אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בוחניק נ' משטרת ישראל - תחנת זבולון

בוחניק נ' משטרת ישראל - תחנת זבולון

תאריך פרסום : 04/02/2014 | גרסת הדפסה
ה"ת
בית משפט השלום קריות
4919-12-13
27/01/2014
בפני השופט:
מוחמד עלי

- נגד -
התובע:
אריה בוחניק
הנתבע:
משטרת ישראל - תחנת זבולון

החלטה

1.בפני בקשת המבקש להחזרת תפוסים; יריעות דשא סינטטי שנתפסו במהלך חקירה שניהלה המשיבה בעקבות תלונה שהגיש על גניבה מבית העסק שהוא מנהל.

2.ואלה עיקר העובדות הרלוונטיות לעניין:

המבקש מנהל עסק של משתלה. ביום 30.6.12, שני אנשים שזהותם אינה ידועה, נכנסו לעסק בשעת לילה וגנבו שלושה גלילים של דשא סינטטי. מצלמות שהוצבו במקום תיעדו את מעשי הגניבה, אך כאמור לא ניתן לזהות את הגנבים שהיו רעולי פנים. בעקבות אירוע זה הגיש המבקש תלונה במשטרה שבה הוא ציין כי גם ארבעה חודשים קודם לכן אירעה גניבה וגם באותו אירוע, נגנב דשא סינטטי. המבקש הוסיף וציין בהודעתו במשטרה, כי מכר סיפר לו כי הוא יודע מי פרץ וגנב את הדשא בעבר.

ביום 6.7.12 מסר המבקש למשטרה כי הוא יודע את המקום בו מוחזקים משטחי דשא שנגנבו מעסקו, הוא הפנה את השוטרים לביתו של מר דוד חייק (להלן: חייק), אלה ערכו חיפוש בדירתו ומצאו שם דשא סינטטי.

יריעות הדשא נתפסו והוחזקו במשטרה אשר חקרה את נסיבות האירוע ובסופו של דבר המליצה לסגור את התיק מחוסר ראיות. אותן יריעות דשא הן העומדות במוקד הדיון.

3.ביום 16.8.12 הגיש המבקש בקשה להחזרת התפוסים, התקיים דיון בפני כב' השופט (בדימוס) ד"ר מ' ארגמן שהחליט, ביום 28.8.12, שלא לדון בבקשה לגופה עד אשר תושלם החקירה.

המבקש הוסיף והגיש ביום 15.11.13 בקשה נוספת להחזיר את התפוסים, היא הבקשה שלפניי.

בהחלטתי מיום 2.12.13 העברתי את הבקשה לתגובת המשיבה. ביום 17.12.13 הגישה המשיבה הודעה שממנה עולה כי אין לה התנגדות להחזרת הרכוש שנתפס, אולם היא הפנתה את תשומת הלב לכך שיש שני טוענים לזכות בתפוסים: המבקש, וחייק – שבביתו נתפסו יריעות.

בהחלטתי מיום 17.12.13 הוריתי על קיום דיון במעמד הצדדים והוספתי והוריתי למשיבה לזמן את שני הטוענים לזכות ברכוש, המבקש וחייק. שני הצדדים התייצבו בפני, טענו את טענותיהם והסכימו כי בית המשפט יתן החלטה לאחר עיון בתיק החקירה. יאמר כבר עתה כי שני הצדדים- הטוענים לזכות, נחקרו במשטרה, מסרו גרסאות והמציאו מסמכים לתמיכה בטענותיהם, כך שחומר החקירה מצייר תמונה עובדתית מלאה שניתן על פיה להכריע במחלוקת.

4.מובן מהתיאור שהובא עד כה כי המבקש טוען שהיריעות הנן שלו מאחר והן חלק מגלילי הדשא שנגנבו מעסקו. חייק טוען כי היריעות שייכות לו, מאחר והוא רכשם, שילם תמורתם וכך קנה קניין בהן. שניים אוחזין אפוא, ביריעות, ונדרשת הכרעת בית המשפט - שתובא להלן.

5.עיינתי בתיק החקירה, ולאחר עיון בו ושמיעת טענות הצדדים אני סבור כי יש לבכר את זכותו של המבקש בתפוסים ולהורות על השבתם לו. הנימוקים לכך- להלן:

6.דומה כי אין ספק בכך כי מעסקו של המבקש נגנבו גלילי יריעות דשא סינטטי. הראיות שבתיק החקירה מוליכות למסקנה כי יריעות הדשא המוחזקות בידי המשיבה, הן חלק מגלילי הדשא שנגנבנו מעסקו של המבקש. אמנם, המבקש סירב לגלות תחילה, בחקירותיו במשטרה, מניין הגיע אליו המידע לפיו התפוסים שנגנבו מעסקו מוחזקים אצל חייק (ראו הודעת המבקש במשטרה מיום 11.7.2012), אולם בהודעתו מיום 14.1.2014, שנגבתה במהלך ניהול הדיון בפניי, הוא מסר נתונים מלאים כיצד זוהה הרכוש בביתו של חייק. כפי שהובא בפתח הדברים, על פי מידע זה תפסה המשטרה יריעות דשא שהיו בביתו של חייק.

גם אם לא אייחס משקל לנסיבות איתור התפוסים, קיימים נתונים נוספים המוליכים למסקנה האמורה, ברמה הנדרשת להוכחה במשפט האזרחי. המבקש ציין במשטרה וחזר והעיד בפניי כי בחלק מיריעות הדשא שנגנבו (שהם מה שנותר מגלילים מהם נמכרו יריעות) רשם בכתב ידו, בעט, בשולי הגלילים את כמות הדשא שנותרה- וזהו סימן היכר שיכול להצביע על כך שאלה אכן היריעות שנגנבו מעסקו. יתרה מכך, בהודעתו מיום 31.7.2012, נתבקש המבקש לתאר את הרכוש שנגנב מעסקו. כך הוא תיאר: "מדובר בדגמים של חברת טיטניום בשם נפטון תאור ירוק, שני גוונים של ירוק וגם שחור ודגם שני נפוליאנטה של חברת ירוק + שראל 3-4 גוונים של ירוק וצהבהב עם גב ירוק. נגנב לי כגליל וחצי של הנפטון ו 3-4 גלילים וחלקיהם מהנפוליאטנה".

תיעוד של התפוסים תיאורם וכמותם מצוי בתיק החקירה, הן בתמונות הן במדידה שבוצעה. במזכר מיום 21.8.2012, תיאר השוטר קלמן כי התפוסים כוללים שלושה גלילים, שניים בגודל דומה (8.5 מטר X 2 מטר) בעלי גוון ירוק בהיר והשלישי ברוחב 2 מטר ובאורך כ- 20 מטר. על אחד הגלילים, שמותר אורכו 8 מטר נרשם ב"טוש" 8*2.

סימני ההיכר שמסר התובע, תואמים את הסימנים שבתפוסים, במיוחד הרישום של האורך הנותר באחד הגלילים.

7.בקביעה כי התפוסים הם חלק מהרכוש שנגנב מהמבקש אין די כדי להכריע בבקשה. יש לבדוק את זכותו של חייק. חייק טען כי הוא רכש את הדשא מאחד, אביהו אבופול (להלן: אבי הגנן). כך תיאר חייק, בחקירתו במשטרה, את נסיבות רכישת הדשא: "קניתי את זה מבן אדם שקוראים לו אבי לא יודע שם משפחה יש לי כרטיס ביקור שלו בבית או טלפון שאשתי לקחה, אני ראיתי את אבי בצומת בין הרחובות תבור וויצמן בקרית ביאליק ביום ראשון האחרון אני חושב בשעות הצהריים הלכתי שם ברגל מהבית לקריית ים לכיוון אחי איל והוא גנן שעובד בכל הרחובות שם אני פניתי לאבי ושאלתי אם הוא יכול להשיג לי לקנות דשה והוא אמר שהוא יכול ובאותו היום בשעות הצהריים הוא הגיע אלי הביתה והביא לי שלושה גלילים של דשה [כך במקור- מ"ע]" . אבי הגנן נחקר במשטרה ואישר כי הוא מכר דשא לחייק.

8.באם נשים את טיעונו במסגרת משפטית, חייק טוען למעשה כי הוא רכש את הדשא בהתאם לתנאי תקנת השוק ובכך קנה בהם קניין ממורק מכל זכות אחרת. טענה זו מצויה בסע' 34 לחוק המכר, תשכ"ח-1968 הקובע: "נמכר נכס נד על ידי מי שעוסק במכירת נכסים מסוגו של הממכר והמכירה היתה במהלך הרגיל של עסקיו, עוברת הבעלות לקונה נקיה מכל שעבוד, עיקול וזכות אחרת בממכר אף אם המוכר לא היה בעל הממכר או לא היה זכאי להעבירו כאמור, ובלבד שהקונה קנה וקיבל אותו לחזקתו בתום-לב"

9.ברם, הראיות שבפניי אינן מאפשרות את המסקנה כי חייק רכש את הדשא מאבי הגנן, ומכל מקום גם אם אניח לטובת חייק כי הוא רכש את היריעות מאבי הגנן, הוא לא רכשם בנסיבות המקנות לו קניין בתפוסים לפי תקנת השוק.

10.חייק, טען כי רכש את היריעות "מבן אם שקוראים לו אבי לא יודע שם משפחה", אלא שמסתבר כי אבי הגנן היה גיסו של חייק ובעבר היה נשוי לאחותו. ניתן למצוא הסבר לכך שחייק לא ציין עובדת קרבת המשפחה בינו לבין אבי הגנן בכך שמזה עשר שנים לא מתקיימת קרבה זו, אולם לא ניתן להלום מצב בו חייק לא ידע את שם משפחתו. אשר לתמורה: בהודעתו הראשונה במשטרה טען אבי הגנן כי הוא מכר את הדשא לחייק תמורת סך של 2650 ₪, אולם בחקירה נוספת שנערכה (ביום 19.1.2014) טען כי הדשא נמכר בסכום של 1800 ₪. חייק טען לעומת זאת כי הוא רכש את הדשא בסכום של 2700 ₪. יתרה מכך: קשה להלום את טענת חייק כי הוא רכש את היריעות כדי לפרוש אותן בביתו, כשמנגד היריעות שנתפסו בביתו הם משני סוגים בעלי צבע שונה. וחשוב מכך, מכלל היריעות שנתפסו אצל חייק, אישר אבי הגנן, לאחר שהוצגו בפניו התפוסים, כי הוא מכר לחייק רק שני גלילים מתוך שלושה, אלה מדגם נפוליאון. מנגד, לא הציג חייק הסבר מניין הגליל השלישי. לאור נתונים אלה, אין בידי לסמוך על הגרסה המוצגת – לפיה חייק רכש את היריעות מאבי הגנן.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ