בוזגלו ואח' נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ ואח'

החלטה

1. בפניי בקשה מטעם המשיב, בנק לאומי למשכנתאות בע"מ (להלן : "המשיב") לביטול צו המניעה אשר ניתן ביום 21/2/2010.

2. המבקשים, חיים עצמאות וצפורה בוזגלו (להלן : "המבקשים") נטלו הלוואה מהמשיב. המבקשים לא עמדו בהחזרי ההלוואה השוטפים, פנו לוועדה המיוחדת, אשר הוקמה מכוח חוק ההגנה על נוטלי הלוואות לדיור, וזו אישרה את פריסת החוב שבפיגור, והמשיב אף העמיד להם הלוואה נוספת.

למרות פריסת החוב בפיגור, המבקשים צברו פיגורים בהחזרי ההלוואה, ולכן נפתח כנגדם תיק הוצאה לפועל למימוש המשכנתא/שטר משכון. עו"ד גרי אביבי מונה, ככונס נכסים לדירתם. במסגרת תיק הוצאה לפועל, ניתן צו פינוי כנגד הדירה, ובקשה לביטול צו הפינוי נדחתה על ידי כב' רשמת ההוצאה לפועל, הגב' גץ-אופיר סיגלית ב- 10/12/2009.

המבקשים הגישו רשות ערעור על החלטת על החלטת כב' הרשמת מ- 10/12/2009, ובקשו להורות על ביטול צו הפינוי, ועל מציאת הסדר לפירעון החוב בפיגור המוכחש, וזאת לאחר ביטול החיובים בהוצאות משפטיות והחזר שכר טרחת כונס הנכסים, שנגבו לדעתם בניגוד להוראות הדין.

במסגרת בקשה לסעד זמני אשר הגישו המבקשים, ניתן על ידי ב- 17/12/2009 צו המורה על עיכוב פינוי המבקשים ובני משפחתם מהדירה בה הם מתגוררים.

בקשת רשות הערעור נתקבלה ב- 21/2/2010, , והחלטת עיכוב הפינוי אשר ניתנה על ידי ב- 17/12/2009 נותרת על כנה למשך שלוש שנים, במהלכן תיבדק, אחת לשישה חודשים פרעון ההלוואה. עוד נקבע כי כמובן מאליו, עומדת למשיב זכותו לשוב ולפנות לערכאות, היה והמבקשים לא יעמדו במחויבותם.

3. עתה, מבקש המשיב, לבטל את צו המניעה, בין היתר, הואיל והחייבים לא רק שלא הקטינו את חוב הפיגורים בהלוואותיהם, אלא למעשה הגדילו אותו, כיוון שלא שילמו חלק מהתשלומים השוטפים באופן סדיר. מה גם, שלא נעשה כל ניסיון מצד המבקשים להקטין את חובם לזוכה, מאז שהוגש ערעור על החלטת כב' ראש ההוצאה לפועל.

4. בתגובה טענו המבקשים, בין היתר, כי הם עושים ככל יכולתם לפרוע את החזרי ההלוואה השוטפים. אכן, לעיתים יש איחור בתשלומים, אך הפיגור מוסדר תוך פרק זמן קצר. המבקשים צרפו העתקי קבלות בגין תשלומי המשכנתא מחודש אפריל 2010 ועד נובמבר 2010.

בתגובתם, המבקשים הציעו, כי בשלב ראשון ישולם על ידם כ- 800 ₪ נוספים מידי חודש בחודשו, ובסך הכל 5,000 ש"ח, על חשבון החוב שבפיגור, אשר היקפו מוכחש. במקביל יועברו לידיהם מסמכים אשר יאפשרו את בדיקת החוב בפיגור כפי שחושב על ידי המשיב.

דיון

5. לאחר עיון בבקשות ובתגובות נחה דעתי, כי דין הבקשה בשלב זה להידחות.

6. המבקשים צרפו להודעתם העתקי קבלות, בגין תשלומי המשכנתא נכון לחודשים אפריל 2010 ועד נובמבר 2010. משכך, נראה לכאורה, כי אין המדובר בחייבים בעלי יכולת המשתמטים מתשלום חובם, וברצון המבקשים כן לעמוד במחויבותם כלפי המשיב.

כפי שקבעתי בפסק דין, יהא זה לא מידתי לחייב עכשיו את המבקשים לפנות את דירתם, כאשר קיים סיכוי כי יוכלו לפרוע את חובותיהם מחד ואי ביטחון כלל, כי מכירת הדירה כעת תאפשר את פירעון חובם.

7. מעבר לכך, פסק הדין ניתן על-ידי ביום 21/2/2010, ובמסגרתו קבעתי, כי יש מקום ליתן למבקשים שהות מספקת, בכדי לבחון את התנהלותם ועמידתם בתשלום החוב הנטען.

על אף שהתרתי למשיב לשוב ולפנות לערכאות היה והמבקשים לא יעמדו במחויבותם, הרי שלטעמי, הגשת הבקשה בחלוף פחות משלושה חודשים מיום מתן פסק הדין, אינה בגדר שהות מספקת. במיוחד, שהמשיב טען בבקשתו, כי המבקשים לא שילמו בחודשים ינואר ומרץ 2010 את התשלומים השוטפים, אך התעלם מכך, כי בחודש אפריל כן שולם התשלום השוטף. וכפי שצרפו המבקשים קבלות, המבקשים שילמו גם לאחר אפריל 2010.

בית המשפט בפוסקו, כי יש ליתן למבקשים שהות מספקת, התכוון לכך, ולא לשווא נקבע, כי תיבדק עמידת המבקשים בפריעת חובם למשיב אחת לשישה חודשים.

8. המבקשים הציעו, כי ישולם על ידם סכום נוסף בשיעור של כ- 800 ₪ נוספים, מידי חודש בחודשו על חשבון החוב שבפיגור (שהיקפו מוכחש). אין לי אלא לחזור על האמור בפסק הדין, כי אין להידרש במסגרת בקשה זו לקביעת הסדר לפירעון החוב בפיגור.

עם זאת, מוטב יהיה כי הצדדים יגיעו להסדר ביניהם, ובכלל זה בנוגע לחוב שבפיגור.

סיכומו של דבר