בוארון נ' אולמי כינור דוד (נתניה)

פסק דין

רקע

בפניי תביעת נזיקין בגין נזקי גוף לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש]. ביום 23.1.05 יצאה התובעת, ילידת 28.12.1940, מאולם שמחות של הנתבעת דרך משטח משופע לעליה וירידה (להלן: הכבשׁ), לאחר אירוע ברית מילה שנערך לנכדה. אותו היום לווה במזג-אויר סוער וגשמים, ועת פסעה במורד המשטח לכיוון המדרכה החליקה התובעת בעוד הרך הנולד בידיה. כתוצאה מהחלקתה נחבלה התובעת בגבה ובעכוזה.

הצדדים חלוקים הן לעניין החבות והן לעניין הנזק. להלן תידונה סוגיות אלו.

עדויות הצדדים

התובעת הגישה חוות-דעת מומחה של ד"ר בני מלנקי לעניין נפילתה. בחוות דעתו ציין ד"ר מלנקי כי הכבש בו החליקה התובעת, הבנוי באופן בו השיפוע הולך וגדל, בנקודות מסוימות סוטה מהתקן הישראלי ת"י 2279 (2005) והתקן הישראלי ת"י 1918. הכבש בנוי באופן עקלקל ואינו מחוספס דיו, אריחיו אינם מחוברים כראוי באופן המונע החלקה ולא נבנה משטח ביניים בין הכבש לבין תחתיתו.

ד"ר מלנקי העיד בבית-המשפט. מעדותו עולה כי הוא מוכר כחבר בהסתדרות המהנדסים, על-אף שאינו מהנדס. לדבריו, ביקר במקום בסוף דצמבר 2008, ונסמך בחוות-דעתו על ביקורו במקום, על תמונות שהוצגו לו ועל תמונות שצילם במקום בעצמו. לדבריו, לא מדד מקדם החלקה, ומהות חוות-הדעת היא לעניין הרשלנות בגינה החליקה התובעת. עוד העיד כי מזה 28 שנים אינו עוסק במדידה אלא בבטיחות. למקום הגיע ללא מכשיר למדידת השיפוע וראה כי ישנם אריחים חלקים (עמ' 4, ש' 14-15) אך אינו יודע מהו מקדם ההחלקה שלהם. את גובה הכבש בחלקו העליון מדד. את גובה מעקה הבטיחות לא מדד משום שראה כי הוא עומד בתקן (עמ' 6, ש' 15). לדבריו, המעקה אינו קשור לנפילתה של התובעת. עוד העיד כי התובעת החליקה על משטח אבן ולא על משטח עץ. העד הצביע על מקום נפילתה של התובעת (נ/1).

התובעת הגישה תצהיר מטעמה, לפיו ביום 23.1.05, לאחר אירוע ברית מילה לנכדהּ, יצאה מאולם הנתבעת והחלה לרדת במורד כבש היציאה, תוך שהיא נאחזת במעקה הבטיחות. לדבריה הלכה ביתר זהירות משום שהרך הנולד היה בידה. אותו יום היה סוער ומלווה בגשמים והיא החליקה בעוד העולל בידיה. בתה וחתנה עזרו לה, שכן נותרה שרועה על הרצפה. כתוצאה מנפילה זו נחבלה קשות, בעיקר בגבה ובעכוזה. לדבריה, לא צפתה כלל את האפשרות כי תחליק ביציאה מן האולם (ס' 12 לתצהיר). לאחר שכאביה לא חלפו במשך יומיים פנתה לקבלת סיוע רפואי, שכן סבלה מכאבי גב, כאבי ראש, סחרחורות ובשלב מסוים אף הקאות.

בבית-המשפט העידה כי בכל פעם שהיא עולה או יורדת היא נעזרת במעקה. עוד העידה כי הייתה באולם מספר ימים לפני האירוע, כחלק מהליך הזמנת המקום. לדבריה ירדה מצידו השמאלי של הכבש, כאשר ביד ימין היא אוחזת בנכדה וביד שמאל במעקה הבטיחות. התובעת הצביעה על מקום נפילתה (נ/2). לדבריה היא החליקה, ובשלב זה החזיקה את העולל חזק בשתי ידיה, כדי להגן עליו.

עוד העידה בדבר מצבה הרפואי שקדם לאירוע. חודשיים לפני האירוע פנתה התובעת למוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") בבקשה לקבלת עזרה לאחר שחלתה ונותחה בכליות בשנת 2004. כמו-כן העידה כי חודש לאחר הניתוח התלוננה על קושי בהזזת היד, כאבים, סחרחורת וכאבי גב. יחד עם זאת, ביום האירוע הייתה בריאה לחלוטין.

מטעם התובעת הוגשו תצהירים של בתה, גב' אילנית כהן, וחתנה, מר אריה כהן. לדבריהם, בתום האירוע החזיקו בני-הזוג בעגלת תינוק וציוד נלווה, כאשר התובעת סייעה והחזיקה ברך הנולד. עת ירדה בכבש היציאה מן האולם, תוך שהיא אוחזת במעקה הבטיחות, החליקה התובעת על המשטח הרטוב.

אילנית כהן העידה בבית-המשפט. לדבריה התובעת הגיעה לאירוע ברית המילה במצב בריאותי רגיל, ואף רקדה והשתוללה (עמ' 26, ש' 9). עוד העידה כי אמה עברה ניתוח כריתת כליה בשנה הקודמת. לדבריה ראתה את אמה יוצאת מהאולם בעודה אוחזת ברך הנולד, נשענת בעזרת יד שמאל על המעקה ומחליקה מיד לאחר שהחלה לרדת, להערכתה מהגשמים (עמ' 23, ש' 12-17). לדבריה, הציעה להזמין אמבולנס, אך האם סירבה בתוקף. התובעת שהתה בבית העדה במשך 48 שעות. עוד העידה כי אחותה פנתה למנהלת האולם לדווח על ההחלקה למחרת.

אריה כהן העיד אף הוא. לדבריו התובעת המליצה לו על אולמי הנתבעת והצטרפה אליו בזמן שניגש להזמין מקום לאירוע. להבנתו היא מכירה את הבעלים (עמ' 27, ש' 30). לדבריו, הוא זוכר את אירוע ההחלקה ושאת התינוק העביר לידי השומר כדי לעזור לתובעת, ואינו זוכר פרטים נוספים.

מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של מר יוסף כהן, אחד הבעלים בנתבעת. לדבריו, לנתבעת לא דווח בזמן אמת על האירוע, אלא כעבור מספר ימים. עוד הצהיר כי המעברים המשופעים, שבאחד מהם ירדה התובעת, מיועדים בעיקר לעגלות נכים וציוד. הם מורכבים מלוחות שאינם מהווים סכנת החלקה, ולרוחבם ישנם פסי מתכת לשיפור חיכוך ומניעת החלקה. כמו-כן, לצידם מעקה בטיחות תקני. הכבשים אינם מקורים אך מטופלים ומתוחזקים באופן שוטף.

בעדותו בבית-המשפט מסר כי ההתנהלות מול התובעת ומשפחתה בעניין הזמנת אולם נעשתה דרכו, והוא נכח במקום בעת האירוע. לדבריו ראה את התובעת, ולא ראה שום דבר חריג. עוד העיד כי אינו יודע אם לכבש היה רישיון בניה.

דיון

הרשלנות

בנוגע לחובת הזהירות המושגית, לא יכולה להיות מחלוקת בדבר חובת הזהירות שחייבת הנתבעת, אשר הינה תופסת המקרקעין ובעלת השליטה והפיקוח על המקרקעין כמפעילת אולם שמחות, כלפי התובעת אשר הייתה אורחת בעת אירוע ברית המילה באולם. כך גם בנוגע לחובת הזהירות הקונקרטית יש לקבוע כי אדם סביר יכול וצריך היה לצפות בנסיבות המיוחדות של המקרה את האפשרות שהתובעת תחליק ותיפול וייגרם לה הנזק האמור (ר' ע"א 145/80 וענקין נ' המועצה המקומית בית-שמש, פ"ד לז(1) 113 (1982)). זאת בפרט לאור העובדה שמדובר ביום גשום, שבו צפוי כי המשטח הרלוונטי יהיה חלק עקב הרטיבות.

בנוגע להתרשלות, קרי: הפרת חובת הזהירות, ראשית אציין כי אני מקבל את עדויות התביעה בנוגע לעצם העובדה שהתובעת נפלה ביציאה מאולם האירועים. בנושא זה שוכנעתי כי אכן התובעת נפלה ונחבלה בעת שיצאה מהאולם. הנתבעת מצידה לא הביאה כל ראייה לסתור, ובפרט לא הביאה את עדות השומר שנכח במקום, אשר היה ביכולתו לשפוך אור על סוגיית עצם הנפילה של התובעת. המחדל בנוגע להבאת השומר לעדות נזקף לחובת הנתבעת.

לטענת התובעת מדובר במשטח ירידה שעליו הולכים אנשים שונים לצורך היציאה מהאולם, ועל הנתבעת רובצת האחריות הבלעדית לדאוג כי המשטח יהיה יבש ותקני בכל עת.