פסק דין
לפניי תביעה כספית לפיצויים בגין נזקי גוף. פסק הדין ניתן על ידי מיד בסמוך לאחר ששמעתי את הראיות, טענות הצדדים שניהם, עיון בכל חומר הראיות המצוי בתיק וסיכומי ב"כ הצדדים בעל פה.
התובעת ילידת 9.11.40. התארחה כאורחת במלון מרידיאן בחיפה יחד עם בעלה. בהתאם לנטען, ביום שבת 22.5.04 יצאה התובעת ממתחם הבריכה המקורה שבמלון וצעדה לעבר המעליות בקומה מינוס אחת, המרוחקות כמה עשרות מטרים מהבריכה (התובעת העידה כי מדובר במרחק של כ-20 מטרים בעוד שהעדה מטעם הנתבעות אישרה כי מדובר במרחק של עשרות מטרים אם כי לא ידעה לאמוד את המרחק).
התובעת העידה, כי על מנת להגיע אל המעליות עליה לעבור מספר פרוזדורים ולעלות על גרם מדרגות קטן המוביל לפרוזדור הפונה למעליות. התובעת צירפה לתצהירה תמונות של המקום, אשר בהתאם לנטען, אירע האירוע. התמונות צולמו לאחר האירוע וללא כל קשר לאירוע – שתי תמונות סומנו כת/1. במהלך הדיון, הקיפה התובעת בעיגול את האזור בו היה המפגע בעטיו נגרם האירוע.
למעשה, התובעת טוענת, כי נפלה ונחבלה שעה שעשתה את דרכה לכיוון המעליות, בדרך לחדרה במלון, לאחר ששהתה בבריכה המצויה בסמוך למקום האירוע ולאחר שלדבריה, כך עלה בעדותה במסגרת הדיון, התנגבה, לבשה חלוק ונעלים יבשים. התובעת העידה, כי החליקה על "שלולית" מקווה מים שנוצר ליד המעליות (להלן: "המפגע").
לדבריה, לא יכלה לראות את אותו מפגע נוכח מיקומו, בסמוך למעליות המצויות מיד לאחר הפניה ימינה, מעבר לפרוזדור בו התהלכה התובעת עובר לאירוע התאונה.
יצוין כי עיון בת/1 מעלה שמדובר בפרוזדור חשוך באופן יחסי למתחם בו מצויות שתי המעליות, כאשר הקיר המפריד מצוי בסיבוב כך שלא ניתן לראות את אותו חלל שבו מצויות המעליות מכיוון הפרוזדור. עוד מצאתי מקום לציין, כי המרחק בין הפניה מהפרוזדור לכיוון המעליות הינו מרחק קטן יחסית, דהיינו מדובר במרחק של כמטר וחצי לכל היותר, פסיעה או שתיים.
התובעת טוענת, כי האירוע נגרם בשל רשלנותן של הנתבעות אשר הפרו את חובת הזהירות כלפיה בהיותה אורחת ומשתמשת בשירותי המלון. בין היתר, טענה התובעת שניתן היה למנוע את אירוע התאונה ואת הפגיעה בתובעת ע"י הקפדה על ניקיון המתחם וייבושו ממים, במיוחד כאשר מדובר במתחם אשר נועד להוביל את האורחים מהבריכה לתוך המלון. עוד טענה התובעת, כי מדובר במתחם מרוצף במרצפות חלקות מבלי שהונח משטח מונע החלקה שראוי היה שיונח כאשר מדובר במקום אשר מצוי בסמיכות למתחם הבריכה וחדרי שירותים.
הנתבעות 1 ו-2, בעלים, מחזיקות ומפעילות של מלון מרידיאן בחיפה. נתבעת-3, מבטחת נתבעות 1 ו-2 (להלן: "הנתבעות"). לטענת הנתבעות, יש להטיל את מלוא האחריות על התובעת עצמה.
טענת הרשלנות:
הלכה היא כי: "רבים הם הסיכונים החזויים שאינם מטילים אחריות בנזיקין. גם במסגרת עוולת הרשלנות, יש וסיכונים חזויים אינם מטילים אחריות, אם משום שאינם מבססים חובת זהירות, אם משום שאינם מבססים סטייה מסטנדרט הזהירות הנדרש ואם משום שלא מתקיים הקשר הסיבתי הנדרש" (ר' לעניין זה ע"א 3124/90 סבג נ' אמסלם פ"ד מט (1) 102, 111 (1995)).
בעניינו, אין ולא יכולה להיות מחלוקת בדבר קיומה של חובת זהירות מושגית של הנתבעות, כמי שמחזיקות / מפעילות / בעלות במלון כלפי הקבוצה אליה משתייכת התובעת, היינו כלפי הלקוחות והאורחים במלון. השאלה האם קיימת חובת זהירות קונקרטית והאם הופרה אותה חובה צריכה להיות מוכרעת בהתאם לסיווג הסיכון, באשר אין הכרח למנוע כל סיכון וסיכון. יש לאבחן בין סיכון סביר לבין סיכון בלתי סביר. כאשר רק בגין סיכון בלתי סביר תקבע חובת זהירות קונקרטית.
מהו סיכון בלתי סביר? הסיכון הבלתי סביר שבגינו מוטלת חובת זהירות קונקרטית הוא אותו סיכון אשר החברה רואה אותו במידת חומרה יתרה באופן כזה שנדרש כי יינקטו אמצעי זהירות סבירים כדי למונעו. הלכה פסוקה וידועה היא ביחס לכך שחיי היומיום מלאים בסיכונים שלעיתים מתממשים וגורמים לנזקים מבלי שיוצרי הסיכונים יישאו באחריות בנזיקין. בבחינת חובת הזהירות הקונקרטית ייקח בית המשפט בחשבון ויתחשב בעובדות המיוחדות של המקרה המונח לפניו.
אין מחלוקת לפיה מחזיק במקרקעין אחראי לבטיחות העוברים בהם. במקרה שלפניי העידה התובעת עדות קוהרנטית, ברורה ואמינה, אשר למעשה חזרה על הגרסה שהועלתה על ידה בזמן אמת. גם בעלה העיד וחיזק את גרסתה, באשר לנסיבות קרות האירוע. ואם לא די בכך, נראה כי גם עדותה של הגב' קפון, עדה מטעם הנתבעות מחזקת את גרסת התובעת באשר לקרות האירוע, בכך שהגב' קפון אישרה כי התובעת פנתה אליה, מספר שעות לאחר האירוע , ציינה בפניה כי נחבלה במלון, בלובי המצוי בקומת הבריכה ואף הציגה בפניה את שטפי הדם שנגרמו לפלג גופה הימני ( לכל הצד הימני).
יוצא אפוא, כי אין מחלוקת באשר לכך שהתובעת נחבלה בעת שהותה במלון, כאורחת המלון במועד הנטען על ידה. כתוצאה מהנפילה נגרמו לה חבלות בין היתר ניתן היה לראות את שטפי הדם בצדו הימני של הגוף כפי שהעידו על כך התמונות שצורפו לתצהיר התובעת ובצירוף לעדותה של הגב' קפון מטעם הנתבעות, כאמור לעיל ואשר מדברת בעד עצמה.
לא מצאתי מקום שלא ליתן אמון בגרסתה של התובעת, כאמור מדובר בגרסה סדורה, פוזיטיבית אשר תיארה באופן מפורט את הנסיבות עובר לאירוע התאונה לרבות ביחס להודעה שמסרה לשירות לקוחות הנתבעות, מיד לאחר שהגיעה לחדרה וביקשה לטפל במפגע, מבלי שבשלב זה אף הייתה ערה לגודל הנזק.
התובעת העידה, כי חשה בושה מיד לאחר שהחליקה ונחבלה ומשכך סירבה לקבלת עזרה הן מאורחת נוספת ששהתה במלון ומצאה אותה שרועה על הרצפה סמוך למעלית ממנה יצאה אותה אורחת והן מהעובדת שענתה לאותה שיחה מיד לאחר האירוע בשירות לקוחות. התובעת העידה, כי סברה שמדובר בנפילה "תמימה" ומעבר לאותם כאבים "כהים" לא חשה דבר ורק ביקשה לנוח.
הנני מקבלת את גרסתה של התובעת עליה חזר כאמור בעלה, כי מיד לאחר האירוע עלתה לחדרה, שם המתין לה בעלה, וכי לאחר כשלוש שעות לערך של מנוחה, חשה כי הכאב מתגבר, סימני החבלה בדמות של שטפי הדם התחזקו ומשכך ביקשה לארוז את חפציה ולשים פעמיה לביתה על מנת לנוח בתקווה שהעניין יחלוף מעצמו. גרסה שכאמור אושרה ע"י גב' קפון.
בנסיבות אלו, לאחר שהתובעת הוכיחה קיומו של מפגע, עובר הנטל לשכנע את בית המשפט שננקטו אמצעי זהירות נדרשים, לפתחן של הנתבעות. בענייננו, לא הוכח דבר. לא הוכח שמי מטעם הנתבעות מחזיקות צוותים בהיקף סביר כדי לאתר ליקויים כאלה ברשות הרבים ולתקנם ואף לא הוכח שנעשות ביקורות תקופתיות, יומיות או עיתיות הנדרשות בנסיבות אלו.
הנתבעות בחרו להגיש במסגרת ראיותיהן תצהיר אחד בלבד של הגב' קפון, האמונה על קשרי לקוחות ויחסי הציבור של המלון, ביחס אליה העידו התובעת ובעלה כי היא ה"רוח החיה" בבית המלון, אליה ניתן לפנות בכל עניין והיא מצויה בכל חלקי המלון ברוב שעות היום. גב' קפון בעצמה לא ידעה לומר האם היה דיווח כלשהו ביחס לאירוע, אשר לדבריה היה זכור לה, בין היתר מכיוון שהתובעת, בעת שהייתה בדרכה לעזוב את המלון, ציינה כי שעות ספורות לפני עזיבתה נחבלה במלון ואף הציגה בפניה את החבלות ( שטפי הדם בכל צדה הימני של פלג גופה), בעקבות כך, זוכרת הגב' קפון כי ירדה לקומת הבריכה ( למקום שבו נטען כי אירע האירוע) על מנת לבדוק שהכול בסדר.