בודוביץ נ' טשינגל

פסק דין

הנתבע שכר מהתובעת דירה לתקופה: 20.7.10 עד 20.7.11. שכר הדירה: 2,200 ₪.

התובעת טוענת כי הנתבע אינו משלם את שכר הדירה כנדרש ואף לא תשלומי ארנונה וועד הבית. עוד טוענת התובעת כי הנתבע מתכוון להשתלט על הדירה, מסרב לאפשר הצגתה לפני שוכרים אחרים, והיא חוששת פן לא יפנה אותה במועד.

בגין כל אלה תבעה התובעת מהנתבע 12,000 ₪, או לחלופין – צו פינוי מיידי מהדירה.

הסעד של פינוי מושכר אינו בסמכותו של ביהמ"ש לתביעות קטנות, ועל כן לא אדון במרכיב זה של התביעה.

בכתב ההגנה ובעדותו כפר הנתבע בכל טענותיה של התובעת. לטענתו, הוא משלם את שכר הדירה כסדרו. לראייה צירף הנתבע לכתב ההגנה תצלומים של קבלות לגבי תשלום שכר הדירה, שנחזות כחתומות בידי הנתבעת.

הנתבע העיד כי הוא פטור מתשלום ארנונה, בהיותו חייל בשירות חובה ונשוי. התובעת לא חלקה על כך ולא טענה כי חוייבה בתשלומי ארנונה שהיו צריכים לחול על הנתבע.

הנתבע טען כי אף את דמי ועד הבית שילם במלואם. התובעת השיבה כי עשה כן רק לאחר הגשת התביעה, אך נכון להיום – אינה חולקת כי דמי ועד הבית שולמו.

התובעת טענה כי הנתבע גזל ממנה הנחה שהגיעה לה לגבי תשלום עבור חשמל, בכך שלא הסדיר את העברת רישום צריכת החשמל על שמו. אולם עניין זה לא נכלל בין המרכיבים הכספיים של התביעה, ומדברי התובעת לא ניתן היה להבין במה מדובר, ומה ההיקף הכספי של הנזק, ככל שנגרם.

הנתבע טען עוד כי אין לו כל כוונה להפר את הסכם השכירות ושלא לפנות את הדירה, וכי בכוונתו לפנותה ביום 20.7.11, בהתאם להסכם. בדיון אמר הנתבע כי אין לו כל התנגדות שהדירה תוצג לפני שוכרים אחרים, בתיאום עמו.

בדיון עלה כי המחלוקת היחידה שנותרה היא עניין שכר הדירה לחודש אוגוסט 2010.

התובעת אישרה כי הנתבע שילם את כל תשלומי שכר הדירה, למעט כי עבור חודש אוגוסט 2010 שילם רק 1,500 ₪, היינו – נותר חייב לה 700 ₪.

גם המחלוקת בעניין שכר הדירה מצטמצמת, איפוא, רק להפרש הנטען של התשלום עבור החודש האמור.

התובעת טענה כי חתימתה על מסמך אישור התשלום בסך 2,200 ₪, עבור חודש זה, זוייפה, וכי בידי הנתבע פתק אחר, שבו חתמה על קבלה של 1,500 ₪ בלבד. מנגד עמד הנתבע על טענתו, כי גם עבור החודש האמור הוא שילם שכר דירה בסך 2,200 ₪, כפי ששילם בכל יתר חודשי השכירות, וכי אין זה נכון שחתימת התובעת לגבי תשלום זה זוייפה. התובעת ביקשה לאפשר לה להגיש חוות דעת של גרפולוג לגבי אמיתות החתימה, אך דחיתי בקשה זו מהטעם שעלותה של חוות דעת כזאת תהיה גבוהה יותר מהסכום שבמחלוקת, וכן מהטעם כי אין הצדקה להרחיב את היקף הדיון בתביעה קטנה זו לצורך קבלת חוות דעת מומחה ושמיעת עדותו, כאשר הסכום שבמחלוקת כה פעוט, והוא כל שנותר במחלוקת בתביעה זו.

אין מחלוקת כי ההסדר בין הצדדים הוא: הנתבע מסר לתובעת שיקים דחויים עבור שכר הדירה, ומידי חודש הוא משלם לה את שכר הדירה במזומן, וכנגד התשלום מחזירה לו התובעת את השיק עבור אותו חודש. הנתבע הקשה כנגד התובעת: כיצד זה החזירה לו את השיק של שכר הדירה עבור חודש אוגוסט 2010, אם לטענתה לא שולם הסכום במלואו. התובעת השיבה על כך כי בשיקים הדחויים שמסר לה "דילג" הנתבע על חודש אוגוסט, ולא היה בידיה שיק שכר הדירה עבור חודש זה. הנתבע כפר בטענה זו וטען כי מסר שיקים דחויים עבור כל חודשי השכירות, וכי אין כל טעם הגיוני ש"ידלג" דווקא על חודש אוגוסט. הנתבע הוסיף והקשה: לשיטתה של התובעת, מדוע איפוא לא עיכבה תחת ידה את שיק שכר הדירה לחודש ספטמבר 2010, אם לטענתה נותר חוב בסך 700 ₪ מהחודש הקודם? על כך השיבה התובעת כי בשל מצב בריאותה שאינו טוב, היא שכחה את קיומו של חוב זה, ועל כן החזירה לנתבע את השיק עבור חודש ספטמבר.

הנתבע הגיש את המוצג נ/ 1: פתק בחתימות התובעת, שבו אישרה תשלום שכר הדירה עבור חודש פברואר 2011, ואישור נוסף, מיום 20.3.11, כי עד אותו מועד שולם לה כל שכר הדירה, וכל השיקים החודשיים הוחזרו לנתבע. התובעת אישרה את חתימותיה על גבי מסמך זה אך שבה וטענה כי שכחה את חוב שכר הדירה מאוגוסט 2010.

מסקנתי היא כי התובעת לא הוכיחה קיומו של חוב זה. התובעת אישרה, כאמור, כי הנתבע שילם את כל תשלומי שכר הדירה במלואם, הן לפני אוגוסט 2010 והן לאחר מכן.

על פי ההסדר בין הצדדים, מאשרת התובעת בחתימתה את קבלת שכר הדירה מידי חודש בחודשו. אין זה סביר כי התובעת תשכח זאת לאורך כל החודשים הללו, כאשר הצדדים נדרשים לעניין שכר הדירה אחת לחודש, והתובעת חותמת על פתק שבו היא מאשרת את תשלומו.

משלא הוכיחה התובעת את תביעתה לגבי סכום המחלוקת האמור, ומשאישרה כי יתר המרכיבים הכספיים שנתבעו בתביעתה (ארנונה, דמי ועד בית) שולמו על ידי הנתבע, אף כי באיחור, הרי שהתובעת לא הוכיחה כי הנתבע נותר חייב לה סכום כלשהו.

גם בעניין פינוי הדירה אין לתובעת עילת תביעה כספית, שהרי מועד הפינוי על פי ההסכם: 20.7.11, טרם הגיע. כאמור, הנתבע שב וחזר על מחוי-+יבותו להסכם, וכי יפנה את הדירה במועד. יש לקוות כי הנתבע יעמוד אף בדיבורו בעניין מתן אפשרות להציג את הדירה לשוכרים חדשים, לאחר שמועדם של ביקורים כאלה יתואם עמו.