בוזנח נ' סלקום בע"מ ואח'

פסק דין

הקדמה

בפניי תביעה כספית שהוגשה בבית המשפט לתביעות קטנות, במסגרתה מבקש מר בוגיד בוזנח (להלן:"התובע"), לחייב את חברות סלקום ישראל בע"מ, סלאקט בע"מ, טלטאץ', יוניסל פתרונות סלולאריים מתקדמים בע"מ, שמיר מערכות ומפעלים בע"מ וטלמסר בע"מ (להלן:"הנתבעות") בתשלום הסך של 20,000 ₪ בגין שירותים שלא נרכשו על ידו מהחברות הנ"ל.

לטענת התובע, מאז הצטרפותו לחברת סלקום ישראל בע"מ (להלן:"סלקום") בתאריך 11.12.09 ועד היום, הינו מחויב מעבר לשירותים אותם ניצל בפועל, כאשר השירות היחיד בו עשה שימוש בשני המכשירים שרכש ומספרם 050-8488315 ו 050-9336617, הינו ביצוע שיחות.

הוסיף התובע וטען כי, מלבד חיוב השיחות שביצע, נכפו עליו חיובים אחרים, כגון שימוש ברשת הדור השלישי, לרבות הטבת גלישה, ניווט קולי וחבילות הודעות אס.אם.אס (להלן:"הודעות טקסט קצרות"), כאשר לטענתו אינו משתמש בשירותים אלו, ואף אינו יודע איך להשתמש בהם.

עוד טען התובע כי, בכל חודש קיבל חיוב בגובה מאות ₪ בגין הודעות טקסט שקיבל מספקיות תוכן למיניהן, אותם לא פתח, ומעולם לא השתמש בהם. לטענתו, פניותיו לנתבעות לקבלת החזר, בגין חיובים אלו, לא הניבו פרי.

מנגד, לטענת סלקום, הנתבעת מס' 1, עם הצטרפות התובע לשירותיה, בחר בשני מכשירים מתקדמים, מסוג N86, בעלי תכונות מתקדמות, כאשר על מנת לתמוך בתוכנות אלו, על התובע לשלם בגין חבילת דור 3, ולא ניתן להפריד חבילה זו ו/או לבטלה ממכשיר זה. לעניין שירותי ניווט קולי, טענה סלקום כי, התובע קיבל זיכוי מלא בגינם למשך 36 חודשים, כאשר לעניין חבילת הודעות הטקסט, הרי שביום 02.06.11 ניתן לתובע מסלול מיוחד וחריג אשר הביא להוזלה בחשבונות החודשיים של התובע, מסלול עליו לא הלין התובע, ואף לא חויב בגינו, ולכן לא ברורה הטענה בדבר חיובו בגין חבילת ההודעות הכתובות.

הוסיפה סלקום וטענה כי, חרף העובדה שההתקשרות בין התובע לספקי התוכן החיצוניים עומדת בפני עצמה, וכחלק ממדיניות של שימור לקוחות, בוצע לתובע, ולשביעות רצונו, זיכוי שירותי ע"ס של 1,387.58 ₪ , וזאת בגין חיוב עבור ספקי תוכן. כן בוצעה חסימה לספקי התוכן.

בכתב ההגנה שהוגש מטעם הנתבעת 2, סלקט בע"מ (להלן: "סלקט"), טענה האחרונה כי תפקידה ליצור פלטפורמה טכנית שתאפשר לחברות המספקות תוכן, חיבור אחיד למפעילים הסלולאריים, לרבות לסלקום, וכי הינה מהווה "צינור" טכנולוגי בלבד בין חברת הסלולר, לבין ספקית התוכן.

הוסיפה סלקט וציינה כי, עם קבלת כתב התביעה, ומבירור שערכה מול ספקיות התוכן, עלה כי המנוי של התובע שמספרו 050-9336617 צרך שירותי תוכן, משתי ספקיות תוכן, וזאת בהתאם לדו"ח שצירפה לכתב הגנתה, כאשר לצורך צריכת שירותים אלו יש לבצע רישום שייערך על ידי המנוי, וכך נעשה במקרהו של התובע, אשר נרשם באופן אקטיבי לשירותי התוכן.

בכתב ההגנה מטעם חב' טלטאץ' תקשורת בע"מ (להלן: "טלטאץ'"), הנתבעת מס' 4, טענה כי הינה מספקת פלטפורמה טכנולוגית לספקית התוכן חברת רשת נגה בע"מ, בה נרשם התובע לשירותי תוכן "חפלה" וזאת באופן אקטיבי, ומתוך הסכמה ומודעות מלאה לתנאי ועלויות השירות, וזאת באמצעות שליחת הודעת טקסט ממכשירו אל המספר התיעודי של שירות התוכן.

בכתב ההגנה מטעם הנתבעת מס' 5, שמיר מערכות ומפעלים בע"מ (להלן:"שמיר"), נטען כי האחרונה משמשת צינור המקשר בין חברות הסלולר לספקי תוכן שונים, כאשר בענייננו, התובע ו/או מי מטעמו התקשר לספק התוכן חברת "גותית", הנמנית על לקוחותיה של שמיר, קיבל את השירות ושילם עבורו. הוסיפה הנתבעת כי בהתאם למכתבה של גותית, ביצע התובע הרשמה, כאשר כאמצעי בטיחות, נדרש הוא להזין קוד שנשלח אל הטלפון שבאמצעותו נרשם, ורק מי שמחזיק פיזית את הטלפון יכול לדעת קוד זה. כפועל יוצא, התובע חויב בגין שירות זה. עם פניית התובע לשמיר ביום 15.06.11, נחסם הוא מהמשך קבלת השירות.

כתב הגנה הוגש גם מטעם נתבעת מס' 6, חברת טלמסר בע"מ (להלן:"טלמסר"), אשר טענה כי הינה עוסקת באספקת תשתית טכנולוגית שמאפשרת ללקוחותיה, ספקי תוכן שונים, לספק למנויי החברות הסלולאריות, שירותי תוכן באמצעות הודעות טקסט, כאשר התמורה לשירותים אלו נגבית על ידי חב' הסלולר. הוסיפה טלמסר וטענה כי אחד המנויים נשוא כתב התביעה, ומספרו 050-8488315 צרך שני שירותים, כאשר חויב עבור אחד מהם בעלות כוללת של 308 ₪.

הנתבעים מבקשים לדחות את התביעה, תוך חיוב התובע בהוצאות.

דיון ומסקנות

בישיבה שהתקיימה בפניי חזרו הצדדים על טיעוניהם. ממקרא כתבי טענות הצדדים עולה כי, עסקינן בתביעה הן כנגד סלקום, איתה התקשר התובע ברכישת שני מנויים סלולאריים, והן כנגד חברות המקשרות בין ספקיות תוכן למיניהן, לבין מנויי סלקום.

ראשית, אין חולק כי התובע רכש את המכשירים עליהם הצביעה סלקום בהגנתה, לרבות השירותים הניתנים יחד עם מכשירים אלו, במסגרת טכנולוגיית הדור השלישי, כפי שעולה מדפי הפירוט אותם צירף התובע לתביעתו, כאשר מנגד, לא הוגש על ידי האחרון כל הסכם התקשרות עם סלקום, שניתן ללמוד ממנו על השירותים אותם ביקש לקבל מהאחרונה ו/או לא לקבל ממנה. אי לכך, טענותיו בעניין חיוב מופרז של שירותי ניווט קולי ו/או הודעות טקסט, שלא נדרשה הסרתן, נשארות בגדר טענות כלליות, שלא נתמכו בראיות כלשהן.

עיון בנספחים שהוגשו לכתבי ההגנה מטעם הנתבעים 2,4,5,6, לרבות הדוחות של ספקיות התוכן, שוכנעתי כי התובע ו/או מי מטעמו הזמין שירותי תוכן למיניהן (כגון שירותי תזונה נכונה, אסטרולוגיה, "יורדים בענק", טריוויה, הורדת שירים, רינגטונים וכד'), בין אם על ידי שליחת בקשה להצטרפות באמצעות הודעות טקסט, ובין על ידי אימות הזמנת השירות הנ"ל על ידי הזנת קוד אישי באתרי האינטרנט של ספקיות השירות.

בדיון בפניי ובמסגרת זכותו לחקירה נגדית של נציגי הנתבעות, לא הצליח התובע לסתור את הנתונים שהוצגו מטעם ספקיות התוכן הנ"ל, שצורפו לכתבי ההגנה, המצביעות על שימוש התובע ו/או מי מטעמו בשירותים שלעיל.

מעבר לאמור אציין כי, על אף שהן בכתב התביעה והן בעדותו בפניי טען התובע כי אינו יודע לשלוח מסרונים (עמ' 1 ש' 25), הרי בהמשך העדות טען: "אני לא שלחתי מסרונים אולי בת הזוג שלי" (עמ' 3 ש' 20). ובהמשך:"אם בת הזוג שלי השתמשה בפלאפון זה במינימום....יכול להיות לאסטרולוגיה אבל לא בסכומים האלה" ( עמ' 3 ש' 28-29). משמע, גם אם התובע טוען כי לא השתמש בשירותים הנ"ל, הוא אינו שולל שימוש כזה על ידי בת זוגו, שברשותה אחד המכשירים נשוא תביעה זו, ואשר נרכש מהנתבעת.