בוזגלו נ' קורמן

החלטה

כתב התביעה יתוקן באופן שהנתבעת תהיה "נגב תחנת שירות לאוטומובילים בע"מ" במקום "צבי קורמן" באופן אישי.

ניתנה והודעה היום א' שבט תשע"א, 06/01/2011 במעמד הנוכחים.

מיכל ברק נבו, שופטת

פסק דין

התביעה שלפני מתייחסת לנזק שנגרם, לטענת התובע, ברכבו לאחר שהגיע לתחנת הדלק הנתבעת, "נגב תחנת שירות לאוטומובילים בע"מ", והמתדלק במקום שם ברכבו דלק (בנזין) במקום סולר. לטענתו, הגיע ביום 26.11.09 לתחנת הדלק, נכנס לאחד המסלולים, ניגש אליו המתדלק, מר סלאח, שאל אותו מדוע מודבקות על רכבו 3 מדבקות עליהן כתוב "סולר", הוא הסביר לסלאח שזה בעקבות טעות שארעה בעבר כאשר הוכנס בנזין לרכבו במקום סולר. לדבריו, סלאח לקח ממנו את כרטיס האשראי והכניס את הפיה של משאבת הדלק לתוך מיכל הדלק ברכב. לטענתו, התברר לו לאחר מכן שהוכנס בנזין במקום סולר לרכב. כתוצאה מכך, ניזוק הרכב, הוא נאלץ לגרור את הרכב ולערוך לו טיפול שעלותו 450 ₪, על מנת לשטוף את הבנזין. נוסף על כך, נאלץ להחליף את הבנזין, שעלה לו 250 ₪ במיכל של סולר. התביעה היא על סך 2,500 ₪ בגין הנזקים הנטענים.

לטענת הנתבעת, באמצעות מר צבי קורמן -מנהלה, התובע נכנס למסלול של "שירות עצמי". הוא תדלק במשאבה מספר 10. בהתאם להוראות חברת כרטיסי האשראי, חובה על עובד תחנת הדלק לבדוק את נתוני כרטיסי האשראי של הלקוח, ולכן מר סלאח אכן ניגש אל התובע, לקח ממנו את כרטיס האשראי והכניס את פרטיו, פתח עבור התובע את המשאבה (הכוללת אפשרות לתדלק ב-3 סוגים שונים של דלק – דלק 96, דלק 95 וסולר), והלך לדרכו. טוענת הנתבעת כי מר סלאח בשום אופן לא תדלק בעצמו עבור התובע ולא הכניס את הפיה לתוך מיכל הדלק.

הנתבעת צרפה לכתב הגנתה צילום של עמדת התדלוק המופיעה בקבלה שצרף התובע לכתב תביעתו. אכן מתוך הצילום עולה כי משאבה מס' 10 היא עמדה לשירות עצמי.

בדיון היום אמר התובע כי אינו שולל את העובדה שנכנס למסלול של שירות עצמי – הוא לא שם לב לאיזה מהמסלולים נכנס, אך אין הדבר שולל את העובדה שמר סלאח הוא שהכניס את הפיה לתוך מיכל הדלק. לדבריו, לא ראה איזו משאבה סלאח הכניס, שכן לאחר הדין ודברים שהיה ביניהם בנוגע למדבקות המודבקות על רכבו ועליהן הכיתוב "סולר", היה בטוח שלא תהיה טעות. בדיון התברר כי גם אשתו של התובע היתה עימו ברכב, אלא שלא ראה לנכון להטריח אותה בענין שכזה לבית המשפט, ועל כן עדותה לא נמצאת בפני.

בדיון העיד מנהל הנתבעת, מר קורמן, והציג את הנחיות חב' האשראי בנוגע למתן "שירות עצמי" בתחנות דלק. כמו כן – בתגובה לטענה של התובע כי ביקש לראות את הצילומים במצלמות האבטחה של תחנת הדלק – הגיש מר קורמן את ההנחיות של חב' האבטחה לענין זה, לפיהן רק בהתאם לדרישה מהמשטרה או מגוף מוסמך אחר רשאי בעל התחנה לאפשר הסתכלות בצילומים. מר קורמן אמר כי בהתאם לכך אמר לתובע לפנות למשטרה ולהגיש תלונה. התובע אישר כי אכן עשה כן, ואף צרף את תלונתו לכתב התביעה. לדברי מר קורמן, נציג מהמשטרה התקשר ושאל מתי יוכל לבוא ולהסתכל בצילומים. מר קורמן אמר לו כי הוא נמצא ברוב שעות היום בתחנה. למרות זאת, מעולם לא הגיע איש מטעם המשטרה להסתכל בתמונות.

בדיון העיד גם מר סלאח וציין כי התובע נכנס לתדלק במסלול לשירות עצמי. הוא העיד כי הוא משוכנע בבטחון מלא שלא הכניס פיה כלשהי של דלק למיכל הדלק ברכבו של מר בוזגלו, התובע, אלא רק פתח עבורו את המשאבות לאחר שבדק את כרטיס האשראי.

לאחר שעיינתי בכל החומר שלפני ושמעתי את הצדדים ואת העד מטעם הנתבעת, אני מגיעה למסקנה כדלקמן: הנתבעת הוכיחה כי התובע נכנס לתדלוק במסלול "שירות עצמי". זאת, מאחר שבקבלה שהציג התובע כתובה משאבה מס' 10, יש תמונה בתיק המוצגים שהגישה הנתבעת ובה רואים כי משאבה מס' 10 היא משאבה לתדלוק עצמי והתובע עצמו לא הכחיש עובדה זו, אלא ציין כי אינו זוכר לאיזה מסלול נכנס ולא שלל את האפשרות שנכנס לתדלק במסלול "שירות עצמי". גם העד, מר סלאח העיד בוודאות כי התובע תדלק במשאבה של שירות עצמי.

בשאלה האם התובע בעצמו הוא שהכניס את הפיה לתוך מיכל הדלק או שמא היה זה עובד התחנה, מר סלאח, שהכניס את הפיה – לפני גרסה מול גרסה. כל אחד משני הצדדים טוען בוודאות כי האחר הכניס את הפיה. הנתבעת תמכה את עמדתה בהנחיות בענין זה ובעובדה שמדובר במסלול "שירות עצמי". כאשר קיימת גרסה מול גרסה, ואין ביכולתי להעדיף עדות אחת על פני השניה, התוצאה היא שכפות המאזניים נשארות שקולות והתובע, שעליו הנטל להוכיח את תביעתו, לא הרים את הנטל. במקרה שלפני, לא זו בלבד שיש 2 גרסאות הפוכות, אלא שהנתבעת אכן הוכיחה שהתובע נכנס למסלול "שירות עצמי", בו בדרך כלל לא ניתן שירות תדלוק על ידי עובד התחנה. נוסף על כך, אשת התובע, אשר היתה עימו ברכב ויכלה אולי לשפוך אור בנקודה זו, לא זומנה לעדות. בהתאם להלכה – אי הבאת עד רלוונטי פועלת לחיזוק הראיות של הצד שכנגד בשל ההנחה שאילו היה העד מסייע לצד שיכול היה להביאו, הרי שאכן היה מזומן לעדות, ואם לא זומן – יש להניח שלא היה מסייע לצד שיכול היה לזמנו.

לאור כל האמור, אני דוחה את התביעה.

לפנים משורת הדין, ובהסכמתם האדיבה של מר קורמן והעד, מר סלאח, אינני מחייבת את התובע בהוצאות. הנתבעת הפקידה בקופת בית המשפט סך של 500 ₪ ואלה יוחזרו אליה.

ניתן לבקש רשות לערער בבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתנה והודעה היום א' שבט תשע"א, 06/01/2011 במעמד הנוכחים.

מיכל ברק נבו, שופטת

הוקלד על ידי: אפרת סמידי