהחנות.

ב"כ המבקש טוען כי במכתב זה יש לראות הודעה למבק על הכוונה להעביר את החנות לאחר. אינני מקבלת את הטענה, שכן אין במכתב דבר וחצי דבר בנוגע לכוונה למכור את מלאי החנות ולהעבירה לאחר. ההפך מכך, התביעה מהמבקש ומאשתו להדיר רגליהם מהחנות עשויה להעיד דוקא על כוונת המשיבים להמשיך את הפעילות בה. על כן לא ניתן לקבל את הטענה שהמקש ואשתו ידעו מראש על כוונת המשיב לפנות את החנות ולמכור את המלאי שבה.

עם זאת, לאחר עיון בבקשת המשיבים לביטול העיקול ולאחר הדיון שהתקיים, אני סבורה שאין לייחס למכירת המלאי את המשמעות שנראה היה מלכתחילה שיש לייחס לה, מנימוקים אלו:

בבקשה להטלת צו העיקול נטען כי המשיבים העבירו לאחר את החנות, על תכולתה ועל ההשקעות שהשקיע בה המבקש. בדיון התברר כי החנות עצמה לא נמכרה אלא המלאי שבה בלבד. לגבי החנות, המבקש לא הראה כי היתה לו זכות ארוכת טווח כלשהי להחזיק בחנות. הוא נמנע מלהציג את ההסכם בינו לבין הנהלת הקניון בה עוגנה, לטענתו, זכותו הבלעדית להפעלת החנות.

כאמור, המשיב הציג מכתב בו הודיע למבקש על ביטול ההסכם ביניהם עוד מחודש פברואר 2010. לטענתו ניתנה הודעת ביטול בעל פה עוד קודם לכן. המבקש לא נקט בצעד כלשהו קודם הגשת התביעה שבפני, על אף שבמשך התקופה שקדמה לכך הצדדים לא פעלו בהתאם להסכם בין המבקש למשיב, למבקש לא היתה כל הכנסה מהחנות או קשר אליה, והלכה למעשה לא קויים ההסכם מזה זמן עוד לפני מכירת הציוד. כך שגם אם המבקש לא היה מודע לכוונה הספציפית למכור את המלאי, הרי שעובדה זו לא נפלה עליו כרעם ביום בהיר. בנסיבות אלו, לא ניתן לראות את מכירת המלאי כשלעצמה כעובדה המעידה על כוונה להבריח נכסים ועלולה לסכל את ביצוע פסק הדין.

מעבר למכירת ציוד החנות לא הוכחו עובדות נוספות המצדיקות מתן צו העיקול, ולא הוכחו אף קשיים כלכליים של המשיבים.

לאור כל האמור אני סבורה שאין הצדקה להמשך תוקפו של העיקול שהוטל.

באשר לעיקול התשלומים המגיעים מצד ג', אמנם הושגה הסכמה בעניין זה בין המבקש לבין צד ג', אולם כיון שההסכמה מתייחסת לעיקול תשלומים שעתידים להיות משולמים על ידי למשיבים עצמם תמורת החנות, הרי שלמעשה משמעות ההסכמה היא פגיעה במשיבים עצמם, ולא בצד ג'. על כן הסכמה כזו אינה יכולה לעמוד ללא הסכמת המשיבים, אשר לא ניתנה.

נוכח כל האמור אני מבטלת את העיקול הזמני שהוטל על נכסיו המשיבים. ממילא מתייתר הדיון בשאלת פקיעת העיקול.

ההפקדה שהפקיד המבקש תוחזר לו.

ניתנה היום, ב' ניסן תשע"א, 06 אפריל 2011, בהעדר הצדדים.