החלטה
בקשה לביטול הליכי הפש"ר בהם נקט החייב היא הבקשה שלפני.
מעיון בתיק ומהחומר המצוי בו עולה כי לאורך כל ההליכים מאז תחילתם אין החייב ממלא, בלשון המעטה, אחר החיובים שהוטלו עליו במסגרת ההליך, כך אינו עומד בצו התשלומים שהושת עליו ולמצער אינו משלם את הצו כסדרו, אינו מגיש דוחות כסדרם, אינו מוסר פרטים כפי שמתבקש ממי שמצוי בהליך ואינו מתנהל בשקיפות הנדרשת מחייב שנכסיו מוקנים לנאמן ועליו לחשוף לפני בעל התפקיד את כל הפרטים הכלכליים, הנכסים, לרבות כל ההכנסות, ולמעשה מתנהל החייב לפי הכללים שבחר בניגוד למתחייב מההליכים ובלי שמורא הנושים רובץ עליו מאחר שהוא חוסה בצל הגנת הפקודה; כך הסתבר שהחייב העדיף נושים והתחייב לשלם להם כספים חרף היותו בהליך; דבר הנלמד מהשלמת טענות מטעם הנאמן וגם מת.א. 1520/06/08 בו הוגשה תביעה נגד החייב ממנו עולה כי התחייבויות לתובע שנטל החייב על עצמו היו לאחר כניסתו להליכי הפש"ר, ועוד עולה מכתב התביעה הנזכר כי לאחר שהחייב נכנס להליכי הפש"ר שילם לתובע בהעברה בנקאית 4 שיקים ששניים מהם נפדו – אלה רק מקצת מהתנהלות החייב בהליך.
מזה זמן ארוך מבקש הנאמן לבטל את ההליכים מאחר שלטענתו "החייב אינו מקיים את הוראות הפקודה. איננו מגיש דוחות חודשיים כנדרש. גם כשמגיש את הדוחות מגיש לאחר התראות" (עמ 1 לפרוטוקול 5.1.09).
ביום 4.1.06 ניתן לחייב צו כינוס, וביום 11.9.06 הוכרז החייב פושט רגל.
לציין, כי כבר בדוח השני שהגיש הנאמן עתר לביטול ההליכים תוך שהוא מציין כי "החייב מפגר בתשלומים החודשיים וחמור מכך החייב אינו פועל בשקיפות מלאה מול הנאמן ולא דיווח לנאמן את מלוא הפרטים..." (סעיף 6 לבקשה); בדוח אף תואר כיצד מתחמק החייב ממסירת דין וחשבון אמיתי לגבי נסיעה שאושרה לצורך העשרת קופת הכינוס (ולא לצורך קידומו המקצועי) – אך בסופו של יום לא קבלה הקופה מאומה מנסיעה זו מסיבות שונות, מְשוּנוֹת יש לומר, כפי שעולה ממכתב ב"כ החייב; גם בחקירה במשרדי הנאמן אליה נדרש להתייצב לא שיתף פעולה ולא הוסיף כל פרטים עד שאף עזב את החקירה במהלכה.
החייב הגיב לדוח החמור של הנאמן וציין כי אין לו כל חובת דיווח וכי הנאמן הוא שצריך לברר את הפרטים בחברה המעסיקה את החייב וכי "מיותר לציין כי החברה אינה חייבת לנאמן דין וחשבון על הכנסותיה והתקשרויותיה העסקיות" (סעיף 11 לתגובת החייב); לציין כבר עתה כי חברה זו היתה בבעלות החייב וכי כל כולה מבוסס על המוניטין של החייב ("יש לו שם עולמי והוא מתופף בעל שם עולמי" דברי ב"כ - עמ' 2 לפרוטוקול) ועל כשרונותיו ("...החייב הוא הרוח החיבה בועל העסקים" - דברי ב"כ - עמ' 1 לפרוטוקול) ועל כן תשובות החייב ובקשותיו להפרדת ישויות משפטיות עד כדי הפניית הנאמן לבירור פרטים בחברה והתייחסות כנזכר ברישא לפיסקה זו - תמוהה למדי.
גם לאחר שהחייב השלים את טענותיו ובהן טענות להתנהלות הנאמן, שאינו מסייע "לחייב לצאת ולהשתתף בתערוכה מהטעם ..כי לא תהיה כל תועלת כלכלית לקופת התש"ר" (סעיף 19 לתגובה), והגם ש'התפלא' על דיווחי הנאמן כי אינו ממלא את צו התשלומים ואינו מגיש דוחות, הגיש הנאמן פעם נוספת הודעה כי "למרות האמור בהשלמת הטענות מטעם החייב אינו עומד בתשלומים החודשיים שנקבעו לו ונמצא ביתרת פיגורים בגובה של 10,800 ₪ כאשר התשלום האחרון שנתקבל ...שולם במהלך חודש דצמבר 2008" (סעיף 1 להודעת הנאמן מיום 7.5.09).
בדיון שהתקיים לפני כבוד השופט זמיר חזר הנאמן על בקשתו לביטול הליכים מחמת אי מילוי החיובים שהוטלו עליו ו"רק כאשר הונחה חרב על צווארו ורצה לנסוע לחו"ל רץ לשלם את התשלומים החודשיים" (עמ' 2 לפרוטוקול).
גם הכנ"ר הצטרף לבקשה ומתאר את התנהלות החייב כמי ש"באופן שיטתי אינו מגיש דוחות. כאשר מבקש לצאת את הארץ משלם חמישה תשלומים של פיגורים בסך 9,000 ₪ לא ברור כיצד יכול לשלם סכום כזה כאשר הוא מרוויח משכורת של 3,000 ₪" (עמ' 2 לפרוטוקול) עוד תמה הכנר על כך ש"העסק מנפיק ערבויות בסך 70,000 ₪ כאשר המחזור העסק לטענתם כמעט אפסי" (שם); עוד תמיהה העלה הכנר לאיזו מטרה רושם החייב סימנים מסחריים בחו"ל כשאינו מוכר בעצמו את התופים וכלי ההקשה ועוד תשובה לשאלה חשובה להליכים אלה, ביקש הכנ,ר לברר, מהיכן מוצא החייב (ו/או החברה המבוססת על כישוריו) לשלם את ההוצאות הניכרות הנדרשות לרישום סימני מסחר, לאחזקת הסימנים המסחריים וכן לעצם מימון שכר עו"ד בחו"ל לרישום הסימנים.
לא מצאתי תשובות לתמיהות אלה.
יאמר כי התמיהות העולות מהתנהלות החייב אינן רק של הנאמן, הכנ"ר וב"כ הנושה אלא גם של בית משפט, כך ציין כבוד השופט זמיר בהחלטתו מיום 3.7.09 כי "אני רואה בתיק זה בעייתיות מכמה כיוונים. התנהלותו של החייב אינה נקיה מספקות/תמיהות..." להן לא נמצא כל מענה.
בשני הדיונים שהתקיימו לפני שמעתי את 'הפזמון החוזר' העובר כחוט השני מאז החל החייב את דרכו בהליך, מחד גיסא הנושה, הנאמן והכנ"ר המביאים פעם אחר פעם את העובדות שהחייב אינו ממלא אחר החיובים בהליך ובכך מנצל למעשה לרעה את ההליכים וכי הוא שוהה בהליך אך ורק כדי להמנע מפעולות שנוקטים נושיו כשהנושה העקרית היא גרושתו שהיקף נשייתה הוא מעל 50%, ומאידך גיסא טענות החייב נגד הכנ"ר, נגד הנאמן ונגד הנושה, וכי כל רצונו להמשיך ולהתפתח אך מעמסת הנושים וההליך מונעים ממנו לעשות כך, וכפי דבריו - בעל התפקיד "נתפס לזוטי דברים" (סעיף 22 לתגובת החייב) וכן כי הגם שיש "לו שם עולמי והוא מתופף בעל שם עולמי ...לא נותנים לו שום אפשרות..." (עמ' 2 לפרוטוקול);
כך היטיב הכנר לתאר את המצב אליו נקלע תיק זה "הכנר סבר לתומו כי עסקינן בחייב אשר מפר החלטות בית המשפט והצובר פיגורים ללא קבלת היתר. להפתעתו מוצא הכנ"ר עצמו "על ספסל הנאשמים" ..." (תגובת הכנ"ר מיום 8.4.10).
קצרה היריעה מלתאר את ההליכים הרבים בתיק זה, ואת האנרגיות המבוזבזות של הכנ"ר, הנאמן ובית המשפט כשכולם מתרכזים באי מילוי החיובים על פי הנדרש, וכי בכל פעם שמתקרב מועד דיון או נוצר צורך לצאת לחו"ל משלים החייב את התשלומים בסכומים ניכרים, כך השלים בפעם אחת סך של 9,000 ₪ לקופת הכינוס כך השלים בפעם אחרת סך של למעלה מ-17,000 ₪ (6.5.10) "בעקבות בקשת ביטול נוספת שהגיש הנאמן, (ראו הודעה מעדכנת מאת הנאמן).
אין ספק כי האפשרות לגייס סכומים כאלה בתשלום אחד מהווה כשלעצמה התנהגות בחוסר תום לב.
להתרשמותי מנצל החייב את ההתנהלות האיטית הן של הכנר והן של בית המשפט לצרכיו, קרי, להמשיך ולחסות תחת הגנת הפקודה ובכל פעם ש'מתעורר' מי מבעלי הדין או בעלי התפקיד הרלוונטיים – מתגייס החייב ומשלים את הנדרש כדי ל'הרגיע' את הכנ"ר ואת בית המשפט שלא בנקל יבטל הליכים שנמשכו זמן ארוך.
כך ציין החייב באחת מתגובותיו כי "במשרדי הכנר שורר מזה תקופה ארוכה אי סדר מוחלט..." ונראה כי הוא גם סומך על האיטיות בבית משפט של פש"ר ממנו יוצאות ההחלטות לאיטן שעה שהתיק נדחה למתן תגובות ותשובות ואינו מגיע לשולחן השופט במועד.
אכן התרשמתי מההתנהלות של החייב כי בכל פעם שהוא חש כי יש חשש שקרב ובא סיום ההליך הוא מתעשת ומשלם את צו תשלומים מאחר שכבר גילה שיש בתשלום זה כדי 'לסתום את הגולל' ולו לפרק זמן נוסף עד הפעם הבאה שבה שוב תוגש בקשה לביטול ההליכים.
ראיתי להביא את דברי נציגת הכנר בדיון שהתקיים ביום 7.1.10 כי "אנו סבורים שיש מקום לבטל ההליכים. הוא ביקש הגנת הפקודה, דרך המלך שבה החייב ישר ותם לב לנהוג הוא בעצם לגלות את יכולתו הכלכלית האמיתית. החייב עובד כשכיר בחברה ולפני כן עבד בחברה שבעלי המניות שלה היא אחותו ואמו לפרקים. הוא משתכר סך נמוך יחסית להשכלתו ולמיומנותו ומדובר בחנות שמהותה עסק לכלי נגינה. נסיבות במקרה זה מצביעות על כך שהחייב בוחר להסתתר תחת מעטה של אישיות משפטית נפרדת שלזרועו הארוכה הנאמן יש קושי להגיע אליה..".