בוגנים נ' פופר ואח'

החלטה

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב מיום 26.1.11 (כב' השופטת לימור ביבי-ממן) לפיה נתקבלה תובענת המשיבה כנגד המבקש, לשיפוי בגין נזקים שנגרמו לה כתוצאה מתשלום שביצעה המשיבה בשמם ובמקומם של המבקש ושל המשיבה הפורמאלית.

פסק הדין ניתן בהעדר הגשת סיכומים מטעם המבקש, ולאחר שנשמעו עדויות הצדדים והוגשו סיכומי המשיבה.

לציין, שביום 6.9.10 ניתן כנגד המשיבה הפורמאלית פסק דין בהעדר הגנה ובהעדר התייצבות במועד זה.

המבקש טען שפסק הדין נגדו ניתן בחוסר חוסר סמכות עניינית. זאת מאחר והתביעה דנא הוגשה לביהמ"ש לתביעות קטנות בעוד שעסקינן בסכסוך בין עובד למעביד והיא בסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה.

כמו כן טען המבקש שפסק הדין ניתן נגדו בחוסר עילה ובהיעדר יריבות בינו לבין המשיבה. זאת בשל כך שהתביעה הינה לכאורה בגין התקשרות המשיבה עם המשיבה הפורמאלית אצלה היתה מועסקת המשיבה כל העת. המבקש - שהינו בעל מניות בנאמנות במשיבה הפורמאלית - אינו צד להתקשרות, לא התקיימה הרמת מסך כנגדו ואין מקום לחייבו כאמור.

בנוסף טען המבקש כי פסק הדין שניתן נגדו בהיעדר הגשת סיכומים מטעמו פוגע בזכויותיו לקבל את יומו בביהמ"ש ולהתגונן באופן מלא כנגד התביעה שהוגשה נגדו.

דין הבר"ע להידחות וזאת ללא צורך בתשובה.

מטרתו של בית המשפט לתביעות קטנות היא לתת ביד הצדדים הליך יעיל, פשוט ומהיר, שמאפשר להביא לסיום המחלוקת ללא שיהוי, שאינו יקר, בתביעות אשר עלותן הכספית נמוכה, ולפטור את הצדדים בכל הקשיים הכרוכים בהגשת תביעה רגילה (ראו גם: רע"א 5711/08 רשל פרטוק נ' סול טורג'מן בע"מ [פורסם בנבו], 17.3.09). 

תכלית זו מנחה גם את ערכאת הערעור בבואה לשקול מתן רשות ערעור על פסק הדין. התערבות ערכאת הערעור תהיה מוצדקת רק במקרים חריגים בהם נמצאה טעות גלויה על פניה בפסק, או כאשר מדובר בשאלה עקרונית שבית המשפט לתביעות קטנות מרבה לדון בה ורצוי שלא להנציח פסק דין מוטעה המשמש לאותו בית משפט תקדים לתביעות דומות (ראו: גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה תשיעית, עמ' 826).

אין מדובר באחד המקרים החריגים המצדיקים התערבות ערכאת הערעור. הכרעתו של בית משפט קמא היא סבירה על פניה ואין למצוא בה כל טעות גלויה או שגיאה בולטת.

על פניו בדין נדחו טענות המבקש בבימ"ש קמא בדבר היעדר יריבות וחוסר סמכות עניינית. זאת מאחר ועיון בכתב התביעה בפרוטוקול ובפסק הדין מעלה שעילת התביעה וחיובו של המבקש הינם בהשבת כספים ששולמו על ידי המשיבה בגין מסירת כרטיס האשראי שלה כבטוחה לחיובי המשיבה הפורמאלית, מסירה שנעשתה כאקט חברי למבקש לאחר שכרטיסו נדחה או בוטל.

זאת ועוד, בעניין דנן ניתן פסק דין בבית משפט קמא לאחר ניהול הליכים של יותר משנה לרבות שמיעת עדויות הצדדים, הדיון התנהל במלואו והכרעת בית המשפט הייתה לגופו של עניין. קבלת עתירת המבקש בעניין זה תחייב העברת הדיון לבית הדין לעבודה כדי שיתחיל בדיון מחדש ולהביא שוב את ראיותיו, לפניו. תוצאה כזו אינה מניחה את הדעת והיא תחטא לאינטרס הציבורי שבייעול ההליכים ובקיצור הדיונים בביהמ"ש לתביעות קטנות ותגרום לאובדן זמן שיפוטי יקר, לאחר שהוקדשו מלוא המשאבים לצורך ניהול ההליך בפני בית משפט קמא.

לציין, שעיון בתיק בימ"ש קמא ובחומר שצורף, מעלה שפסק הדין ניתן כנגד המבקש לאחר שהתקיימו שני דיונים בהם נכח המבקש, ולאחר שניתנה לו הזדמנות להגיש סיכומיו וגם להשיב לבקשת המשיבה למתן פסק דין בהעדר סיכומי המבקש - אולם המבקש לא הגיש סיכומים גם לא הגיב לבקשה זו. מה גם שהמבקש לא פרט בבר"ע ולא נתן כל הסבר לאי הגשת סיכומיו, ומכל מקום ככל שלמבקש טענות כלפי מתן פסק הדין נגדו בהיעדר הגשת סיכומים היה מקום שיגיש בקשה לביטול פסק הדין לפני ביהמ"ש קמא - דבר שלא נעשה - ובה לפרט בליווי תצהיר מתאים את טענותיו העובדתיות בקשר לאי הגשת הסיכומים (ראו גם: סעיף 12 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז - 1976. וגם: זוסמן סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, בעמ' 744).

לאור האמור לעיל ומכוח סמכותי לפי תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, אני דוחה את הבר"ע ללא צורך בתשובת המשיבים. אין צו להוצאות. ערבון ככל שהופקד יוחזר למפקידו.

ניתנה היום, י"ט תמוז תשע"א, 21 יולי 2011. המזכירות תודיע לצדדים.