בודנשטיין ואח' נ' נחום ואח'

פסק דין

מהו סכום הפיצוי המגיע לתובעים בגין הפרת זיכרון הדברים בידי הנתבעים? זוהי השאלה שאכריע בה במסגרת פסק דין זה.

העובדות וההליכים בתמצית:

בתיק זה מוגשת תביעה ע"י התובעים שבה מבוקש סעד כספי בגין הפרתו של הסכם מכר דירה.

בין הצדדים התנהל תיק נוסף בבית משפט השלום בחדרה שם הוגשה תביעה ע"י הנתבעים (בתיק זה) בגין הפרת אותו הסכם מכר, וביהמ"ש שם קבע כי התובעים (הנתבעים כאן) הם אלו שהפרו את זיכרון הדברים.

בין הצדדים נחתם ביום 23.4.04 זכרון דברים לפיו הנתבעים התחייבו לרכוש מהתובעים את זכויותיהם בדירה בתמורה לסך של 145,500 $ .

הסכם המכר הוכן ע"י באי כוח הצדדים והיה אמור להיחתם בתחילת חודש מאי 2004; היו בין באי כוח הצדדים התכתבויות לצורך השלמת המסמכים שהנתבעים דרשו לצורך החתימה על ההסכם, אך לבסוף ביום 19.5.04 נשלח מכתב בפקס מבא כוח הנתבעים לבא כוח התובעים לפיו המו"מ מופסק, וזיכרון הדברים מבוטל ודרשו לקבל את המקדמה ששילמו לתובעים.

התובעים ( להלן:"המוכרים") מגישים תביעה זו לתשלום פיצויים מוסכמים ע"פ זיכרון הדברים, וטוענים כי : הודעת הנתבעים ( להלן:"הקונים") על ביטול זכרון הדברים, הינה הפרה מהותית ויסודית , שכן זכרון הדברים הינו הסכם מחייב לכל דבר ועניין.

התובעים טוענים כי הנתבעים ניהלו עימם משא ומתן ללא כוונת התקשרות חרף העובדה כי חתמו על זיכרון הדברים והדבר מהווה הפרת חובת תום הלב.

לאור הנ"ל התובעים מבקשים שביהמ"ש יפסוק להם את סכום הפיצוי המוסכם בסך של 15,000$ כאמור בסעיף 5 לזיכרון הדברים וכן סך של 10,000$ נוספים , נזק שנגרם בעקבות ירידת ערך הדירה בשוק החופשי. השווי השקלי של הסכום נכון ליום הגשת התביעה הינו 114,350 ₪.

במסגרת ניהול התביעה, הגישו התובעים בקשה להכרזת מעשה בית דין/השתק פלוגתא וטענו כי בתביעה שהגישו הקונים (הנתבעים כאן) נגד המוכרים (התובעים כאן) בביהמ"ש השלום בחדרה, ביהמ"ש כבר הכריע בשאלה המרכזית שמזכה אותם בסעד הנתבע על ידם בתיק זה, הלא היא שאלת הפרת הסכם המכר בידי הקונים (הנתבעים כאן).

כאן המקום לציין כי פסק הדין בביהמ"ש השלום בחדרה הפך להיות חלוט לאחר שהערעורים עליו לביהמ"ש המחוזי והעליון נדחו אף הם.

הנתבעים הגישו תגובתם לבקשה ובהחלטתי מיום 15.11.2009 קבעתי כי "הוכח בפני קיומו של השתק פלוגתא לפיו הנתבעים הם אלו שהפרו את זיכרון הדברים שלא בתום לב וביטלו את ההסכם שלא כדין". ( עמ' 11 להחלטתי מיום 15.11.2009).

בעניין זה אני מפנה להחלטתי מיום 15/11/09 ואין צורך לחזור ולציין את קביעותיי שם.

להשלמת התמונה אציין כי על ההחלטה מיום 15.11.2009 הגישו הנתבעים ביום 6.1.2010 בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי ובקשתם נדחתה ע"י כב' השופט רניאל ביום 22.3.2010. כבוד השופט רניאל ציין בין היתר: " היה על השופטת לדון איפוא לא רק בשאלה האם המשיבים הפרו את ההסכם, אלא בשאלה מי הפר את ההסכם וגרם לביטולו. היא קבעה שהמשיבים לא הפרו את ההסכם, אלא המבקשים הזדרזו וביטלו את ההסכם בחוסר תום לב קודם שעלה בידי הנתבעים לקבל מסמך מבנק (סעיפים 25 ו- 26 לפסק הדין). בגדר המחלוקת שבין הצדדים, היה על השופטת לקבוע במפורש מי הפר את ההסכם וגרם לביטולו, והיא לא עשתה כן, אלא קבעה שביטול ההסכם על ידי המבקשים נעשה שלא בתום לב, ללא מתן הזדמנות נאותה לקיום דרישה למסמכים, אך צודק בית המשפט קמא שניתן להסיק את השתק הפלוגתא גם אם לא נאמר במפורש, וצודק הוא במסקנתו שקביעת השופטת משמעה שביטול ההסכם על ידי המבקשים בשלב זה לא היה רק פעולה בחוסר תום לב, אלא הפרת ההסכם. "

ביום 30.5.2010 התנהלה בפניי ישיבת הוכחות בשאלת הפיצויים המוסכמים בלבד, הצדדים נדרשו להגיש סיכומיהם לתיק, הסיכומים הוגשו ופסק דין זה ניתן לאחר שמיעת הצדדים וע"פ החומר המצוי בתיק.

טענות הצדדים בתמצית:

לשיטת התובעים, אין מקום להפחתת הפיצויים המוסכמים מאחר והנתבעים התנהגו בחוסר תום לב מובהק במהלך המשא ומתן ובכך הפרו הוראות סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג – 1973 וגם לאחר החתימה על זיכרון הדברים, עת דרשו מהתובעים דרישות לא מציאותיות ועשו כל שביכולתם על מנת למנוע מהעסקה לצאת אל הפועל.

בנוסף, טוענים התובעים כי הנתבעים רכשו דירה מיד לאחר ביטול זיכרון הדברים, דבר המלמד על חוסר תום ליבם וכי מלכתחילה לא היו מעוניינים לקיים את העסקה.

לטענתם, אין לתת לחוטא לצאת נשכר וכי מקום שבו התנהג צד בחוסר תום לב יש עליו לשלם סכום הפיצוי המוסכם במלואו.