בוהארון נ' בוארון ואח'

החלטה

1. בפני בקשת התובע להבאת ראיות לסתור.

2. התובע, יליד 23.01.1958, נפגע בתאונת דרכים ביום 25.04.2006.

בכתב התביעה טוען התובע כי נפגע ברגלו הימנית ובצילום ברך ושוק ימין אובחן שבר של ראש הפיבולה ללא תזוזה ושינויים ניוונים קשים בברך ימין, בעיקר באזור לטרלי.

על פי הנטען טופל התובע לאחר התאונה בביה"ח ברזילי באשקלון ונותח שם שלוש פעמים.

התובע הגיש תביעה לנזקי גוף בגין התאונה וכן בגין טיפול רשלני נטען על ידי צוות בית החולים.

התובע צירף לכתב תביעתו חוות דעת רפואית מאת ד"ר גורן צבי, מומחה בכירורגיה אורטופדית, ממנה עולה כי נכותו הצמיתה של התובע הינה 27% וכן נכויות זמניות.

3. המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה זו כתאונת עבודה.

וועדת הערר קבעה ביום 18.11.2008 נכות צמיתה בשיעור 10% ע"פ ס' 48(2)5.משיעור זה הפחיתה הועדה נכות בשיעור 5% ע"פ מצב קודם ובסיכום נכותו הצמיתה החל מיום 25.07.2006 הינה 5% בגין מצבו לאחר שבר בעצם הפיבולה.

להשלמת התמונה אציין כי על פי פרוטוקול הוועדה, הגורם לשחיקה המאוחרת בהמשך מדורה הלטראלי של הברך הוא הניתוח שביצע התובע בשנת 1978 בברכו וללא קשר לתאונה.

4. התובע מבקש כיום לסתור את קביעת הוועדה הרפואית של המלל על דרך בקשת מינוי מומחה אורטופדי מטעם בהמ"ש.

לטענתו, אלמלא היה נפגע בתאונת דרכים לא היה נבדק בבית החולים וכל הטיפול הרשלני היה נמנע. התובע טוען כי בקביעת הוועדה אין כל התייחסות למצבו הרפואי הנובע מהטיפול הרשלני שניתן לו, לדעתו היה מקום להתייחס לנזקיו בגין הטיפול הרפואי כנובעים מהתאונה.

בנוסף לא התייחסה הוועדה לנכות הזמנית והצמיתה הנובעת מהטיפול הרפואי.

נתבעת 2 מתנגדת לבקשה.

הנתבעת סוברת כי התובע צירף שלא כדין לתביעתו ובקשתו חוות דעת רפואית בניגוד להוראות החוק ולתקנות מומחים.

עוד נטען כי הוועדה הרפואית קבעה את הנכות בהתאם לשינויים הניוונים הקשים של שחיקה בברך ללא קשר לתאונה וללא קשר לתוצאה של השבר. התובע נפגע בראש הפיבולה ולא בברך ולפיכך אין קשר עובדתי רפואי בין הטיפולים והניתוחים של התובע בברך לבין התאונה. בעיון בחוות הדעת שצורפה נרשם כי הקשר ככל שקיים בין הפגיעה של התובע בתאונה ובין הטיפול הרפואי נובע למצב הברך של התובע מלפני התאונה .

5. דיון

סעיף 6ב' לחוק הפיצויים קובע:

"בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו".

בפסיקה נקבע כי על בית המשפט לעשות שימוש במשורה בסיפא לסעיף 6ב', וכלשון כב' השופט אור בע"א 5779/90 הפניקס נ' טיארה, פ"ד מה(4) 77: