בוחניק ואח' נ' מדהני ואח'

החלטה

בפני בקשתם של המבקשים כי אתיר להם להתגונן בפני תביעתם של המשיבים, אשר הוגשה בסדר דין מקוצר, ובה תבעו את פינויה של הדירה ברח' אפרים 30, באשקלון.

כזכור, ההלכה בעניין בקשת רשות להתגונן, כפי שסוכמה בע"א 3374/05 אליהו אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ ואח', תקדין-עליון 2006(2), 1474 היא כי:

"מטרתו של הליך סדר הדין המקוצר הינה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ראו ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פ"ד לו(3) 518, 524; י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהד' שביעית, 1995), בעמ' 675 (להלן: זוסמן)). לפיכך נפסק כי גם מי שההגנה שבפיו דחוקה וסיכוייו לדחיית התביעה נגדו קטנים, יקבל מתן רשות להתגונן. לעומת זאת מי שהגנתו "הגנת בדים" תידחה בקשתו למתן רשות להתגונן (ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל (לא פורסם, ניתן ביום 1.11.04) (להלן: עניין אלפי); ע"א 594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ, פ"ד מב(1) 721). הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן אינו בא במקום המשפט עצמו. אשר על כן במסגרת הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן אין בית המשפט רשאי לקבוע עובדות או לקבוע מהימנות עדויות ואף טענה שהעלה הנתבע בעל-פה כנגד מסמך בכתב יכולה לבסס הגנה לכאורה (זוסמן, בעמ' 675-676, 678). ". (ההדגשות שלי – י.ב.).

לאחר שעיינתי בכתב התביעה על נספחיו, בבקשת רשות להתגונן על נספחיה, בפרוטוקול הדיון בפני ובסיכומי הצדדים, הגעתי למסקנה כי יש להתיר למבקשים להתגונן בפני התביעה.

העובדות שאינן במחלוקת הן כי בין הצדדים, ביום 8/4/2010 נכרת הסכם מכר, למכירתה של הדירה הנזכרת לעיל.

לאחר מכן, במועד שלא הוברר עד תומו, נכרת בין הצדדים גם הסכם שכירות, ועל פיו קיבלו המבקשים את החזקה בדירה, למרות שטרם הגיע מועד מסירת החזקה על פי הסכם המכר.

המבקשים טוענים, וטענתם לא נסתרה בחקירתו הנגדית של המבקש מס' 1, כי המשיבים הפרו את הסכם המכר, זאת גם בשל מועד העברת נסח הרישום לידי המבקשים וגם בשל העדר שיתוף פעולה מצידם, בהנפקת מכתב כוונות מאת הבנק הממשכן, בהתאם לדרישות הבנק ממנו ביקשו המבקשים ליטול הלוואת משכנתא.

אמנם, קיימת אי-בהירות בתצהיר בקשת הרשות להגן, וניתן היה להבין ממנו כאילו לא התקבל כל מכתב כוונות מאת המשיבים (ולא כי לא התקבל מכתב מעודכן כפי שהסביר המבקש מס' 1 בחקירתו), אך ההלכה בעניין זה היא כי: "... דווקא בחקירה זו עלול הנתבע להשלים את הגנתו ולרפא פגמים שנפלו בבקשתו. יש בכוחה של חקירה בנסיבות אלה, כדי "לשמש תחליף לתצהיר ויש בה אפוא כדי למלא את החסר" (א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה תשיעית, עמ' 410 – ההדגשה שלי – י.ב.).

לטענת המבקשים, המשיבים סיכלו את הסכם המכר, בכך שלא סיפקו את מכתב הכוונות המעודכן, ולפיכך לא היו זכאים עוד לקבל מידי המבקשים את דמי השכירות עבור הנכס.

טענה זו, אמנם, לא פורטה כדבעי על ידי המבקשים, ולא ברור על מה היא מסתמכת, מן הבחינה המשפטית.

ואולם, בעיון בהסכם המכר שבין הצדדים ניתן למצוא תימוכין לטענה אפשרית בדבר פיצוי מוסכם שניתן לקזזו כנגד דמי השכירות (סע' 8.3 להסכם) וכן תימוכין לטענה בדבר חובת המשיבים להמציא מכתב כוונות מעודכן (סע' 3.8 להסכם).

די בשילוב טענות אלו, שלא נסתרו, כאמור, בחקירתו הנגדית של המבקש מס' 1, כדי להקים למבקשים הגנה אפשרית בפני התביעה.

אומר, מעבר לצריך, כי טענות המשיבים בדבר בנייה ללא היתר כעילה לפינוי המבקשים מן הדירה, לא בוססו כדבעי ולא הוצג מצב רישוי הבניה בדירה ו/או חוות דעת הנדסית שתעיד על התאמת השינוי לדיני התכנון והבנייה הרלוונטיים.

עוד יש לציין, כי הטענה כי תמה תקופת השכירות בהסכם השכירות שבין הצדדים, אינה יכולה להישמע בשלב דיוני זה, שכן התביעה הוגשה בטרם תמה תקופת השכירות וההלכה היא כי עילות התביעה נבחנות על פי המציאות שהייתה קיימת ביום הגשת התביעה, ואין חולק כי טענה זו כלל לא הועלתה בכתב התביעה.

לאור כל האמור לעיל, אני מתיר למבקשים להתגונן בפני התביעה.

התביעה תידון בסדר דין רגיל ותצהירו של המבקש מס' 1 ישמש ככתב הגנה.

הוצאות הדיון בבקשה ושכ"ט עו"ד ייקבעו על ידי בית המשפט, בתום הדיון בתיק העיקרי.

ניתנה היום, ח' אלול תשע"א, 07 ספטמבר 2011, בהעדר הצדדים.