בוחבוט נ' מדינת ישראל

החלטה

בפניי "בקשה להחזרת תפוס".

על פי הצהרת ב"כ המשיבה, נתפס הטרקטורון ע"י משטרת ישראל, בהתאם לסעיף 32 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (נוסח חדש), התשכ"ט-1969 (להלן: "הפסד"פ").

בתאריך 8/1/10 נהג מר וקנין דוד בטרקטורון בשטחי יוקנעם המושבה ונעצר ע"י שוטרים. הטרקטורון נתפס. המבקש, בוחבוט משה, הנו הבעלים הרשום של הטרקטורון.

המבקש טען כי תפיסת הטרקטורון לפי סעיף 32 אינה מידתית ביחס לפגיעה בזכויות המבקש. לטענתו, מסר המבקש את הטרקטורון לסוכנות בחיפה על מנת למכור את הטרקטורון והסמיך אותם למסור את הטרקטורון לאחר לשם נסיעת מבחן או מכירה והסוכנות היא שמסרה את הטרקטורון לנהג. עוד טוען ב"כ המבקש כי הטרקטורון הועמס על עגלה וכך הגיע לשטח וכי מדובר בטרקטורון חדש משנת 2009 ולכן לא יתכן שהצמיגים האחוריים היו שחוקים.

ב"כ המשיבה מתנגדים לבקשה, טוענים כי סמכותם לתפוס את הטרקטורון מעוגנת בהוראת סעיף 32 לפסד"פ משום ששימש לביצוע עבירה ומפנים לחומר הראיות שנאסף בתיק החקירה המצביע, לגישתם, כי לא היה ביטוח לטרקטורון, כי הנהג נהג ללא לוחית זיהוי, ללא קשת התהפכות ועם צמיגים אחוריים שחוקים. ב"כ המשיבה מפנים לעברו התעבורתי של הנהג, אשר נוהג משנת 2007 ולחובתו 3 הרשעות קודמות בהן עבירה מ-2008 בגין נהיגה ברכב לא תקין. כמו כן, הפנה לעברו התעבורתי של אלי גפני, בעל סוכנות הרכב, הנוהג משנת 1987 ולחובתו 20 הרשעות קודמות, ביניהן עברות זהות רבות של נהיגה ללא רישיונות וביטוח, רישום לוחיות זיהוי לא נראה ממרחק, נהיגה ברכב לא תקין וכן נהיגה במהירות, אי ציות לתמרורים ולרמזור אדום ועוד.

טרם דיון בטענות הצדדים, עלי להידרש לשאלה מהיכן שואב בית משפט זה, שהנו בית משפט לתעבורה, את הסמכות העניינית לדון בבקשה לפי סעיף 34 לפסד"פ.

בסעיף 34 לפסד"פ נקבע כי בית משפט שלום, מוסמך לדון בבקשה למסירת תפוס לפי סעיף 34 לפסד"פ:

"34.מסירת התפוס לפי צו

על פי בקשת שוטר שהוסמך לכך על ידי קצין משטרה בדרגת מפקח משנה או בדרגה גבוהה מזו דרך כלל או לעניין מסוים (להלן – שוטר מוסמך), או על פי בקשת אדם התובע זכות בחפץ, רשאי בית משפט שלום לצוות כי החפץ יימסר לתובע הזכות או לאדם פלוני, או שינהגו בו אחרת כפי שיורה בית המשפט – הכל בתנאים שייקבעו בצו"

עיון בפרק הרביעי לפסד"פ, שכותרתו: "תפיסת חפצים", מעלה כי המחוקק ערך הפרדה ברורה ומודעת בין סמכות בית משפט השלום לדון בגורל החפץ - טרם כתב האישום, לבין סמכות בית המשפט הדן בתיק העיקרי לדון בגורל החפץ - מרגע הגשת כתב האישום.

המלומד קדמי בספרו "על סדר הדין בפליליים", חלק ראשון הליכים שלפני משפט ב, עמ' 712, 719, 721, מפנה להוראות הפסד"פ ומפרשן :

"א....עקרונית, כל עוד לא הוגש כתב אישום – נתונה סמכות הפיקוח על החזקת החפץ לבית-משפט שלום; והוא רשאי להורות מה ייעשה בו ממועד תפיסתו וכל עוד לא הוגש כתב אישום בפרשה שבגינה נתפס...

ב.הוגש כתב אישום – עקרונית, נתונה הסמכות להורות מה ייעשה בחפץ לבית המשפט הדן בעניין שבגינו נתפס החפץ".

הנה כי כן, מהוראותיה הברורות של הפסד"פ ומן הפרשנות שניתנה להן בספרות המקצועית עולה כי המחוקק העניק לבית משפט השלום, ולו בלבד, את הסמכות לדון בסעדים זמניים מכוח סעיף 34 לפסד"פ וערך הבחנה בין דיון בתפיסת חפצים והמשך החזקתם טרם הגשת כתב אישום לבין דיון בהחזקתם לאחר כתב אישום.

בדרך דומה קבע המחוקק כי הסמכות לדון במעצר לצרכי חקירה, בהתאם לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996, נתונה לבית משפט השלום בלבד :

"2.סמכות עניינית

הסמכות הענינית לדון בענין שחוק זה דן בו תהא נתונה –

כל עוד לא הוגש כתב אישום – לבית משפט השלום;

לאחר הגשת כתב אישום – לבית המשפט המוסמך לדון בכתב האישום..."