בודרם נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (צירוף נכויות) מיום 8.1.13, אשר קבעה כי אין מקום לצירוף נכויות המערער על פי תקנה 12 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז- 1956 (להלן: "התקנות") (להלן: "הוועדה").

רקע עובדתי

2.המערער נפגע בארבע תאונות עבודה אשר בגינן נקבעו לו נכויות כדלקמן:

15% נכות צמיתה בגין פגימה בברך ימין (פגיעה מיום 3.7.87).

10% נכות צמיתה בגין פגימה בכתף ימין (פגיעה מיום 19.2.95).

19% נכות צמיתה בגין פגימה בכתף שמאל ובקרסול שמאל (פגיעה מיום 17.3.02).

5% נכות צמיתה בגין פגימה באגודל כף ימין (פגיעה מיום 29.7.07).

3.המערער הגיש תביעה לצירוף הנכויות מארבע תאונות העבודה, וזאת בהתאם לסעיף 121 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח חדש], התשנ"ה-1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי") ובהתאם לתקנה 12 לתקנות.

4.ביום 6.3.12 התכנסה ועדה רפואית לעררים (צירוף נכויות) לדון בעניינו של המערער. הוועדה קבעה כי "מבחינת ברך ימין- עפ"י ממצאי הבדיקה הקלינית קיימת הטבה במצבו ונכותו מתאימה לנכות בשיעור 10% לפי סעיף 35 (1) ב מאחר וקיים שיפור ניכר בטווחי תנועות בהיקף שריר הירך לפיכך אין מקום לצירוף נכויות עפ"י תקנה 15 (צ"ל: "תקנה 12", י.י.) הוועדה דוחה את הערר".

5.על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (צירוף נכויות) מיום 6.3.12 הגיש המערער ערעור לבית הדין, אשר נדון בתיק ב.ל. 12419-05-12.

6.ביום 21.10.12 ניתן פסק דין בתיק ב.ל. 12419-05-12, אשר קבע כי "עניינו של המערער יוחזר אל הוועדה הרפואית על מנת שתנמק מדוע אין מקום לצרף את הנכויות..." (להלן: "פסק הדין").

7.בהתאם לפסק הדין, התכנסה הוועדה לדון בעניינו של המערער ביום 8.1.13. הוועדה שבה ודחתה את הערר, תוך שקבעה כי חרף ההטבה במצבו הרפואי של המערער מבחינת הברך והקרסול, חלה ירידה בהכנסותיו, ועל כן הנכות היא לא אשר גרמה לירידה בהכנסות ואין מקום לצרף את הנכויות.

על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי.

טענות הצדדים

8.עיקר טענות המערער

א.הוועדה הרפואית לעררים בישיבתה מיום 6.3.12 קבעה כי על פי ממצאי הבדיקה הקלינית קיימת הטבה בברך ימין בלבד. בנסיבות אלה, טעתה הוועדה משקבעה כי חלה הטבה במצבו הרפואי של המערער מבחינת הברך והקרסול, וזאת מבלי שבדקה את המערער, ויש בכך כדי להעיד על חוסר מקצועיותה.

זאת ועוד, ועדה רפואית אשר התכנסה לדון בעניינו של המערער ביום 27.2.13 (לאחר הוועדה מושא הערעור), קבעה כי אין החמרה במצב הקרסול, אך גם לא קבעה כי יש הטבה במצב הקרסול כפי שנקבע על ידי הוועדה.

ב.התנאים הקבועים בחוק לצירוף נכויות הם ברורים, ומהם לא עולה כי במקרה שחלה הטבה באחת מהנכויות לא ניתן יהיה לצרף נכויות. לוועדה אין סמכות לקבוע למערער נכות חדשה או להמליץ על הורדת שיעור הנכות, במסגרת הליך של תביעה לצירוף נכויות.

ג.גם אם אכן חלה הטבה במצבו של המערער, כך שנכותו של המערער בגין ברך ימין אינה בשיעור 15% (בהתאם לנכות הצמיתה שנקבעה למערער), אלא בשיעור 10% כפי שקבעה הוועדה הרפאוית לעררים (צירוף נכויות) מיום 6.3.12, המערער עודנו עומד בתנאים לצירוף נכויות בהתאם לתקנה 12 לתקנות, חרף ההטבה לכאורה.