בוחניק(אסיר) נ' משטרת ישראל/שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר

החלטה

1. העותר, שהינו אסיר בבית סוהר דקל, מבקש להורות לשב"ס להביא אותו לטיפול רפואי ולאחר הטיפול להעבירו לכלא מגן.

2. לטענת העותר, הוא הובא לדיון בפני ועדת השחרורים ביום 14.7.13 ובקשתו לשחרור מוקדם נדחתה. בעקבות אותה החלטה, הטיח את ראשו בקיר פעמים רבות ופגע בעצמו באופן חמור. בשל מצבו הבריאותי הלקוי ודחיפות העניין, פנתה באת כוחו, עו"ד דבורה שרון, אל המשיב בבקשה להעבירו לטיפול רפואי ולאחר מכן לכלא מגן, על מנת שיוגשו לו טיפולים נפשיים ורפואיים ראויים. על אף דחיפות העניין והעובדה שהעותר מצוי בסכנה, לא נענתה בקשתו עד ליום הגשת העתירה, היינו יום 24.7.13, ובניגוד לאמור בתשובתה של קצינת האסירים מיום 17.7.13, התקבלה במשרדה הודעה כי לא יועבר לכלא מגן בזמן הקרוב. עד למועד הגשת העתירה טרם קיבל טיפול רפואי הולם, והוא מצוי בתאו כאשר בראשו פעור פצע מזוהם ללא חבישה וללא בדיקה מקיפה, באשר לנזק המוחי מהפגיעה.

בדיון מיום 30.7.13, הוסיפה ב"כ העותר לטעון, שמאז הגשת העתירה העותר לא הועבר לטיפול רפואי, הדבר היחידי שנעשה הייתה בדיקה מיום 28.7.13 ע"י הנוירולוג, כאשר בדיקה זו נעשתה לאחר הגשת העתירה ועדיין לא קיבל טיפול רפואי ראוי.

ביחס לאמור במכתבה של רופאת בית הסוהר, טענה שהדברים שנעשו היו מועטים מדי ומאוחרים מדי, הם נעשו רק בתגובה להגשת העתירה, ואינם מונעים הישנות המקרה שקרה מספר פעמים בין כתלי הכלא. לטענתה היא מבססת את הדברים על כך שביום 15.5.13, כאשר נפגשה עם העותר בפעם הראשונה, הוא היה חבול קשות בראשו, היא הפנתה בקשה דחופה לקצינת האסירים להעבירו לכלא מגן ממנו הגיע. כאשר שאלה אותו מדוע הוא ביקש לעבור מכלא מגן לכלא דקל, הסביר שבדקל הוא חשב שיוכל לראות יותר טלוויזיה. לאחר האירוע מיום 14.7.13 ולאחר שפנתה למפקד מחוז דרום ולקצינת האסירים, הוא ביקש לעבור למגן, אך לא נעשה דבר בקשר לכך. ביום 28.7.13 התקבלה החלטת בית משפט זה ע"י השופטת רז-לוי, ממנה עלה שבעקבות בירור של העוזרת המשפטית מול שב"ס, התברר באותו יום כי הוא עובר לכלא מגן, אך מבירור שנעשה, עלה שלא הועבר לכלא מגן ונאמר לה שעליו להמתין לתור העברה לכלא מגן.

3. בתגובה לעתירה טען המשיב:

מהתייחסותם של סגן מפקד בית סוהר דקל, של רופאת בית הסוהר ושל עו"ס בית הסוהר, עולה כי העותר הופנה למר"ש לבדיקה רפואית, הוא נמצא בטיפול ומעקב תמידי וקיבל טיפול מתאים. בתשובה לפניית העותר וגורמים נוספים ניתנה תשובה כאמור לפני מועד הדיון. מתשובתה של רופאת בית הסוהר עולה כי ביום 14.7.13 הובא למרפאה לאחר שהטיח את ראשו בקיר פעם נוספת, בבדיקה נמצא פצע ידוע במצח ללא דימום פעיל וללא עדות קלינית לפגיעה מוחית, הוא טופל במרפאה בהתאם למצבו, ולא נזקק לטיפול במסגרת בית חולים. בשיחה שנערכה לאחר הטיפול לא נוצר רושם שמדובר במצב פסיכוטי פעיל. ביום 16.7.13 נבדק ע"י רופאה פסיכיאטרית, הומלץ להמשיך בטיפול תרופתי קבוע וניתנו הנחיות להמשך השגחה, כאשר לא היה צורך באשפוז פסיכיאטרי. בתאריך 28.7.13 נבדק ע"י רופא נוירולוג במר"ש, הבדיקה הנוירולוגית נמצאה תקינה, לא היה צורך בבירור רפואי נוסף, והומלץ על המשך טיפול תרופתי קבוע ונוגדי כאב על פי הצורך וטיפול חיצוני בפצע.

מהתייחסותה של העו"ס עולה שהעותר הגיע לבית סוהר דקל ביום 24.2.13, כי הינו בעל רקע פסיכיאטרי הכולל אשפוזים במוסדות למפגרים, בעל רקע של פגיעות עצמיות רבות במהלך מאסרו, באמצעות חתכים בידיו וחבטת ראשו בקיר, הוגדר בהשגחה כרמה ב' מוגברת, שהה בתא פיקוח בליווי תומך ומטופל תרופתית, והוא שהה מספר פעמים לאורך מאסרו בתא חללית על מנת לשמור על בריאותו ולמנוע ניסיונות לפגיעה עצמית. בתאריך 9.6.13 הוגדר בוועדת טעוני פיקוח כטעון פיקוח רמה א' על פיה ניתן להעבירו לכלא מגן, והוא נמצא כיום בהמתנה להעברה לבית הסוהר מגן. כמו כן, הוא נמצא בקשר אינטנסיבי עם עו"ס סביב מצוקתו הנפשית והסתגלותו למאסר. לאחר האירוע מיום 14.7.13, נערכה אתו שיחה עם העו"ס בה שלל כוונות או מחשבות אובדניות ואמר שהוא פגע בעצמו הואיל ולא ניתנה לו הזדמנות להעביר את דבריו. במצב זה, הוחזר לתא בו שהה והמשיך להיות במעקב עו"ס אינטנסיבי.

מתשובתו של סגן מפקד בית הסוהר דקל עולה שהתופעה של הטחת ראש בקיר הינה תופעה חוזרת ונשנית ע"י העותר, הוא קיבל טיפול ראוי, והוא ממתין להעברתו לכלא מגן.

4. תגובת המשיב:

בדיון מיום 30.7.13 הוסיפה ב"כ המשיב לטעון, כי העותר מוגדר כטעון פיקוח, ובמצב זה טרם העברתו למגן מתקיים דיון בוועדת טעוני פיקוח שבוחנת את המצב ומחליטה אם יש להעבירו לכלא מגן, הוועדה התכנסה בעניינו, עד חודש יוני היה מוגדר כטעון פיקוח רמה ב' שלא זקוק להעברה למגן, בחודש יוני הוגדר כטעון פיקוח רמה א', שאז ניתן להעבירו למגן, אך עקב התור להעברה לכלא מגן, ממתינים לכך שיתפנה מקום עבורו. כיום בשל סד הזמנים, לא ניתן לדעת מתי ניתן להעבירו לכלא מגן.

5. לאחר עיון בחומר שהועמד לעיוני ובדברי ב"כ הצדדים, נראה לי כי לא ניתן לקבוע שהעותר לא קיבל טיפול רפואי ראוי וביחס לאי העברתו לכלא מגן עד כה, לא ניתן לקבוע כי המשיב פעל בעניין בחוסר תום לב, ואני מניח כי המשיב ימשיך לפעול בשקידה ראויה על מנת לפעול להעברתו לכלא מגן בהקדם האפשרי.

באשר לטענת ב"כ העותר שביום הראשון לא קיבל העותר את התרופה לאפילפסיה וביום השני היה לו התקף אפילפסיה ובאשר לטענה שאת התרופה שהוא מקבל על מנת לישון, הוא מקבל בשעות הערב המוקדמות וכתוצאה מזה הוא ער כל הלילה, אני מורה להעביר את העניין לרופאת בית הסוהר על מנת שתיתן לכך התייחסות רפואית ראויה.

בכפוף לאמור, אני דוחה את העתירה.

ניתנה היום, כ"ט אב תשע"ג, 05 אוגוסט 2013, במעמד ב"כ הצדדים.